ועדת חוקה, חוק ומשפט התכנסה (24/06/15) כדי לדון ביישום חוק חופש המידע במשרדי הממשלה וברשויות המקומיות. לפני כשנתיים הוקמה יחידה ממשלתית לחופש המידע אשר תפקידה לעקוב אחר יישום החוק במשרדי הממשלה השונים. המצב מורכב יותר ברשויות המקומיות מכיוון שאין שם פונקציה מאחדת שתוכל לוודא את שיתוף הפעולה עם החוק.
בכל משרד ממשלתי ויחידת סמך ממונה אחראי חופש מידע, בהתאם לחוק. רבקי דב"ש, ראשת היחידה הממשלתית לחופש המידע, הסבירה שבפועל, הנציגים מוצפים בבקשות ולא מספיקים ליזום הנגשת מידע לציבור. בנוסף, נוצרה בעיה מכיוון שהנציגים פעמים רבות ממלאים תפקידים נוספים בארגון, לרוב את תפקיד הדוברות, דבר שיוצר חוסר פניות וניגוד אינטרסים.
רבקי אכן הצביעה על התקדמות ביישום החוק: הוקם אתר אינטרנט מרכזי שמאגד כ-700 ארגונים, הופחתה אגרת הבקשה של מידע, הוענקו פטורים מתשלום לעתים. בנוסף, שנת 2014 ראתה עלייה של 40% בבקשות חופש מידע. בכל זאת, היא הבהירה כי ישנן מספר סוגיות שדורשות העמקה:
- הסדרת תפקיד הממונה
- הקמת גוף מרכז לרשויות שאינן משרדי ממשלה
- תוכניות להפצת מידע באופן ייזום, סדור ולא אקראי
- תיקוני חקיקה – יש צורך לבחון נקודות בחוק חופש המידע (נכתב לפני 17 שנים).
- החלטת הממשלה – לא יושמה ההחלטה ששנתיים אחרי הקמת היחידה יוחלט לגבי מעמדה. מחכים להכרעת שרת המשפטים
אלונה וינוגרד, מנכ"לית התנועה לחופש המידע הצביעה גם היא על הבעיות שביישום החוק: רואים את הפער האדיר שיש בין המצוי לרצוי… הכול באילוצים ובכוח. שרים לא הבינו מה הציבור מבקש – לראות כמה הם עובדים מכספי הציבור ועבור הציבור.
רוב חברי הכנסת הנוכחים הצטרפו לדרישה לייצר כמה שיותר שקיפות בפעילות הממשלה ומשרדי הציבור השונים. מיקי רוזנטל ציין כי ברגע שמישהו מקבל כסף ציבורי, אחת הדרישות הבסיסיות צריכה להיות שהוא יהיה שקוף לציבור. הוא הסביר כי בחוק הקיים ובאמצעים הקיימים קשה מאוד לאכוף את זה והציע להקים רשות לחופש מידע ממשלתית, שבעיקר תעבור מהגנה להתקפה. לא רק לענות לבקשות ולבדוק שהרשויות עומדות בדרישות החוק, כפי שעושה היחידה המצומצת לחופש המידע, אשר כוללת כיום ארבעה עובדים בלבד, אלא להעביר כל מידע שאפשר, מכיוון שהמידע הממשלתי שייך לציבור.
תמר זנדברג הצביעה על אחת הדרכים באמצעותה משרדים מתחמקים מחשיפת מידע. על פי החוק, אין חובה למסור מסמכים אשר מוגדרים כמסמכים בעבודה. לטענתה של זנדברג, חלק מהגופים עברו לעבוד בטיוטות בלבד, כך שאף פעם אין מסמך סופי שאפשר לשחרר לציבור.
דב חנין מצדו העלה את סוגיית החיסיון: "אפילו בטעם החיסיון אי אפשר לדון בשל החיסיון. אין מערכת שבוחנת את החיסיון ומחליטה אפקטיבית מה משאירים וממה נפטרים".
אורי מקלב וסתיו שפיר העלו שניהם את הבעייה בכך שאפילו חברי הכנסת עצמם לא חשופים למידע רב. מקלב פירט ואמר שהרשויות לא בנויות בצורה שמובילה אותן לחופש מידע. חבר כנסת שיושב בוועדה כלשהי ישמע רק את דעתו של המשרד שמוביל את החוק. אין לו גישה לדעותיהם של משרדים אחרים וזו בעיה בקבלת החלטות ראוייה. סתיו שפיר הוסיפה ואמרה ש"היכולת של חברי הכנסת לעסוק בפיקוח היא עלובה. הכלים שעומדים לרשותנו בכנסת דלים ביותר. היכולת לפקח על עבודת הממשלה היא כמעט בלתי אפשרית – צריך להיות נודניק ואובססיסי. הפיקוח על ועדות קשה. התוצאה היא שחברי כנסת עוברים למצב של חקיקת יתר, בזבוז זמן הכנסת. ח"כים נאלצים לפנות לבתי המשפט כדי לפקח על עבודת הממשלה. לי יצא להגיש עתירה אחת כשממש לא הייתה לי ברירה. זה מצב לא תקין בדמוקרטיה ישראלית".
האמירות הובילו לדיון אודות הצורך בשקיפות בוועדת השרים לענייני חקיקה. יעל גרמן: "צריך לצאת בקריאה לשרת המשפטים הנוכחית כדי שתעשה הכול שוועדת השרים לענייני חקיקה תהיה שקופה, ונראה מה ההחלטה של כל אחד ואחד מהשרים". שפיר ציינה שתגיש ביום ראשון (28/06/15) הצעה לשקיפות על ועדת השרים בחקיקה. גרמן הציעה בתגובה שהוועדה תצא עם קריאה לשרים להצביע בעד החוק של סתיו שפיר. על אף שנראה כי יש הסכמה בנוגע לצורך בשקיפות, ההצעה לצאת בקריאת תמיכה מטעם הוועדה לא נדונה ברצינות.
יותר מדי חופש מידע?
חוק נוסף בו דנו בוועדה היה הצעת חוק להקמת נציבות חופש המידע: וינוגרד קראה, בשם התנועה לחופש המידע, להקים נציבות חופש מידע שתמשיך את עבודת היחידה של רבקי דב"ש. כשיהיה נציב חופש מידע לכל ארגון, הנציבות תוכל לייתר את ההליך המשפטי שכל אזרח צריך יחד עם התנועה לחופש המידע. היא ביקשה לצאת עם החלטה מהוועדה בנוגע לפעולות לאכיפת החוק. מה קורה למי שלא עונה לבקשת מידע?
ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר, ראש פרויקט הנוגע לשקיפות במכון הישראלי לדמוקרטיה, הדגישה שגם אם הנציבות לא תוקם, לפחות צריך היה לייצר מצב בו תוקם ועדת ערר בתוך היחידה של חופש מידע במשרד המשפטים. כיום אזרח שלא מקבל את מה שביקש חייב ללכת לבית משפט – תהליך יקר וארוך. רוזנטל סיפר כי יש הצעת חוק מוכנה להקמת נציבות וכי הוא ישמח להגיש אותה בשם הוועדה. לאחר שמסבירים לו כי הוועדה כוועדה לא יכולה להציע חוק, מקלב מציע שפשוט יגישו את ההצעה יחד. גרמן וסוויד מהנהנות בהסכמה. מעניין לראות האם באמת יוצע חוק בנושא בשיתוף פעולה בין ארבעת הח"כים.
בהקשר של שני החוקים שנדונו, עצם ההצעה לצאת עם החלטה מהדיון נראתה לי קצת מופרכת, בהתחשב בכך שכמעט כל ח"כ שסיים לדבר מיהר לצאת מהדיון בדרכו לוועדה אחרת בה נדרשה נוכחותו.
סלומינסקי העביר לאורך הדיון ביקורת על חוסר השקיפות וההתנהלות הלקויה של הרשויות המקומיות וכן הביע תמיכה ביישום חוק חופש המידע, אבל הבהיר במספר הערות צד, כי לעתים שקיפות וחופש מידע הופכים לבעיה. כך לדוגמא הוא פתח את הדיון באמירה כי "חופש המידע חשוב לדמוקרטיה, אבל יותר מדי יכול להמאיס את החוק ולייצר צהובונים". הערה זו הגיעה לאחר דיון על הכתבות שעסקו במקרר שהותקן ברכבו של מיקי לוי. סלומינסקי המשיך והעיר, בהקשר לדיון על הצורך בשקיפות בוועדת השרים לחקיקה, כי "לפעמים כשמצביעים בחשאי מקבלים תוצאות אמינות יותר". כדוגמא הוא ציין כי לדעתו אם היו מצביעים על פיזור הכנסת בחשאי "בטח לפחות 100 היו מצביעים נגד"
