השבוע בכנסת: עיגון השיטור העירוני, הטבות בנדל"ן לקופות הגמל

נכתב ע"י: מחלקת המחקר 12 ביולי 2015

השבוע יעסקו ועדות הכנסת בכמה הצעות חוק חשובות, חלקן חיוביות (כמו פטור לחייבים מתשלום להוצאה לפועל, מניעת התעמרות בעבודה, חוק לבנת פורן) וחלקן בעייתיות (כמו עיגון השיטור העירוני בחקיקה, הטבות מיסוי נוספות לחברות קופות גמל המחזיקות בנדל"ן, חוק הזנה בכפייה). מתווה הגז יחזור לדיון המשך בוועדת הכלכלה וגם מצב חוק הסופרים יבחן בוועדת החינוך. לפניכן/ם חומרי רקע והסבר לקראת הדיונים בנושאים חברתיים כלכליים אשר יערכו השבוע בוועדות הכנסת. אם את/ה משקיפ/ה שמגיע/ה השבוע לדיון, אל תשכח/י לעבור על ארגז הכלים לפעילי המשמר החברתי, המכיל הנחיות למשקיפים, עצות לכתיבת עדות, הסבר על הליך החקיקה ועוד.

יום שני, 13.7.15

מיזוג בנקים לשם מניעת תחרות

ועדת הכספים, 12:15 – הבנקים הגדולים ממזגים לתוכם את חברות הבת כדי למנוע תחרות עתידית

דירקטוריון בנק לאומי החליט למזג בתוך פעילותו את חברת הבת של הבנק  ושיהפכו לישות משפטית אחת. רבים רואים במהלך ניסיון לצמצם מתחרותיות עתידית או מתפתחת במערכת הפיננסית בישראל. מנגד, המיזוג העתידי מהווה גם פתרון לאחת מהיוזמות של שר האוצר כחלון, לפיה יש לפרק קבוצות בנקאיות גדולות כך שבנק הפועל כחברה בת של בנק גדול יפוצל מפעילותו. כלומר, אם הבנק הערבי-ישראלי, שעובדיו יהפכו במסגרת המיזוג, לעובדי בנק לאומי, יהפוך באופן מובהק לבנק לאומי, יתכן שיתאפשר לבנקים קטנים אחרים לצמוח במגזר הערבי.

הדיון נערך מפאת ההשלכות הצפויות עקב המיזוגים על הריכוזיות הגבוהה של המערכת הפיננסית.

  • כתבה בכלכליסט על המיזוג – http://www.calcalist.co.il/markets/articles/0,7340,L-3658308,00.html
  • וגם בדה מרקר – http://www.themarker.com/markets/1.2628464

 

הצעת חוק הגנת הצרכן – משלוח הודעה לצרכן

ועדת הכלכלה, 9:30 – הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – משלוח התראת תשלום לצרכן), התשע"ה-2015

(אליאב סולומון)

המצב כיום: עסק יכול לשלוח לצרכן מכתב המודיע לו שאם לא ישלם חוב, יועבר לטיפול ההוצאה לפועל ויעמוד בפני תביעה. העסק יכול לעשות זאת אם עברו שבע שנים או פחות מאז העסקה, גם בלי להוכיח לצרכן שהעסקה בוצעה. כלומר, הצרכן עלול לקום יום אחד ולמצוא עצמו בפני איום בהוצאה לפועל ובתביעה, על עסקה שאינו זוכר כי ביצע, מבלי שהעסק יידרש להוכיח שהעסקה אכן בוצעה.

מה הצעת החוק אומרת: עסק לא ישלח מכתב המאיים בתביעה או בהוצאה לפועל של חוב, מבלי ששלח לפני כן מכתב ובו מפורטים:

  1. שם העסק שאיתו בוצעה העסקה.
  2. פירוט החוב ופירוט החישוב שבאמצעותו נקבע החוב.
  3. מסמך שיכול להוכיח פרטים על ביצוע העסקה.

את המכתב יצטרך העסק לשלוח בדואר רשום ולקבל אישור על שהמכתב התקבל אצל הצרכן. רק אחרי שמכתב כזה התקבל, יוכל העסק במקרה הצורך לשלוח מכתב נוסף ובו יוכל לאיים בתביעה או בהוצאה לפועל.

השינויים הצפויים מאישור החוק: ראשית, יימנע מצב שבו צרכן שוכח שהוא חייב ומתנהל כספית מבלי לקחת בחשבון את תפיחת החוב (כזכור, ניתן לתבוע חוב עד שבע שנים מיום ביצוע העסקה שממנה נגזר החוב). שנית, צרכן חלש – כלומר הצרכן הפשוט, שעבורו עלויות הטיפול הביורוקרטיות והמשפטיות בחוב גבוהות מאוד – יוכל להיאבק בניסיון לגבות ממנו חוב שאינו יודע מה מקורו. כיום צרכנים חלשים מעדיפים פעמים רבות לשלם ולסגור את הפרשה לאחר שאיימו עליהם במילים גבוהות ובשפה משפטית, רק משום שאינם יודעים איך להתמודד עם המצב. לעתים קרובות הם מעדיפים להימנע מלשכור עורך דין או לנסות להתמודד בעצמם מול רואי החשבון ועורכי הדין של העסק התובע.

שלישית, הצעת החוק מעבירה את הצרכן מניהול הסכסוך מול משרד עורכי הדין של העסק ומחלקת הגבייה של ההוצאה לפועל להתנהלות מול העסק עצמו. ולבסוף, הצעת החוק אמורה להקטין את יכולתם של עסקים להשתמש במכתבי האיומים בשיטת מצליח (כמו מה שכנראה קרה בפרשת איקיוטק).

עם זאת, הצעת החוק היא חלק מתופעה נרחבת המטילה עומס ביורוקרטי והתמודדות עם מנגנונים משפטיים על עסקים (ובכללם גם עסקים קטנים). הדבר מקשה על ניהול יעיל של עסק ופוגע בכדאיותו. ככלל, פנייה לערכאות ולהוצאה לפועל היא כלי לגיטימי לגביית חוב שלא שולם. הפגיעה ביכולתם של עסקים להשתמש בכלי הזה עלולה להפחית את כדאיותן של עסקאות קטנות (בעיקר עסקאות מתמשכות), ובעקיפין לייקר מוצרים זולים מאוד שעליהם משלמים באופן מתמשך או מתחדש, דוגמת שירותי תוכן דיגיטליים. כמו כן, להטלת נטל ההוכחה על העסק והדרישה כי יוכיח את ביצוע העסקה ואת פרטיה יכולה להיות עלות משמעותית לעסקים. אולי, במקום שמכתב התובע את החוב יכלול מלכתחילה הוכחות לפרטי העסקה, היה רצוי להגדיר פרק זמן שבמהלכו עם קבלת מכתב כזה יוכל הצרכן לבקש את פרטי העסקה, ובמקרה כזה העסק יהיה חייב לספק לו אותם, וכל זאת עוד לפני איום בפנייה לערכאות או להוצל"פ. כך אמנם עדיין תוטל על העסקים עלות גבוהה בגין תיעוד עסקאות (עניין בעייתי בפני עצמו), אבל לפחות לא יהיה בתהליך הגבייה שלב שבו העסק נדרש לספק תיעוד מיידי לכל חוב. מצד הלקוח, עצם הדרישה להוכחה יכולה להקנות לו כוח מיקוח וכך יגדל הסיכוי להידברות עם העסק ולהסדרת העניין ביניהם.

היכן עומדת הצעת החוק: עברה בקריאה טרומית ב-17.6.2015.

דברים לשים אליהם לב: המעסיקים, שייוצגו בועדה ע"י איגוד לשכות המסחר, החברות הסלולריות, בזק והוט, צפויים להביע טענות על המטלות שהחוק משית עליהן, ולנסות לצמצם אותן. מאחר וההצעה היא של חלק מחברי הקואליציה, סביר שהיא תעבור את הועדה באופן חלק.

מקורות:

 

מתווה משק הגז הטבעי– דיון המשך

ועדת הכלכלה, 11:30 – מתווה משק הגז הטבעי שהוצג על ידי שר האנרגיה – דיון המשך

(ארן רונדל)

בפברואר האחרון פתחה ממשלת ישראל במשא ומתן מול בעלי הרישיונות להפקת גז משדות הגז הטבעי שנתגלו מול חופי ישראל. המו"מ החל לאחר שבעלי שדות הגז – יצחק תשובה והחברה האמריקאית נובל אנרג'י – התנגדו לכוונת הממשלה לפרק את שותפותם או להעביר את החזקה בשדות למספר חברות שונות, זאת מתוך ניסיון ליצור תחרות בין מפיקי הגז שתביא להורדת מחירים. הדבר משול ליצרנית מוצרי חלב שמבקשת לשאת ולתת עם הממשלה על מחיר מוצרי המזון הבסיסיים שבפיקוח.

עד אפריל התנהלו הדיונים המשותפים בסודיות מוחלטת, כאשר כל שנודע רשמית הוא שההסכם המתהווה חורה לממונה על ההגבלים העסקיים כל כך עד שהוא התפטר מתפקידו. הממונה על ההגבלים (שעוד לא סיים את תפקידו) חייב לאשר כל הסכם שמאפשר למונופול לפעול ללא הגבלות או עם הגבלות מועטות, או ששר הכלכלה יחתום על צו לעקוף את אישור הממונה. שר הכלכלה דרעי סירב לעשות כן. הממשלה החליטה לעקוף את סמכות שר הכלכלה אך החלטתה דרשה אישור של מליאת הכנסת. לקראת ההצבעה נראה היה שלא מושג רוב לאישור, וההצבעה התבטלה. תחת לחץ הביטול הסכימה הממשלה לעשות את מה שסירבה בעבר לעשות בכל תוקף: להציג לכנסת ולציבור את המתווה שהוחלט לפני החתימה על החוזים מול חברות האנרגיה.

בהציגו את המתווה, שר האנרגיה שטייניץ טען שזה הוא הסכם טוב ומיטיב עם ישראל ושמוחלות מספר הגבלות על חברות האנרגיה, כמו מגבלת יצוא, מגבלת מחיר ומגבלת שליטה. אלא שתגובות מהתקשורת טענו ההיפך, שהמדינה מאפשרת לייצא גז יותר מהרצוי ולכן יתכן שלא ישאר מספיק כדי לספק את צרכי ישראל; מגבלת המחיר מאפשרת לחברות האנרגיה לגבות מחיר גבוה מאוד מלקוחות גז ישראלים, גבוה בהרבה מהמחיר בו שווקים מקומיים של מדינות שמייצרות גז רוכשים אותם בכמעט כל מקום בעולם (גז שנרכש ע"י מדינות שאינן יצרניות יקר בהרבה מגז במדינות בעלות מרבצי גז); אכן המדינה מגבילה את חברות האנרגיה, שיידרשו בעוד מספר שנים לדלל את אחזקותיהן בהפקה ובמכירה של הגז, אך בתמורה היא מאפשרת להן להמתין עם פיתוח מאגר לווייתן (מאגר תמר כבר פותח בחלקו וגז זורם ממנו לצורך יצור חשמל בישראל). בכך המדינה למעשה דוחה את הפיתוח של מאגר לווייתן ומבטיחה לחברות האנרגיה שלא תהיה להן תחרות בישראל והן יכולות למכור את הגז במחיר המקסימלי שצויין מקודם.

קצרה כאן היריעה מלהיכנס לעובי הקורה במתווה. ניתוחים שונים עם מסקנות שונות התפרסמו בתקשורת:   גלובס, דה מרקר עם הטקסט המלא שפרסם שר האנרגיה והגדילו לעשות בכלכליסט שניסו לפשט את כל הסיפור.

דברים לשים אליהם לב: בישיבת הועדה הקודמת, לבד מריבוי הלוביסטים, גם זה קרה – מנכ"ל התאחדות התעשיינים תדרך את חה"כ ינון מגל מה לומר. את העדות המזמרת על הישיבה אפשר לקרוא כאן. הישיבה הקרובה תהיה גם היא עמוסה לוביסטים ובעלי עניין – כדאי לנסות ולזהות אותם כאשר הם מסתודדים עם חברי הכנסת ואלו עמדות אלו מביעים.

קריסת רשת מגה

ועדת העבודה הרווחה והבריאות, 9:00 – קריסת רשת מגה

(יסמין שינדלר)

מגה היא אחת מרשתות השיווק הגדולות בישראל. היא למעשה היהלום שבכתר קבוצת  אלון רבוע כחול, לה יש גם חברות נדל"ן ודלק. רשתות שיווק קטנות יותר – עדן טבע מרקט ורשת AM:PM  – שייכות למגה וסובלות כמוה מהמשבר.

רבים מצטטים סיבות שונות ומשתנות לקריסת הרשת. כנראה שהכריעו אותה שילוב של התנהלות כלכלית שגויה, בעלי הון שמשכו לעצמם משכורות גבוהות מאוד גם כשהן פגעו ברווחי החברה, התחלפות תכופה של בעלי תפקידים ברשת וסכסוכים ממושכים בין הבעלים. חוק המזון שנכנס לאחרונה לתוקף ומאיים לקצץ בהכנסות כל רשתות השיווק כנראה גם שיחק תפקיד במאזני החברה הצפויים.

למגה ולבנותיה חובות גדולים לגופים רבים, כמו בנק הפועלים, בנק מזרחי טפחות, חברות כרטיסי אשראי ולספקים. סך כל החוב המוערך כמעט 1.3 מיליארד ש"ח. בשבועות האחרונים, לאחר שפרץ המשבר ויצא שמעו, הפסיקו ספקים לשווק סחורה לרשת. כמו כן לפי דיווחים עובדי סניפי עדן טבע מרקט לא קיבלו את משכורת חודש יוני, והרשת מתכננת לערוך 'תספורת' לספקים – כלומר, לשלם רק חלק מהחוב שלהם – מה שיכול להביא ספקים קטנים לסף קריסה בפני עצמם. האתגר הגדול בעניין זה הוא לשים את גורל העובדים והספקים הקטנים לפני בכירי הרשת והנושים הגדולים, שיוכלו לצלוח את המשבר.

בדיון צפויים להיות נציגי הרבוע הכחול ומגה, התאחדויות הספקים (חלקאים, סוחרים), התאחדויות עסקים קטנים וארגוני עובדים.

 

הצעת חוק למניעת התעמרות בעבודה

ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, 11:30 – הצעת חוק למניעת התעמרות בעבודה, התשע"ה-2015

(דן קיני)

המצב כיום: לפי מסמך של משרד התמ"ת, "55.4% מאוכלוסיית העובדים השכירים בישראל, 1.464 מיליון שכירים, נפגעו מהצקות בעבודה בשנת 2011 בתדירות של מדי פעם ועד לעיתים קרובות". עוד קובע המסמך כי צעירים ובעלי ותק נמוך בעבודה נוטים יותר לחוות פגיעה או התעמרות. למרות זאת, כיום התעמרות באדם במקום עבודתו אינה בלתי חוקית בהגדרתה. ישנם חוקים קיימים אשר מתקשרים לנושא זה, כמו החוק למניעת הטרדה מינית וחוק איסור לשון הרע. ראוי לציין גם את חוקי היסוד הנוגעים לחופש העיסוק ולכבוד האדם וחירותו. עם זאת, חוקים אלה ואחרים עוסקים בנושא באופן כללי ורחב מחד, או באופן ספציפי להיבטים מסוימים בלבד מאידך.

מה אומרת הצעת החוק: הצעת החוק מגדירה מהי התעמרות בעבודה ומפרטת סוגי התנהגות שונים היכולים להיחשב ככזו. כמו כן, היא מגדירה את ההתעמרות כעוולה אזרחית, ובכך מאפשרת לנפגע לדרוש פיצוי כספי במסגרת תביעה אזרחית נגד הפוגע או המעסיק. ההצעה קובעת כי הפיצוי הכספי המקסימאלי שבית המשפט יכול לפסוק לטובת הנפגע הוא 120,000 ₪, ללא הוכחת נזק, כאשר סכום זה יתעדכן מדי שנה.

ההצעה מטילה את האחריות על מניעת התעמרות על המעסיק, ללא תלות בזהות המתעמר. זאת גם אם המתעמר הוא מנהל במקום העבודה, ואפילו אם הוא עצמו אינו כפוף למעסיק – כלומר אם הוא ספק, לקוח, או ממונה חיצוני מטעמו. עם זאת, אם המתעמר הוא אכן ספק או לקוח, חייב המעסיק לפעול רק אם הוגשה בפניו תלונה על התעמרות. באחריות המעסיק לקבוע מנגנון להגשת תלונה ובירורה. אם במקום העבודה מועסקים יותר מ-25 עובדים, חייב המעסיק להפיץ לעובדיו תקנון המפרט את עיקרי החוק וכיצד ניתן להתלונן על התעמרות. מעסיק שלא פועל כנדרש חשוף גם הוא לתביעה אזרחית, ואי פרסום התקנון מהווה גם עבירה פלילית.

ההצעה מאפשרת גם לוועדי עובדים ולארגונים חברתיים להגיש תביעה בנושא זה בשם העובד, ומסמיכה את בית הדין לעבודה לדון בה. המשרד הממשלתי הממונה על הטיפול בחוק יהיה משרד הכלכלה, וההצעה קובעת כי המפקחים מטעם משרד זה אשר עוסקים בשוויון הזדמנויות בעבודה ובהטרדות מיניות, יקבלו לאחריותם גם את הפיקוח על מניעת התעמרויות. ההצעה מדגישה כי החוק חל גם על עובדי קבלן, חיילים בשירות חובה, בני שירות לאומי ואזרחי, וסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה.

השינוי הצפוי לאחר אישור החוק: ברור לכל כי התעמרות במקום העבודה היא תופעה שלילית, וכל ניסיון למנוע אותה או לצמצם את היקפיה הוא חיובי. סביר להניח כי במידה וההצעה תיכנס לספר החוקים, לאחר מספר תביעות של עובדים נגד המתעמרים בהם ומעסיקיהם, המעסיקים ינקטו את הצעדים הדרושים כדי להימנע מתשלום פיצויים נוספים. ראויה לציון ההבהרה כי המעסיק הוא הנושא באחריות להתעמרות גם אם היא מבוצעת על-ידי אדם אחר – אפילו אם המתעמר אינו מועסק על-ידו. גם במקרה והעובד מועסק דרך חברת קבלן, המעסיק בפועל של העובד מחויב למנוע התעמרויות בעובדיו.

באשר לפרסום התקנון במקום עבודה שמועסקים בו יותר מ-25 עובדים – גם כיום מחויב המעסיק לפי חוק לפרסם לעובדיו מודעות בדבר שכר מינימום, הטרדות מיניות, מניעת עישון ועוד. ניתן לתהות אם מדובר במקרה של "תפסת מרובה לא תפסת": האם המעביד לא מוותר מראש על כל תליית המודעות ומקווה שלא תתבצע אכיפה, והאם העובד טורח לקרוא אותן.

ההצעה מבקשת להחיל את סעיפי החוק גם על חיילים בשירות חובה. על אף שהתעמרות בחיילים היא כמובן תופעה שלילית גם היא, קשה להתחמק מכך שנורמות ההתנהגות בצבא שונות מנורמות ההתנהגות במקום עבודה אזרחי. צורת התנהגות שהייתה מהווה התעמרות בכל מקום אחר, יכולה להיחשב סבירה לגמרי כשהיא מתבצעת בין מפקד לפקוד. אולי ראוי לקיים דיון חברתי בנושא לפני שהחוק יוחל גם על צה"ל.

היכן עומדת הצעת החוק: עברה בקריאה טרומית ב-1.7.2015.

מקורות:

דו"ח המבקר בנושא העסקת מורים כעובדי קבלן

הועדה לענייני בקורת המדינה, 10:30 – העסקת עובדי הוראה בידי גופים מתווכים ("מורי קבלן") – דוח מבקר המדינה 65ג'

(איל שגיב)

מורי קבלן הם מורים אשר אינם מועסקים באופן ישיר על ידי המוסד בו הם מלמדים, אלא ע"י גורם מתווך – עמותות, זכיינים ותאגידים עירוניים. התופעה, שהחלה כאפשרות להעסקת סגל הוראה למתן שיעורי העשרה או בתוכניות מיוחדות (כמו תכנית היל"ה לנוער שנפלט מהמערכת הפורמלית), הלכה והתרחבה עד שהגיע להיקף העסקה של כ-19,000 מורים. בד בבד עם הגידול במספר מורי הקבלן החלו להעסיק אותם גם כחלק מהצוות הקבוע של בית הספר, שמלמד את מקצועות הליבה – וזאת בניגוד להוראות משרד החינוך עצמו.

בדוח מתייחס מבקר המדינה להגדרה מצמצמת של מורי קבלן, הכוללת בתוכה מורים מהחינוך הרשמי (שבבעלות המדינה) והמוכר שאינו רשמי (בבעלות עיריות, עמותות וגופים פרטיים) ומכליל בתוכה רק מורים המהווים חלק מצוות בית הספר, מלמדים את מקצועות הליבה, אך אינם מועסקים ישירות ע"י בית הספר אלא ע"י תאגיד עירוני או עמותה. מסקנותיו המרכזיות של המבקר אינן מחדשות הרבה, גם לא למשרד המבקר עצמו:

  • בניגוד להתחייבויות קודמות של משרד החינוך, הוא עדיין לא מיפה את היקף התופעה, כך שאין למעשה מושג ברור לגבי מספר המורים המועסקים כמורי קבלן, התחומים אותם הם מלמדים, אופן ההסמכה שלהם וההתאמה שלהם ללמד מקצועות ליבה.
  • ישנה התאמה חיובית בין חוזקה של הרשות המקומית ובין ההעסקה של מורי קבלן לתגבור לימודי הליבה – ככל שהרשות חזקה ועשירה יותר, כך היא מעסיקה יותר מורים ליותר שעות כתוספת לשעות התקן. מצב עניינים זה חותר תחת תכניות התקצוב הדיפרנציאלי שמנהיג משרד החינוך, שמטרתן לצמצם פערים חינוכיים בין רשויות חזקות ורשויות חלשות – שכן העיריות (מכספן וכספי תשלומי ההורים) מרחיבות את הפער הזה.
  • מורי הקבלן מועסקים בתנאים פחות טובים ממורי התקן, ללא ביטחון תעסוקתי (פיטורים חוזרים מדי חופשת קיץ), כך שנוצרים שני מעמדות של מורים העושים למעשה את אותה העבודה (בעיה שחוזרת על עצמה כמעט בכל העסקה של עובדי קבלן, לא רק בתחום ההוראה). מאחר ומשרד החינוך לא אוסף נתונים על העסקתם אין לו גם דרך לפקח על תנאי ההעסקה שלהם.

ברקע לפרסום הדוח נמצאים הצעת חוק שמטרתה לצמצם את מספר מורי הקבלן ל-1000 בשנה, הצעה שעברה בקריאה טרומית בכנסת ה-19 אך "נתקעה" מאז, הצעות חוק דומות שעולות ונופלות, והצהרות של שר החינוך היוצא, שי פירון, עם כניסתו לתפקיד, על ביטול התופעה בכלל – הצהרות והבטחות שנשארו על הנייר בלבד.

דברים לשים אליהם לב: משרד החינוך התחייב פעמים רבות להעביר נתונים לועדות הכנסת במוגע להעסקת מורי קבלן, אולם לא עשה זאת מעולם באופן מספק. האם נציגיו יגיעו אם נתונים ממשיים ומלאים לגבי היקף התופעה? האם תידרש התחייבות לתיקון הליקויים בדוח המבקר?

יום שלישי, 14.7.15

הטבות נדל"ן נוספות לחברות המנהלות קופות גמל

ועדת הכספים, 11:00 – תקנות מס ערך מוסף (תיקון), התשע"ה-2015 ותקנות מס הכנסה – תקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב) (הוראת שעה), התשע"ה-2015

(עופר שדה)

הדיון מתרכז בעיקר בשינויים בתקנות מס ערך מוסף הנוגעות לכלי תחבורה. מרבית השינויים הם התאמות לחוקים אחרים שהשתנו לאורך השנים אך תקנות מע"מ הנוכחיות לא הותאמו אליהם. מרבית התיקונים נראים הגיוניים וסבירים וחשוב לציין כי בדברי ההסבר צוין כי השינויים תואמו עם משרד התחבורה. מדוע חשוב לציין? כיוון שהשינויים, על פניו מתרכזים רק בנקודת המימשק של מס ערך מוסף עם עולם הרכב.

השינויים כוללים בין השאר: יש להוציא חשבונית עסקה בתוך 14 ימים מיום החיוב במס; גורמים שונים כמו למשל נציגויות זרות פטורים מתשלום מע"מ על דלק (במידה ונציגי ישראל באותן מדינות זכאים לפטור גם כן) והשינוי המתבקש הוא הגדרה כי הפטור ממע"מ יהיה זהה ובהתאם לפטורים הניתנים על הבלו; ביטול תקנה המתייחסת ל"עוסק זעיר" משום שהמונח אינו קיים מאז 2002; הוראת שעה קובעת שעסקים קטנים ובינוניים שהיקף עסקותיהם עומד על עד 1.5 מיליון ש"ח יוכלו לדווח למדינה על הכנסותיהם פעם בחודשיים –  הוראת השעה הזו תהפוך לקבועה.

אך בתוך השינויים המבוקשים מסתתרת תוספת שאינה רלוונטית לעולם הרכב, אלא לעולם הנדל"ן ולא ניתנה בדברי ההסבר כל התייחסות או הפנייה לסעיף. למעשה, היה סביר שיוקדש לה דיון משלה, מה שגורם להכנסתה בלב התקנות להיראות כניסיון להחביא אותה. בתקנה המדוברת מבקשים להחיל פטור ממע"מ על דירות מגורים שהושכרו לטווח ארוך על ידי קופות גמל. חשוב לציין שלפי החוק הנוכחי קופות גמל מקבלות פטור ממס הכנסה עבור ההכנסה מהשכרת דירות לטווח ארוך. כך יוצא שקופות גמל מרוויחות פטור כפול ממס – ממע"מ וממס הכנסה. דברי ההסבר לא מסבירים כמה תעלה ההחרגה ממע"מ למדינה, זאת בניגוד לדברי ההסבר המפורטים לגבי תקנות אחרות.

ישום חוק רשות מקרקעי ישראל (רמ"י)

ועדת הכלכלה, 10:00 – יישום חוק מקרקעי ישראל

בינואר 2013 החלה פעילות הרשות הממשלתית למקרקעי ישראל (רמ"י) שהחליפה את מנהל מקרקעי ישראל עד אז. תפקיד הרשות הוא לנהל את הקרקעות בישראל שייכות למדינה, ולדאוג, בין היתר, להקצאת קרקעיות לדיור ציבורי, לדאוג לדיור בר השגה ובכלל – לסייע למצוקת הדיור הקשה בארץ.

אולם, מאז שהתקבל החוק והוקמה הרשות קרה מעט מאד – לא הוקצו קרקעות לדיור ציבורי כנדרש, לא נרשמו הרבה בעלויות פרטיות על אדמות הרשות, וגם הטיפול במה שמכונה "דיור בר השגה" לא התקדם (בגלל הגדרות בחוק המרוקנות מתוכן את הביטוי בפועל). שר האוצר הנוכחי, משה כחלון, התחייב בקמפיין הבחירות שלו לטפל במשבר הדיור בישראל ולקדם את הטיפול בנושאים של דיור ציבורי ודיור בר השגה.

מטרת הדיון היא לבחון את אופן יישומו בפועל של חוק רשות מקרקעי ישראל. לדיון הוזמנו נציגים ממשרדי ממשלה רבים (אוצר, בינוי ושיכון, משפטים, חקלאות ועוד), נציגי השלטון המקומי, נציגי ארגונים חברתיים וכמובן – רשות מקרקעי ישראל עצמה.

דוח מבקר המדינה משנת 2014 בחן את יישום הרפורמה ברמ"י במהלך שנת 2013 וגילה ליקויים רבים. מהדוח עולה כי ראש רמ"י ערך שינויים במתווה הרפורמה באופן שמשאיר את מרבית הסמכויות על הקרקעות בידי הרשות (לשעבר המנהל), ובכך השאיר את החסמים שהקשו על החוכרים  – שרירים וקיימים. עוד גילה המבקר כי דרישת המדינה לייעל את רמ"י (פיטורי עובדים והוצאת פעולות למיקור חוץ) – לא התקיימו. כך קרה שהמדינה תיקצבה את רמ"י במיליוני שקלים לצורך ביצוע הרפורמה שלא התקיימה (והכספים, ככל הנראה, הועברו). גם בדוח המבקר משנת 2015 התייחס המבקר לפעילות רמ"י וציין כי נמצאו ליקויים רבים הנוגעים לפעולות הניהול של רמ"י – העדר מערכות שליטה ובקרה, הימנעות משיווק קרקעות כנדרש בחוק ועוד.

מעניין יהיה לראות באילו צעדים ינקוט שר האוצר במטרה לשנות את המציאות  העגומה הזו. נקודה נוספת שעולה מתוך סיכום של האגודה לזכויות האזרח בנושא היא בעיית העדר השקיפות – רמ"י, ברשות החוק, היא אחד הגופים הפחות שקופים במנהל הציבורי בישראל, דבר שמקשה כמובן על הפיקוח של הציבור על פעולותיה והנצחת החידלון בפתרון הבעיות הקשות בתחום הדיור בישראל.

עוד חומרים נמצאים בלינקים הבאים:

 

הצעת החוק להסמכת פקחים עירוניים לביצוע פעולות שיטור

ועדת הפנים והגנת הסביבה, 9:30 – הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 2 והוראת שעה), התשע"ה-2015 – הכנה לקריאה שניה ושלישית

(איל שגיב)

המצב כיום: ביוני 2010 החליטה הממשלה על תחילתו של פיילוט שיטור עירוני, במסגרתו יוקמו מערכי אכיפה עירוניים שיורכבו מצמדים של שוטר ופקח מסייע. הפקח המסייע הינו פקח עירוני שעבר הכשרה ע"י המשטרה, ותפקיד הצמד לטפל בעבירות אלימות קלות ופגיעה באיכות החיים של התושבים. מטרת המערכים היא להגביר את תחושת הבטחון האישי של התושבים ולצמצם את האלימות המתגברת.

החל מ-2011, לאחר אישור החוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (כהוראת שעה לשנתיים) החל הפיילוט לפעול ב-13 ערים, שנקבעו בהתאם לקריטריונים כמו גודלן, מידת הפשיעה בהן, מצבן הסוציו-אקונומי וחלוקה מגזרית (ייצוג של 20% לרשויות לא יהודיות, 10% לרשויות חרדיות). ב-2013 הוארכה הוראת השעה בעוד שנתיים, כאשר לאורך ארבע שנות פעילותו התרחב הפיילוט והוא מקיף כעת 56 רשויות מקומיות.

החוק הקנה לפקחים עירוניים את הסמכות לדרוש מאדם להזדהות, למסור לו מסמכים ולהכנס למקום – כל זאת לשם אכיפת חוקי העזר העירוניים. יותר מכך, לפקחים המסייעים (חלק מצמד האכיפה העירונית יחד עם שוטר), הותר לערוך חיפוש על אדם, לעכב אותו עד להגעת שוטר למקום ואף להתשמש לשם כך בכח – כל זאת במקרים של ביצוע מעשה אלימות.

מה הצעת החוק אומרת: ההצעה מבקשת להפוך את הוראת השעה לחוק קבוע, כך שהשר לבטחון פנים, בהסכמת שר הפנים, יוכל לקבוע בהתאם לקריטריונים על הקמת מערך אכיפה עירוני ברשויות מקומיות. על הרשות המקומית להסכים להקמת המערך בתחומה, וכן עליה לספק את כח האדם (הפקחים) והאמצעים לשם הקמתו ותפעולו. ברשויות בהן הפיילוט פועל הוא ימשיך לפעול כסדרו.

בשלוש השנים הראשונות לתחולת החוק, רשאי פקח עירוני לעכב אדם עד הגעת שוטר אם הוא עבר עבירת קנס, זהותו לא ידועה ויש חשש שיימלט – וזאת ללא חובת דיווח לועדת הפנים.

השינויים הצפויים לאחר אישור החוק: בעוד שהמטרה המוצהרת של החוק חשובה וחיובית – הגברת הבטחון האישי של האזרחים – הביקורות שהופנו כלפי הפיילוט היו רבות, ולפיהן הכשרת הפקחים אינה מספיקה, שאין להם הגנה משפטית וביטוח למקרה שמשהו ישתבש, ושהמדינה, במקום להכשיר עוד שוטרים וכוחות בטחון, מתנערת מאחריותה ומטילה אותה על רשויות מקומיות, המוגבלות בתקציבים ובכח אדם. מימון סיירות עירוניות אלו נופל בחלקו על האזרחים בצורת אגרה מיוחדת, מה שמעניק יתרון לרשויות מקומיות חזקות, ורשויות חלשות הוצאו ממנו בגלל מחסור באמצעים (דבר שאמור היה להיות מתוקם לאורך הפיילוט).

כמו כן, האגודה לזכויות האזרח טענה כי לאורך הפיילוט לא הוגשו לועדת הפנים והגנת הסביבה דיווחים מלאים, כפי שנדרש, ושרשויות מקומיות לא פרסמו תלונות על הפעלת סמכויות של פקחים מסייעים, למרות שהחוק דרש זאת מהן. חמור מכך, בביקורת פנימית של המשטרה נמצא כי הפקחים המסייעים חורגים מסמכויותיהם, הועדות העירוניות המפקחות לא מתכנסות כפי שהיו אמורות, והכשרת הפקחים לוקה בחסר. דוח של מבקר המדינה מצא שועדת ההיגוי הלאומית לנושא כמעט ולא התכנסה, וכי מערכי אכיפה פעלו ללא תכניות עבודה מסודרות.

כמו כן, התוספת לחוק – שמעניקה סמכויות עיכוב לפקחים בנוגע לפיקוח על חוקי עזר – מכירה בכך שמדובר בהרחבה משמעותית ומגבילה אותה לשלוש שנים – אבל לא דורשת חובת דיווח לאף גוף – כך שלא ברור כיצד יוחלט אם להאריך את תוקפן או לא.

היכן עומדת הצעת החוק: עברה בקריאה ראשונה ב-7.7.15.

דברים לשים אליהם לב: נראה שלבד מהאגודה לזכויות האזרח אין מוזמנים שאינם ממשרדי הממשלה או השלטון המקומי (שלטענת המשטרה מרוצים מאוד מהפיילוט). ההצבעה לאישור החוק אמורה להתקיים בנוכחות השר גלעד ארדן – נראה שהממשלה מטילה את כובד משקלה (גם אם הסימבולי) לקידום החוק.

מקורות:

הצעת חוק הזנה בכפייה

ועדת הפנים והגנת הסביבה, 11:00 – הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 48)(מניעת נזקי שביתת רעב), התשע"ד-2014

(ארן רונדל)

תמצית הצעת החוק: המדינה תוכל להאכיל בכפייה אסירים ששובתים רעב.

המצב כיום: שביתות רעב נחשבות לכלי האחרון שנמצא בידיו של אדם להביע מחאה. אם שביתות במשק פוגעות בציבור, שביתת רעב מכוונת לפגיעה באדם השובת עצמו. מבחינתו של אדם זהו נשק יום הדין בו הוא עושה שימוש בדבר היחידי שנותר לו – אוטונומיה על גופו ועל נפשו. משום כך אחוז גבוה משובתי הרעב הם אסירים – מי שנשללו מהם זכויות בסיסיות אחרות, כמו חופש תנועה, החופש לדבר ולהיפגש עם מי שירצו וכו'.

מבחינת הממסד מולו מתנהלת השביתה, מדובר בהשלכת האחריות לחייו של השובת. ח'דר עדנאן, שהושם במעצר מנהלי בלי שנאמר לו מדוע ובלי שהובא בפני בית משפט, שבת על מנת להשיג משפט הוגן או את שחרורו. לו היה מת היה הדבר מפרסם בעולם שישראל מונעת הביאס קורפוס – עיקרון שלט בכל מדינה דמוקרטית (וגם בכמה שאינן ממש דמוקרטיות). כלומר, מותו היה גורם לישראל נזק משמעותי.

משום ששביתת רעב עושה שימוש בזכות האדם הבסיסית שהיא אוטונומיה על גופו ונפשו, הדרך היחידה למנוע אותה היא לשלול את אותה זכות. בעבר ישראל האכילה בכפייה אסירים ששבתו רעב, שחלקם אף מתו מההליך הפולשני. אלא שמאז חוקק חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בו נאמר בסעיף החמישי: "אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת", שמונע מהמדינה לפגוע בחירותו של השובת על גופו.

מה אומרת הצעת החוק: המדינה תוכל להאכיל בכפייה אסירים ששובתים רעב עבור כל מטרה מוגדרת. ההצעה מוסיפה תת פרק לנוסח הקיים של פקודת בתי הסוהר, ובו תיאור של הליך קבלת אישור לביצוע האכלה בכפייה של שובת רעב. היה והמדינה מעוניינת בהאכלה בכפייה היא צריכה לפנות לקבלת אישור מנשיא בית משפט מחוזי או סגנו. האסיר ייוצג בהליך על-ידי עורך דין. במקרים דחופים, בית המשפט אף יכול לשבת לדיון במוסד הרפואי בו מוחזק השובת. בזמן ההליך המשפטי בית המשפט יכול לקבל חומרים רלוונטים מהמדינה בלי לחשוף אותם לציבור או לשובת הרעב ופרקליטו – הם יקבלו מבית המשפט 'תמצית' של חומרים אלו.

עבור השינוי בחוק תשתנה גם הגדרתו של רופא בפקודת בתי הסוהר ותכיל לא רק את רופא בית הסוהר, אלא כל רופא. כמו כן, בניגוד לחוק הקיים, לפי החוק המתוקן אפשר יהיה לשלוח אסירים לטיפולים בכל בית חולים, ולא רק בבתי חולים ממשלתיים. הרופאים שיבצעו את ההליך לאחר אישור בית המשפט, כמו גם המוסדות הרפואיים בהם יתבצע התהליך, יהיו חסינים מפני תביעות נזיקין, אף אם ההליך לא הצליח ונגרם נזק לאסיר.

השינוי הצפוי לאחר אישור החוק: ברור לחלוטין שיותר משיש כוונה להאכיל בכפייה אסירים, ישנה כוונה לרפות את ידיהם של מי שחושבים שיוכלו להשיג דבר מה בשביתת רעב. בכך למעשה המדינה לא מסתפקת בשלילת הזכות הבסיסית של אנשים על גופם ונפשם, ומדכאת אף את זכות השביתה.

מעבר לכל אלו, כותבי הצעת החוק פועלים באופן נכלולי למדי כאשר הם מציבים שוב ושוב את האספקט הרפואי בשביתת הרעב מעל האספקט הפוליטי. בכך הם למעשה מדגישים את חובתה של המדינה לדאוג למי שנמצא ברשותה (בבית הסוהר) ומשכיחים את חובתה לאפשר חופש מחאה וחופש על גופו ונפשו של אדם. למשל, הם עושים זאת כאשר הם רושמים שבית המשפט יתייחס בהחלטתו גם לרצונו של האסיר, עד כמה שניתן להבינהּ. אלא שאסירים ששובתים רעב עשרות ימים נמצאים לרוב במצב הכרתי לא ברור ולא ניתן להבין מהם מה הוא רצונם. כך ניתן להתעלם מרצונם שהביא אותם לשבות רעב ולשייך להם רצון לחיות. יתרה על כך, כותבי הצעת החוק טוענים שהאכלה בכפייה תעזור לאסיר "באופן שיאפשר לו להמשיך ולהילחם על השגת מטרותיו". אכן, המתים לא יכולים להפגין. המתים גם לא יכולים לדרוש זכויות. הם רק יכולים להשחיר את פניהם של מי שבמשמורתם הם מתו.

היכן עומדת הצעת החוק: עברה בקריאה ראשונה ב-6.7.2015.

דברים לשים אליהם לב: ההסתדרות הרפואית היא בין המתנגדים להצעת החוק, וגם בין המוזמנים לדיון. מאחר וחבריה הם אלו שייאלצו, במקרה הצורך, לבצע את ההליך המדובר, מעניין לראות עד כמה תתחשב הועדה בעמדתה. הישיבה בהשתתפות השר לבטחון פנים.

מקורות:

 

הצעת חוק פטור לחייבים מתשלום להוצאה לפועל

ועדת חוקה, חוק ומשפט, 10:00 – הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הפטר לחייב), התשע"ה-2015

(קרן שוסטר)

המצב כיום: במערכת ההוצאה לפועל יש חייבים שאינם יכולים לפרוע את חובם בשל מצבם הכלכלי. למרות תשלומיהם הקבועים, חובם ממשיך לגדול בגלל הריבית. אין המדובר בחייבים המנסים לחמוק מתשלום החוב, אלא בכאלה שבגלל המגבלות הרבות המוטלות עליהם אינם מסוגלים לעמוד בתשלומים שיכסו את החוב המקורי. המדינה עצמה מודה שהמגבלות המוטלות על חייבים לא עוזרות, ורק במקרים מעטים אירע שמגבלות הוסרו לאחר שהוטלו – כלומר, רק בחלק קטן מהמקרים הצליח מי שהוטלו עליו מגבלות לשלם את חובו. לפי רשות האכיפה והגבייה, קיימים כיום עשרות אלפי חייבים שאינם יכולים לפרוע את חובם. הדרכים הקיימות לקבל פטור מחוב, כמו פשיטת רגל, אינן זמינות עבורם.

מה הצעת החוק אומרת: חייב יוכל לקבל הפטר אם במשך שלוש שנים רצופות גובה התשלום שנקבע בצו התשלומים נמוך מהריבית החודשית על יתרת החוב. כדאי לציין שאין דרישה שהתשלומים שנקבעו ישולמו בפועל. בעל חוב שהפטור מתשלום החוב נעשה על חשבונו יוכל לבקש הליך של חקירת יכולת לחייב, כדי לברר מה יכולתו של החייב לשלם את החוב והאם אפשר לקבוע עבורו תשלומים העולים על גובה הריבית, כך שלא יינתן לו פטור גורף מתשלום.

השינויים הצפויים מאישור החוק: עשרות אלפי חייבים יוכלו לקבל הפטר על פי בקשתם או ביוזמת רשות האכיפה והגבייה וכך לפתוח "דף חדש". כל הצעדים המופעלים נגדם לשם גביית החוב על ידי ההוצאה לפועל יופסקו. סביר להניח שהמדינה תרוויח מפטירתם מתשלום החוב, מכיוון שכל זמן שרשום נגדם חוב יש להם מניע לנסות לקבל הכנסה לא מדווחת. העדר הדרישה לביצוע התשלום החודשי בפועל חיוני לרלוונטיות של החוק, מכיוון שבמצב הנוכחי חייבים רבים אינם יכולים או אינם מתומרצים לשלם.

נראה שהנפגעים מהחוק הם בעלי החוב, שעבורם נמחקת האפשרות לקבל את כספי החוב. כדי לאזן את ההפסד הזה הצעת החוק מתירה להם, לפני מתן הפטור, לבקש לבחון את יכולת החייב לעמוד בחוב.

אם מתברר שהחייב יכול להחזיר את החוב, לא יינתן לו צו הפטר. אם יתברר שאינו יכול להחזיר את החוב וניתן לו צו הפטר, במקרים רבים מצבם של בעלי החוב אינו מורע, שכן גם אלמלא צו ההפטר לא היו מקבלים את כספם. מצבם של בעלי החוב מורע במקרים שבהם החייב עמד בתשלומים החודשיים אך כעת, כשקיבל צו הפטר, יפסיק לשלם. הקריטריון למתן ההפטר הוא תשלומים חודשיים הנמוכים מגובה הריבית על החוב. מכיוון שכך, ייתכן איזון נוסף, שאינו מוזכר בהצעת החוק: הקטנת ריבית הפיגורים בתשלום להוצל"פ. הריבית הזאת עומדת כיום על 9%, ריבית גבוהה יחסית לריבית הנמוכה מאוד של בנק ישראל. הפחתת הריבית יכולה לשמש כלי לאיזון בין מתן ההפטר לחייב ובין זכויות הנושים: היא עשויה להגדיל עקרונית את הסיכוי להחזרת החוב וגם להעלות את סף התנאי לקבלת ההפטר (אם הריבית נמוכה, גדל הסיכוי שסכום התשלום החודשי יעלה עליה).

מקורות:

הגשת התקנות הממשלתיות לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, 12:00 – דיווח משרדי הממשלה על הגשת התקנות לוועדה לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998

(עופר שדה)

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות נחקק בשנת 1998 ומטרתו הייתה עיגון זכויותיהם של בעלי מוגבלות לקבלת יחס שוויוני במגוון תחומי החיים – בקבלת שירותים ציבוריים, שירותי רפואה, חינוך, עבודה ועוד. ביולי 2005 תוקן החוק תיקון רחב שעיקרו, כפי שמופיע בסעיף 19ב לחוק: "אדם עם מוגבלות זכאי לנגישות למקום ציבורי ולשירות ציבורי". תחת תיקון זה, חויבו המשרדים השונים להתקין תקנות להנגשת מוסדות ושירותים ציבוריים כמו גם כאלו שאינם ציבוריים, לבעלי מוגבלות.

כמובן וכצפוי, משרדי הממשלה התמהמהו ותקנות אין. מפעם לפעם שונו הסעיפים בחוק המתייחסים למועדי היישום.

ביולי 2014, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות התכנסה כדי לאשר תיקון נוסף לחוק ובו מועדי היישום של התקנות (שנכון למועד התכנסות הוועדה, טרם תוקנו) כך שגופים ציבוריים יהיו נגישים בנובמבר 2017 ושאינם ציבוריים בנובמבר 2018 – 11 ו-12 שנה ממועד היישום המקורי (2016). באוקטובר 2014 עבר החוק במליאה.

דברים לשים אליהם לב: הועדה לא פרסמה הפעם חומרי רקע לדיון אז ככל הנראה, על סמך כותרת נושא הדיון, מטרתו מעקב  אחר יישום החוק, או "האם משרדי הממשלה הועילו בטובם להחיל את החוק בתחומי אחריותם?".

יום רביעי, 15.7.15

הלוואות חוץ בנקאיות בשוק האפור

ועדת הכלכלה, 9:30 – הלוואות חוץ בנקאיות בשוק האפור

(עפרה לוי)

נתחיל בהבהרה חשובה: הלוואה "בשוק האפור" אינה בהכרח הלוואה שמקבלים מטוני סופרנו בסמטה אפלה, בליווי איום לשבירת עצמות אם לא תוחזר. במציאות – הלוואות בשוק האפור הן חוקיות כשלעצמן. מדובר בהלוואות שניתנות מחברות, שלרוב מפרסמות את עצמן באינטרנט, ומספקות שירותים לאנשים שהבנקים סירבו לתת להם אשראי או הלוואה מסיבות כאלה ואחרות. הצבע האפור דבק בהלוואות אלה בגלל העדר פיקוח ובקרה על אותן חברות, שמאפשרים פגיעה באזרחים ומעורבות של גורמי פשיעה (בעיקר במקרים של אי-החזר). חשוב לציין – מדובר בשוק שמגלגל 150 מיליארד שקל בשנה (!).

בפברואר השנה התפרסמו מסקנות של צוות שהוקם לבחון את נושא הרגולציה של נותני שירותי מטבע (צ'יינג'ים), שהמליץ לנקוט בשורה של צעדים על מנת להלחם בתופעה: הקמת רגולטור יעודי לנושא, הרחבת ההיקף של הרגולציה בנושא (לא רק בנקים נותנים הלוואות) ומתן סמכויות אכיפה משמעותיות לרגולטור. לעמדת כותבי הדוח, הפעלת רגולציה בתחום תענה גם על צורך כלכלי-חברתי ותפתח את התחרות בשוק תוך מתן בשורה לאוכלוסיות מוחלשות שהבנקים מפלים לרעה כיום. היועץ המשפטי לממשלה אימץ את המלצות הצוות, וכיוון שהקמת רגולטור יעודי הוא תהליך שצפוי לקחת זמן רב, הורה בינתיים, על פעולות הגברת אכיפה של רשויות המסים וצוות אכיפה מיוחד שיוקם למטרה זו.

כיום, הפיקוח והאכיפה על הענף מוטלת, לכאורה, על אגף הפיקוח על שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר ("המפקח על הביטוח"), אך בפועל רמת האכיפה לא היתה גבוהה. לפי YNET – באגף עצמו הצהירו כי הם אינם מעוניינים כלל לפקח על הענף הזה.

מטרת הדיון המוצהרת היא להחזיר את הנושא לסדר היום ולנסות לקדם אותו. לישיבה הוזמנו נציגים רבים מהעולם הפיננסי (בנקאות, ניירות ערך, ביטוח וכו'), נציגי משרד המשפטים והמשרד לבטחון פנים (כגוף אכיפה) לנו נותר רק לקוות שריבוי המוזמנים לא יפריע להתקדמות חיובית של הטיפול בנושא: שינוי הרגולציה תוך התייחסות למציאות בשטח ומתן פתרונות ראויים בהתאם (קידום התחרות בענף שיכול להיות לגיטימי ומשגשג תחת הפיקוח הראוי) וכן הגברת האכיפה כנגד מעורבות ארגוני פשיעה בתחום.

מקורות:

חוק לבנת פורן

ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, 9:00 – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 159) (הגבלת תשלום בעד טיפול בתביעה), התשע"ד-2014

(מחלקת המחקר)

המצב כיום: כיום ישנה אפשרות לאדם שצריך שירות מביטוח לאומי, לשלם לאדם (העומד בתנאים מסויימים) שייצג אותו. מטבע הדברים שימוש בנציג כזה מגדיל את סיכויי התובע לזכות במעמד שהוא רוצה מהביטוח הלאומי. אלא שאדם זה שמייצג אותו יכול לגבות תשלום כאוות נפשו על הייצוג, מה שלמעשה פוגע בשיוויון בין תובעים בעלי ממון לבין תובעים חסרי ממון.

מה הצעת החוק אומרת: להגביל את סכום הכסף שניתן לבקש תמורת טיפול בתביעה וייצוג בה במספר מקומות: ראשית, הגבלה על כמה עולה פתיחת תיק תביעה; תשלום של עד 10.75% מסכום הקצבה, או 13% אם אינה עולה על 1,200 ש"ח; לגבי תביעה הכוללת ייצוג (ע"י עורך דין) – 13%-15% מגובה הקצבה, ולגבי תביעה הכוללת ייצוג בפני בית הדין לעבודה – 23% מגובה הקצבה – כל אלו למשך 5 השנים הראשונות. בנוגע לגמלאות לשם שיקום מקצועי, רפואי או החלמה – חלה מגבלת תשלום חד פעמי של 1,500 ש"ח. כמו כן אין מגבלה על גובה התשלום על חוות דעת מקצועית של רופא לצורך הגשת התביעה.

שר המשפטים יכול לשנות את גובה התשלום המרבי בהתייעצות עם שר העבודה והרווחה ובאישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. המוסד לביטוח לאומי ידווח מדי שנה לועדה על מספר הזכאים והסכומים ששולמו להם, תוך הבחנה בין אלו שנעזרו בעורכי דין או חברות למימוש זכויות רפואיות ואלו שלא.

השינויים הצפויים לאחר אישור החוק: לא ברור כמה בפועל לוקחים היום תמורת ייצוג. לפי הצעת החוק גם לא ברור מה תהיה צורת האכיפה על מימוש החוק בפועל, וכן האם הסכומים והאחוזים שמצויינים אכן יעזרו לציבור. נראה כי הקפאת החקיקה בכנסת הקודמת (לאחר מסע לחצים לא מבוטל)  שיחקה לידי מי שביקשו לעדן את השפעת החוק על פרנסתם. יוצאים נשכרים מהשינויים הם עורכי הדין, שייזכו לאחוזים גבוהים יותר מהקצבאות. כמו כן ישנה פרצה בחוק שעשויה לאפשר גביית שיר גבוה עבור ייעוץ רופא מומחה.

היכן עומדת הצעת החוק: עברה דין רציפות

  1. בהצעת החוק המקורית ישנה מגבלה על שיעור שכר טרחה + מגבלה על דמי פתיחת תיק. הועדה דרשה לאפשר המרת דמי פתיחת תיק בשיעור שכר טרחה גבוה יותר.
  2. תתאפשר קביעת מחיר קבוע לטיפול בתיק במקרה של זכיה (מחיר פיקס) כך שהלקוח ידע מראש מה הסכום שישלם. במקרה זה, לא תחול מגבלת האחוזים.
  3. הקמת מרכזי סיוע במוסד לביטוח לאומי – בסןף החוק יש התייחסות לכך, אבל היא בלי תקצוב ובלי מספר של מרכזים שיוקמו (לי לא מובן השינוי)

עם זאת, השינויים אינם בהכרח מרעים עם האזרח: היכולת להמיר דמי פתיחת תיק בשיעור שכר טרחה גבוה יותר, תאפשר למי שאין הפרוטה בכיסו להתחיל תהליך ובמקרה של הפסד, לסיימו ללא עלות. כמו כן, מתן היתר ל"מחיר פיקס" יאפשר למי שחפץ בכך להקטין את הסיכון ולהערך לסכום המדוייק שישלם במקרה של זכיה. בשורה התחתונה אנו בהחלט יכולים לתמוה מדוע ישנו בכלל צורך בחברות תיווך והאם לא היה ראוי יותר לחוקק חוק שיחייב את המדינה להנגיש את המידע לכלל הציבור ולקיים מערך ליווי ללא עלות.

כאן אפשר לקרוא עדות מישיבת הוועדה האחרונה.

 

חוק הסופרים: דוח המועצה המייעצת ודיון במצב שוק הספרים

ועדת החינוך, התרבות והספורט, 9:00 – חוק להגנת הספרות והסופרים בישראל (הוראת שעה) תשע"ג-2013: דוח הוועדה המייעצת ומצב שוק הספרים בישראל (יסמין שינדלר)

מטרת החוק להגנת הספרות והסופרים שנחקק בקיץ 2013 ונכנס לתוקף חצי שנה אחר כך, היתה לאזן בין מחירי הספרים לעידוד התחרות בענף שמתאפיין בשליטה של שתי רשתות. החוק מסדיר את התשלומים לסופרים, מחירי הספרים (בשנה וחצי הראשונות ליציאתם לאור), ההנחות ומבצעים על הספרים ומגבלות על שטחי תצוגת הספרים בחנויות. כמו כן כולל החוק אכיפה כספית מפורטת מאוד שאכן מתבצעת בשטח.

הועדה המייעצת שהוקמה מכח החוק פרסמה דוח במלאות שנה ליישום החוק, בו היא מסייגת ואומרת כי מוקדם להסיק מסקנות על השפעתו. עם זאת, עיקרי הדוח קובעים כי היה צמצום בכחן של שתי הרשתות – סטימצקי וצומת ספרים – ועליה במכירות ספרים בחנויות עצמאיות; היתה עליה קלה במספר הספרים החדשים שיצאו לאור בשנה החולפת, מחירו הממוצע של ספר עלה מ-44 ש"ח ל-51 ש"ח וההכנסות ממכירת ספרים ירדו ב-6% (פחות מהצפוי); גובה התמלוגים לסופרים צפוי לעלות (לא ניתן למדוד משתנה זה עדיין).

מאחר והחוק מתקרב לסוף תקופת ההגנה על ספרים שיצאו עם כניסתו לתוקף, הולכים ומתחזקים הקולות שקוראים לביטולו. אלו טוענים, מעבר לעמדה העקרונית של התערבות רגולטורית בשוק חופשי, לירידה במכירות הספרים ופגיעה בסופרים, ובכך שהחוק למעשה הקשה על כניסתם של סופרים חדשים לשוק. הנהנות העיקריות מביטול החוק הן כמובן שתי רשתות הספרים שבשליטתן בשוק בא החוק לטפל.

 

ועדת העלייה והקליטה, 9:00 – מצב העולים במרכזי הקליטה; הסרת החסמים לשילובם בדיור קבע

(יסמין שינדלר)

מדובר בדיון בנושא מצבם של עולים רבים מאתיופיה. מרכזי הקליטה עדיין מהווים בית ל-4,755 אנשים. כ-850 מתוכם עברו את תקופת הזכאות הקצובה להם וכבר היו אמורים לצאת. נתונים רבים נוספים נמצאים בדוח של הסוכנות היהודית בעניין.

בדיון תוצג תוכנית יו"ר הסוכנות היהודית, נתן שרנסקי, שמטרתה להקל על העולים מאתיופיה את הצעדים הראשונים להשתלבות בישראל. ההחלטה הבולטת בתוכנית היא הארכת תקופת הזכאות למגורים במרכזי הקליטה של הסוכנות משנתיים לשלוש שנים. כמו כן ממליצה הסוכנות על הצעדים הבאים:

  1. הקצאת דיור ציבורי ייעודי לקשישים יוצאי אתיופיה.
  2. מתן עזרה בשכ"ד למי שיוצא ממרכז הקליטה. מדובר בכ-90,000 ש"ח. זאת בנוסף לזכאותם להלוואה לרכישת דירה בסך 281,000 ש"ח.
  3. כאמור, הארכת הזכאות לשהות במרכזי הקליטה של משפחות חד הוריות או עד ארבע נפשות משנתיים לשלוש.

יתכן שהדיון יהיה טעון מהרגיל עקב הפגנות יוצאי אתיופיה בחודשים האחרונים והטענות הנשנות לגזענות הממסד נגד העולים מאתיופיה. יהיו בו נציגי הסוכנות, משרד הקליטה, ארגון טבקה וארגונים אחרים המייצגים את הקהילה.

 

יום חמישי, 16.7.15

חוק לבנת פורן

ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, 9:00 – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 159) (הגבלת תשלום בעד טיפול בתביעה), התשע"ד-2014

(מחלקת המחקר)

המצב כיום: כיום ישנה אפשרות לאדם שצריך שירות מביטוח לאומי, לשלם לאדם (העומד בתנאים מסויימים) שייצג אותו. מטבע הדברים שימוש בנציג כזה מגדיל את סיכויי התובע לזכות במעמד שהוא רוצה מהביטוח הלאומי. אלא שאדם זה שמייצג אותו יכול לגבות תשלום כאוות נפשו על הייצוג, מה שלמעשה פוגע בשיוויון בין תובעים בעלי ממון לבין תובעים חסרי ממון.

מה הצעת החוק אומרת: להגביל את סכום הכסף שניתן לבקש תמורת טיפול בתביעה וייצוג בה במספר מקומות: ראשית, הגבלה על כמה עולה פתיחת תיק תביעה; תשלום של עד 10.75% מסכום הקצבה, או 13% אם אינה עולה על 1,200 ש"ח; לגבי תביעה הכוללת ייצוג (ע"י עורך דין) – 13%-15% מגובה הקצבה, ולגבי תביעה הכוללת ייצוג בפני בית הדין לעבודה – 23% מגובה הקצבה – כל אלו למשך 5 השנים הראשונות. בנוגע לגמלאות לשם שיקום מקצועי, רפואי או החלמה – חלה מגבלת תשלום חד פעמי של 1,500 ש"ח. כמו כן אין מגבלה על גובה התשלום על חוות דעת מקצועית של רופא לצורך הגשת התביעה.

שר המשפטים יכול לשנות את גובה התשלום המרבי בהתייעצות עם שר העבודה והרווחה ובאישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. המוסד לביטוח לאומי ידווח מדי שנה לועדה על מספר הזכאים והסכומים ששולמו להם, תוך הבחנה בין אלו שנעזרו בעורכי דין או חברות למימוש זכויות רפואיות ואלו שלא.

השינויים הצפויים לאחר אישור החוק: לא ברור כמה בפועל לוקחים היום תמורת ייצוג. לפי הצעת החוק גם לא ברור מה תהיה צורת האכיפה על מימוש החוק בפועל, וכן האם הסכומים והאחוזים שמצויינים אכן יעזרו לציבור. נראה כי הקפאת החקיקה בכנסת הקודמת (לאחר מסע לחצים לא מבוטל)  שיחקה לידי מי שביקשו לעדן את השפעת החוק על פרנסתם. יוצאים נשכרים מהשינויים הם עורכי הדין, שייזכו לאחוזים גבוהים יותר מהקצבאות. כמו כן ישנה פרצה בחוק שעשויה לאפשר גביית שיר גבוה עבור ייעוץ רופא מומחה.

היכן עומדת הצעת החוק: עברה דין רציפות

  1. בהצעת החוק המקורית ישנה מגבלה על שיעור שכר טרחה + מגבלה על דמי פתיחת תיק. הועדה דרשה לאפשר המרת דמי פתיחת תיק בשיעור שכר טרחה גבוה יותר.
  2. תתאפשר קביעת מחיר קבוע לטיפול בתיק במקרה של זכיה (מחיר פיקס) כך שהלקוח ידע מראש מה הסכום שישלם. במקרה זה, לא תחול מגבלת האחוזים.
  3. הקמת מרכזי סיוע במוסד לביטוח לאומי – בסןף החוק יש התייחסות לכך, אבל היא בלי תקצוב ובלי מספר של מרכזים שיוקמו (לי לא מובן השינוי)

עם זאת, השינויים אינם בהכרח מרעים עם האזרח: היכולת להמיר דמי פתיחת תיק בשיעור שכר טרחה גבוה יותר, תאפשר למי שאין הפרוטה בכיסו להתחיל תהליך ובמקרה של הפסד, לסיימו ללא עלות. כמו כן, מתן היתר ל"מחיר פיקס" יאפשר למי שחפץ בכך להקטין את הסיכון ולהערך לסכום המדוייק שישלם במקרה של זכיה. בשורה התחתונה אנו בהחלט יכולים לתמוה מדוע ישנו בכלל צורך בחברות תיווך והאם לא היה ראוי יותר לחוקק חוק שיחייב את המדינה להנגיש את המידע לכלל הציבור ולקיים מערך ליווי ללא עלות.

כאן אפשר לקרוא עדות מישיבת הוועדה האחרונה.

נגישות
HTML Generator Sample Page

האתר נבנה ע"י - 5BreadCrumbs