ביום שני האחרון אמור הייתי ללכת לישיבת ועדת הכספים הנוגעת לתקנות מע"מ, אך ביום ראשון בערב קיבלתי הודעה על כך שהישיבה מבוטלת. בבוקר התברר לי שהוועדה כן מתכנסת, אך בעניין אחר – דחיית הגשת תקציב המדינה על ידי הממשלה בהוראת שעה. הוועדה אכן נפתחה במחאות של חברי האופוזיציה על ההליך הלא-תקין שבמסגרתו קובעים בערב לפני ישיבת ועדה עם הצבעה למחרת בבוקר. כל המחאות הללו היו במסגרת הצעות לסדר שתכליתן היתה בעצם משיכת זמן ונסיון להתיש את הקואליציה. כך כל ח"כ מהאופוזיציה שטח את טענותיו הענייניות יותר או פחות, הן בנוגע לכינוס המהיר של הישיבה והן בנוגע לתקציב עצמו, טענות שיושמעו גם לאחר מכן בדיון במליאה. ח"כ טרכטנברג על כך שמבקשים להעביר את תקציב 2015 בדיעבד, ח"כ מרגלית על כך שהשיטה שבה עובדים על חלוקת 1/12 משנת התקציב הקודמת משתקת את המשק, וח"כ אורלי לוי-אבקסיס על כך שגם בתקציב 2014 שעל בסיסו עובדים יש חורים הנוגעים להתחייבויות המדינה.
חברי הקואליציה התייחסו בספקנות לכל המחאות (מיקי זוהר למרב מיכאלי: "אני לא מאמין לאף מילה שלך בנוגע לתקינות ההליך"), אם כי היו"ר גפני הודה שגם הוא לא מרוצה מכל הפרוצדורה ומבקשתו של ראש הממשלה לכנס מהר את הוועדה בעניין (מספר ח"כים עקצו אותו על כך שראש הממשלה מנהל לו את ועדת הכספים). מי שהפתיע וחצה הקווים (במתכוון או שלא) היה ח"כ בצלאל סמוטריץ', שאמר שחברי הכנסת לא קיבלו הבהרות מהאוצר בנוגע לתקציב והוא לא יכול להצביע כך. עמדתו גררה תגובות משועשעות הן מהח"כים מהקואליציה והן מהאופוזיציה.
בשלב מסוים הדיון התדרדר לדברים עוד פחות ענייניים במסגרתם ח"כ מרגלית הפגין את בקיאותו ביהדות, ח"כ פריג' סיפר בדיחות וח"כים אחרים התלוצצו על חזרתו של ח"כ גטאס מהמשט, עניין שהדרדר עד כדי איומים שלו ושל ח"כ אורן חזן זה על זה. ח"כ לוי-אבקסיס עוד הספיקה לציין כי הדיון נערך בתזמון זה כדי למשוך אש מהדיון המקביל בוועדת הכלכלה על הגז הטבעי.
אחר הדברים האלה דיברה היועצת המשפטית של הוועדה ואישרה כי גם בעיניה ההליך בעייתי, אך מאחר ולא מדובר בתרגיל פוליטי אלא בדבר ענייני, היא לא פוסלת משפטית את הדיון עצמו ואף ציינה כי חשוב לשמוע את דעותיהם של חברי הכנסת במסגרת זו. לאחר מכן רצה ח"כ גפני להעביר את רשות הדיבור לנציגי משרדי הממשלה, אז עצרה אותו ח"כ גרמן בשאלה אם לא מצביעים על כל ההצעות לסדר. גפני ענה לה שתקרא את תקנון הכנסת שם כתוב כי העניין נתון לשיקול דעתו של היו"ר, והוא מחליט שלא מצביעים על ההצעות לסדר, והן נדחות כולן.
>>> מה אומרת הצעת החוק לדחיית הגשת התקציב? קראו את הפירוש המלא
המעבר לדבריהם של נציגי משרדי הממשלה היווה פלטפורמה למתקפה עליהם מצד חברי הכנסת עם דרישה להבהרות בנוגע לכל המהלך. נציג אגף התקציבים באוצר ספג את מירב האש לאחר שאמר כי התכנית שלהם היא לערוך מחקר השוואתי מעמיק מול מדינות אחרות בנוגע לתכנון תקציבי ארוך טווח, כשמסקנותיו יינתנו כחצי שנה לאחר תחילת שנת הכספים, קרי, ביוני הבא.
אחרי דברי אנשי משרדי הממשלה עברה הישיבה להצבעות על הסתייגויות שהגישו סיעות האופוזיציה, מה שהיה בעצם המשך הפיליבסטר שהתחיל עוד קודם. מבול של הסתייגויות שונות ומשונות וסתמיות (בין היתר: "תכלית הוראת החוק היא ביצור מעמדו של בנימין נתניהו כראש ממשלה" וכו'), כשעל כל הסתייגות מבקשים חברי האופוזיציה רוויזיה, מה שאומר שיצביעו עליה שוב בסוף הישיבה. להצבעות כבר התייצבה הקואליציה בהרכב מלא של תשעה חברים, מה שנתן להם רוב אוטומטי. האופוזיציה, לעומת זאת, גילתה כי חסרים לה שניים בלי מחליפים – אחמד טיבי ומיקי רוזנטל. בשלב מסוים הגיעה מיכל בירן להחליף את רוזנטל וגם טיבי עצמו הגיע. דוד ביטן החליף את נורית קורן בליכוד, ועפר שלח את מיקי לוי ביש עתיד, וככלל עשו הסיעות מאמצים גדולים למלא את השורות בהצבעה.
מהר מאד הפכה ההצבעה לפארסה (כשברור שלקואליציה יש רוב), כאשר באסל גטאס ביקש כל פעם מגפני לספור במדויק ואף לערוך הצבעה שמית, ח"כים הרימו ידיים בזמן הלא נכון, אראל מרגלית וחיים ילין (רוב ההסתייגויות היו של יש עתיד) ביקשו רוויזיה על כל דבר והדבר נמשך ונמשך. אחמד טיבי שהיה צריך לצאת לישיבה אחרת התקזז לעשר דקות עם אורן חזן (וציין שהוא הגשים בכך חלום), טרכטנברג התקזז מסיבה דומה עם יצחק וקנין, והרוב הקואליציוני נשמר. בשלב מסוים הגיע ח"כ חאג'-יחיא להחליף את טיבי לפני שח"כ חזן חזר (הם סיכמו הרי על עשר דקות), מה שיכול היה ליצור איזו מבוכה לקואליציה, אך אז התברר כי זהבה גלאון כבר התייאשה והלכה, ובינתיים חזר ח"כ חזן בריצה.
קיצורו של דבר – ההצבעות נגזרו בחתך קואליציה-אופוזיציה, כך שתוצאותיהן היו ידועות מראש בהנתן משמעת קואליציונית, ההסתייגויות נפלו והחקיקה עברה למליאה בסיומה של ישיבה ארוכה ומתישה.
