דיון החירום הזה בוועדת העבודה, שכונס לקראת ההצבעות של הנושים על הסדר החוב המתגבש שהיה אמור להציל את רשת מגה מקריסה, היה בבואה מקוממת לאיך שהדברים מתנהלים במדינה ובכנסת.
מצד אחד – תמימות דעים כמעט מוחלטת בין כל הנוכחים על כך שאת רשת מגה יש להציל ויהי מה, מכיוון שפיטורי 6000 העובדים שלה יהוו מכה קשה למשק – או כדברי שלי יחימוביץ': "פיטורי 6000 העובדים הם כמו פיגוע המוני". כל ה"חכים החרו החזיקו אחריה, יצאו בקריאות נרגשות לבנקים לקבל את הסדר החוב, היללו את ההנהלה החדשה שלא אשמה בצרות שקיבלה מקודמתה וטענו בלהט שיש לתת לרשת את האפשרות לצאת קדימה לעתיד חדש. יו"ר ההסתדרות, מנכ"ל הרשת, נציג ועד העובדים ואף ספקים היללו את איכות הרשת ועובדיה, טענו שהסיבה לקריסתה היא מוסר התשלומים גבוה לעובדיה ולספקיה ושבגלל מוסר תשלומים זה מחיריה בסניפים היו כה גבוהים.
מצד שני, כשנציג הרשות לניירות ערך התבקש להסביר איך הגיעה הרשת לכזה מצב קשה החל הבלוף להיחשף – זוהי רשת פרטית, הוא אמר, שאינה חייבת בדיווח ופיקוח לרשות ניירות ערך.
דב חנין אחריו היה הילד שכבר הבין שהמלך הוא עירום, ופנה ואמר לנוכחים שהאשמים העיקריים בקריסתה של הרשת הם הציבור, הכנסת והממשלה, שנותנים בחוק אפשרות לבעל שליטה להחזיק חברה ללא לקיחת אחריות מלאה על גורלה. הוא המשיך ואמר ששורש הבעיה זה המבנה המשפטי המופרד, בו בעל שליטה יכול מצד אחד למשוך במשך שנים דיבידנדים של מיליארד שקלים ויותר – אבל כשהחברה קורסת וחייבת פחות או יותר אותו סכום לספקים ולמלווים, הוא מסרב להכניס את היד לכיסו ופונה לטוב ליבם להסכים להסדר חוב.
וזו האמת: כשאנחנו כחברה מאפשרים לאנשים לא לקחת אחריות מלאה על מעשיהם, יהיו כאלה שינצלו זאת! בעלי הבית של מגה, משקי הקיבוצים ושרגא בירן, ידעו ליהנות ממנה כל עוד היה מה לחלוב ממנה – ברגע שתזרים הדיבידנד נעצר, הם בחרו להסיר מעליהם את האחריות ולהעבירה לפתחם של העובדים, הספקים, המלווים. במקום לדרוש (בחוק וגם בפרקטיקה) מהבעלים שכמו שהוא לקח לכיסו כך גם עליו לדעת להחזיר, השיטה בנויה כך שקודם כל סובלים העובדים הפשוטים שלא נהנו כלל במשכורתם מהשנים הטובות. אחר כך סובלים הספקים הקטנים שחובם לא מבוטח. הספקים הגדולים לא יפגעו בכל מקרה כי יש להם ביטוח ובעל הבית לא יפגע כי את מה שלקח הוא לעולם לא יחזיר – ועכשיו זה הזמן לפנות לכנסת ולציבור שיקדמו הסדר חוב שכולל גם מחיקת חלק מהחובות.
והשאלה הנשאלת היא – האם קריסה של רשת כזו, שגלי ההדף שלה יגרמו לשינוי השיטה ודרישת אחריות מוגברת מעתה ואילך מבעלי הבית היא לא פתרון עדיף על עוד הסדר פריסת חובות שממנו סובלים, ויסבלו, האנשים הלא נכונים??
נוכחים נוספים: מנכ"ל מגה, יו"ר ההסתדרות, נציג מרנ"ע, נציג ועד עובדי מגה, נציג מהתאחדות התעשיינים, נציג הספקים הקטנים.
