"יכול להיות שהיה עדיף לי להישאר אישה מוכה"

דיווח מאכזב של הוועדה הממשלתית למניעת אלימות במשפחה ונוכחות דלה משדרים תמונה עגומה

תת-הוועדה למניעת אלימות במשפחה הוקמה בספטמבר 2014 ביוזמתה של ח"כ ויו"ר לשעבר של הוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי, עליזה לביא, ובשיתוף בין משרדי ממשלה. מאז הקמתה עברו למעלה מעשרה חודשים, אך בקושי נעשתה התקדמות בנושא הן מהבחינה המחקרית והן מהבחינה היישומית – כך עולה מהדיווח של יו"ר תת-הוועדה בדיון בעניין אתמול (13/07/15) בוועדה לקידום מעמד האישה.

עיקר העיסוק של תת-הוועדה הוא בכשל החמור בשיתוף הפעולה בין משרד הרווחה, מערכת המשפט ומשטרת ישראל בנושא האלימות במשפחה. חוסר הסנכרון גורם למצב בו נשים שדיווחו על מצבן נופלות בין הכיסאות ולא זוכות למענה מתאים למצוקה בה הן מצויות. מצב זה לא רק לא שלא מבטיח את ביטחונן של נשים אשר פנו למערכת, אלא גם יוצר חוסר אמון מוחלט במערכת ומונע מנשים נוספות להציף בעתיד את הבעיות שלהן.

למשרד הבריאות, משרד הרווחה ולמשטרה יש סטנדרטים שונים להערכת המסוכנות בה נמצאת אישה. זה אומר שיכול להיווצר מצב בו הרווחה קובעת כי האישה זקוקה להגנה מידית, בעוד משטרת ישראל לא תספק את ההגנה הזו בשל הסטנדרט השונה.

"מטריד שרוב הנוכחים – נשים"

"יכול להיות שהיה עדיף לי להישאר אישה מוכה", אומרת בדיון ח', אשר בן זוגה לשעבר והאב לילדיה עומד להשתחרר מהכלא בעוד כחודשיים. "הוא טוען שהוא ירצח אותי ואת הילדים, ואין לי שום דבר לעשות בנושא. הפתרון היחיד שיש למערכת להציע לי הוא לעזוב את הקריירה שלי, לעקור את הילדים מהחיים שלהם ולעבור לגור במקלט לנשים מוכות. מלבד העובדה שמקלט הוא פתרון זמני בלבד – מדוע אני זאת שצריכה להיענש פעם נוספת על הפשעים שלו? עדיף לחטוף מכות כל יום מאשר להיות חרדה לחיי הילדים שלי ולחיי שלי".

יו"ר תת הוועדה, המשנה למנכ"ל המשרד לביטחון פנים אליעזר רוזנבאום, הציג את ממצאיה. המסקנות שהציג היו זהות כמעט לחלוטין לאלו שכבר דובר עליהן בישיבה הקודמת, לפני עשרה חודשים. לא סופקו נתונים, שלפי הדוברים בוועדה לא קיימים כלל, בנוגע להיקף התופעה. לא הוצגו הסטנדרטים לפיהן הגופים השונים מעריכים מסוכנות ולא הוצעו פתרונות ודרכים ישימות לטיפול בבעיה.

באיחור של ארבעים דקות הגיעה חברת הכנסת זהבה גלאון, באיחור של שעה הגיע חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, יושבת הראש הקודמת של הוועדה חברת הכנסת עליזה לביא הגיעה באיחור של שעה וחצי, ועשר דקות לפני תום הוועדה הגיעה חברת הכנסת רויטל סוויד.

העובדה שבני בגין הוא חבר הכנסת היחיד שנכח בישיבה מתחילתה ועד סופה, מלבד יושבת הראש עאידה תומא סולימאן, העציבה אותי. העדר חברות הכנסת הורגש, וכן בלטה הנוכחות הנשית הכמעט מוחלטת של המשתתפות בישיבת הוועדה. כפי שציין חבר הכנסת בני בגין: "מטריד ועצוב לראות שהרוב המלא של המתעניינים והעוסקים בנושא אלימות במשפחה הן נשים. הרי לפנינו חלק מהבעיה שאותה אנו באים לפתור".

את חוסר שביעות הרצון מהממצאים הלוקים בחסר של תת הוועדה סיכמה אחת מנציגות ויצ"ו. היא ציינה כי התכנסו בעבר ועדות למניעת אלימות שלא זכו ליישום בשטח, לדוגמה ועדה למניעת אלימות משנת 1996. המסקנות שעלו בה לא יושמו, ותת הוועדה הנוכחית לא בדקה מדוע. "מה מבטיח לי שבעוד עשר שנים לא נשב פה ונעשה בדיוק את אותו הדיון?", אמרה.

הישיבה הבאה נקבעה לסוף אוקטובר. נקווה לטוב ונצפה לרע.