ביום חמישי האחרון (16/07/15) הגעתי בפעם הראשונה להשקיף על ועדה מטעם המשמר החברתי – ועדת העבודה והרווחה בנושא חוק לבנת פורן. מטרת החוק, אותו יזם ח"כ מיקי רוזנטל יחד עם ח"כ חיים כץ, היא בראש ובראשונה להגן על הגמלאות של תובעי הביטוח הלאומי, כך שרוב הגמלה תגיע לתובע. המצב כיום הוא שחלק גדול מהגמלה מגיע לעורכי הדין והחברות שמועסקים ע"י האזרח, אחרי שהוא התייאש מהביורוקרטיה הסבוכה של ביטוח לאומי. מטרת החוק היא לפקח ולהגביל את העמלה אותה יכולות החברות ועורכי הדין לקחת.
למרות "מטרת העל" של החוק לכאורה, עדיין הרגישה צורך ח"כ ענת ברקו (הליכוד) לפתוח את הישיבה באמירה ש"על הוועדה לדאוג שכל הצדדים ירוויחו מהחוק, התובעים, עורכי הדין והחברות". לדעתי, אין אופציה שכל הצדדים ירוויחו באותה מידה מבלי שצד אחד יהיה מופסד, וההרגשה הכללית הייתה שכל משתתפי הדיון (למעט ח"כ מיקי רוזנטל שנראה כי הצעת החוק וטובת האזרחים יושבת על ליבו) אינם מעוניינים בטובת התובע אלא מרגישים כי יש להם כוח על התובע, כי אם לא הם, הוא לא היה מקבל קצבה, והם עומדים כחזקים אל מול חלשים.
במהלך הדיון ציין אחד הנוכחים – אזרח בעל אחוזי נכות המקבל קצבה – שמתוך קצבה של 2,400 ש"ח בחודש הוא משלם עמלה של 20% + מע"מ לעורך הדין שלו, למשך תשע שנים. אחרי הצהרה זו החלו עורכי הדין להפנות אליו הערות המנסות לבטל את טענתו ולהפריך אותה או לטעון כי דבר כזה הוא לגיטימי כי הגמלה היא לצמיתות, דבר שלי ברמה האישית מרגיש אבסורד. לבנת פורן אמרה: "אם לא אנחנו, לאותם אנשים לא יהיו קצבאות", דברים שנאמרו גם ע"י עורכי דין מלשכת עורכי הדין.
אני חייבת לציין כי נציגי ביטוח לאומי שנכחו בדיון אינם הורגשו כמעט ונראה כי הם שוליים מאוד ביחס לחברות ועורכי הדין, דבר שהוא מצער. כשעלה דיון סוג חוות הדעת הרפואיות אותן צריכים להביא התובעים לוועדה הרפואית בביטוח לאומי, נציגי המוסד לא היו ברורים ולקח זמן עד שהגיבו, וכך גם לגבי תשלום רטרואקטיבי של קצבאות ועוד. אין כל ספק, שהתנהלות הביטוח הלאומי היא זו שהביאה אותנו למצב בו צריך לדון בהצעת חוק מסוג זה, ולמרות זאת, ביטוח לאומי עומד מנגד ואינו לוקח צד או אחריות בדיונים בוועדה.
לסיום, קיימות שתי נקודות בעייתיות בחוק שכדאי לשים לב אליהן בהמשך, ושתיהן נידונו ב-10 דקות האחרונות של הישיבה. עו"ד מרקמן מלשכת עורכי הדין העלה את הדרישה שלא לגבות את הכסף בפריסה לאורך השנים, אלא במזומן בפעם אחת לאחר שהתביעה אושרה, דבר שלא מתאפשר היום במסגרת החוק. בתגובה לבקשה זו היועצת המשפטית של הוועדה ענתה: "אתה עושה מסחר על מה שעוד אין לך ביד". ח"כ מיקי רוזנטל בתגובה: "הערה יפה מאוד". עם זאת, גישתו של יו"ר הוועדה ח"כ אלאלוף הייתה לשקול בקשה זו, כך שאין החלטה של הוועדה בנושא. בנוסף לבקשה זו, העלה עו"ד מרקמן בצעה לפיה במידה והתובע משלם את העמלה בפריסה, הוא יבקש שהתשלום של העמלה יהיה ישירות מהביטוח לאומי לעורך הדין מבלי שהאזרח יחזיק בכסף לפני, דבר שנראה תמוה בעיני הוועדה וגם בעיני, אך צריך לשים לב שבקשה זו מייצגת את הלך הרוח של עורכי הדין והחברות.
לסיכום, ההרגשה הכללית היא שכמות הלוביסטים ועורכי הדין שנכחו בוועדה היא גדולה מאוד ואין ייצוג לאזרח שבסופו של דבר נמצא בסוף השרשרת. היחס של החברות ועורכי הדין יוצאת מנקודת ההנחה שהאזרח חלש ועל-כן הוא תלוי בעורכי הדין והחברות, ושבלעדיהם לא יהיה לו כלום (דבר שהוא נכון אל מול המערכת של ביטוח לאומי), ושבנוסף החברות ועורכי הדין צריכים הגנה מאותו אזרח חלש, מסכן ולא-משכיל.
למרות כל אלה, אפשר לציין כי חברי הכנסת רוזנטל ואלאלוף והיועצת המשפטית של הוועדה עושים עבודה טובה בניהול הדרישות התמוהות של החברות והצעת החוק ומנסים כמה שיותר לשמור על האזרח במציאות הכל כך לא שוויונית שלנו.
עוד נכחו: עורכי דין מלשכת עורכי הדין, עו"ד ארגון אחוה למען זכויות לבעלי מוגבלויות ועורכי הדין, נציגי החברות (לבנת פורן, זכותי ואורפז), נציגי ביטוח לאומי שאחראים על הוועדות הרפואיות, יו"ר ארגון הנכים דורון יהודה, שני נכים נוספים שבאו לדבר על הנושא – אחד עצמאי (אך דיבר רבות עם אנשי לבנת פורן) ואחד מטעם לבנת פורן.
חוק לבנת פורן – סיקור שוטף במשמר החברתי:
