לעיתים תתפס מופתע בוועדות הכנסת. כך קרה לי ביום רביעי האחרון (15/07/15) בוועדת הפנים והגנת הסביבה. הדיון היה בעקבות בקשה לדיון מהיר של חברי הכנסת עיסאוי פריג', זוהיר בהלול, עפר שלח, ואיימן עודה שכותרתה: "גזענות בעיר מעלות – חברת גליל מגורים לא מוכרת דירות לערבים". בפתח הישיבה ישבתי וניסיתי לנחש מי מהנוכחים בא לאיזו מטרה. ברור כי חברי הכנסת הערבים, וכנראה גם ח"כ שלח, באו למחות על העוול ונגד הגזענות. אך מעניין יותר למה באו חברי הכנסת היהודים: במי בוער העניין באמת? מי בא על מנת למחות נגד העוול? מי בא כדי להתגונן? ומי בא כדי לתקוף את חברי הכנסת הערבים?
ובכן, ההפתעה שציפתה לי הייתה קשורה בתוכן הטענות, או נכון יותר לומר – בחולשתן. במקום זה יש לציין כי הטענות התבססו על כתבה ששודרה בערוץ 10 (יש שיקראו לה תחקיר, אני לא בטוח שהמילה מתאימה) בה נראית נציגה של "גליל מגורים" מסרבת לחתום על עסקה עם אזרח ערבי, ולאחר מכן אומרת לאזרחית יהודיה שאצלם בפרויקט אין ערבים. אני ציפיתי שהדיון יתחיל בתחקור או בדברי סנגוריה של נציג החברה, אך הפוקוס בפתיחה היה דווקא על עיריית מעלות-תרשיחא עצמה. אחרי דברי הפתיחה הברורים של ח"כ בהלול שהציג את העניין, דיבר ראש העיר שלמה בוחבוט: הוא טען, ראשית, שאף אחד מהח"כים לא דיבר איתו לפני שהם העלו את ההצעה לדיון מהיר, ושלא מדובר במדיניות אלא זו רק נציגה אחת שדיברה על דעת עצמה. שנית, שבמעלות יש שכונה עם 25% ערבים ובכלל לא חסרים ערבים שעברו לגור במעלות, רבים מהם מתרשיחא. זאת כאשר בתרשיחא עצמה, כאשר הוציא המנהל פרויקט בניה זה היה 100% לבני המקום. ובכלל, הוא אמר, מעלות-תרשיחא היא סמל לדו-קיום. בעניין זה החרו-החזיקו אחריו חברי הכנסת דני עטר ויואב בן-צור (בשביל זה הם באו) וגם סגנו של בוחבוט עצמו, איימן שנאתי, ערבי בעצמו.
לפעמים דיון ועדה יכול לעזור
אחרי שהיללו את מעלות-תרשיחא, עברו לעניין עצמו עם נציג גליל מגורים שטען שכל העניין הוא פופוליזם. מדובר, לטענתו, בבחור שאמור היה להכנס לרשימת המתנה להיתרי בניה נוספים שעוד לא היו לחברה, אך דרש לחתום על חוזה, מה שלא התאפשר. מכאן הוא דיבר עם ערוץ 10, באה התחקירנית ושמעה מהמתווכת (שפוטרה בעקבות הכתבה) שאצלם אין ערבים בפרויקט, לאחר שזו שאלה אותה לגבי זה. היא עשתה זאת כאקט שיווקי, לטענתו.
בשלב זה יצא למעשה כל האוויר מהארוע הנדון (שכנראה לא היה בו ממש, או שלפחות אף אחד לא הציג את הממשות הזו), והדברים עברו לדיבורים כלליים על גזענות, ועל מי יכול לגור איפה. יו"ר הוועדה דוד אמסלם, שכאילו חיכה לרגע הזה, ציין שהוא מאד בעד יישובים מעורבים בכל הארץ, אך אמר שהמנהל מוציא מכרזים ל-100% בני המקום ברשויות ערביות ושאל את הח"כים הערבים למה הם לא מתקוממים נגד זה. ענה לו איימן עודה שאם יהודי רוצה לגור בשכונה או יישוב ערבי – אהלן וסהלן (בהלול בהערת ביניים: "שום יהודי עם שכל בראש לא ירצה לרדת לרמת החיים בישובים הערבים") ושהוא עצמו גר בשכונה מעורבת וחושב שזה נפלא, אך הוא עצמו מתעניין במקרה הספציפי של מעלות. הדברים התחילו ויכוח מיותר בינו לבין אמסלם בשאלה אם הם באו לכנסת לעסוק במקרים ספציפיים או בתופעה כולה. בשלב זה התחילה התקוטטות כללית בין אמסלם לח"כים הערבים בענייני גזענות.
אחרי הוויכוחים, אולי בשביל הגראנד-פינאלה, ניתנה רשות הדיבור לח"כ בצלאל סמוטריץ' (שניתן היה לנחש בשביל מה הוא בא). סמוטריץ' ניצל את הבמה כדי לשאת נאום לאומה (כתוב מהדף) ועיקריו: צריך להגן על העם היהודי, מי שמתנגד לנישואי תערובת אינו גזען, הערבים מתנהגים כקוזאק נגזל כשבעצם על היהודים צריך להגן, והח"כים הערבים קופצים על כל עניין כמוצאי שלל רב וזועקים "גזענות". דבריו עוררו סערה בכוס תה, ועיסאוי פריג' (שעסק רוב הישיבה בפרובוקציות) יצא מהישיבה בצעקות ועשה עצמו עצבני.
בכך תם העניין פחות או יותר. ואני, שציפיתי למקרה ברור של גזענות, מצאתי שכל העניין היה בעיקרו פרובוקציה פוליטית חסרת כיסוי, וחבל – כי יש מקרים ממשיים יותר של גזענות שיש לטפל בהם. הצד היפה של העניין הוא שישיבה בוועדה בכנסת יכולה לעיתים לברר עניין בצורה מאירת עיניים. במקרה זה ראינו שלא לכל כתבה עתונאית ובעקבותיה זעקות על עוולות יש כיסוי ממשי.
