טוב, בישיבה הזאת אני משוחדת. שירתי כמורה חיילת במסלול קליטת עלייה במשך שנתיים, במהלכן לימדתי עברית באולפן לתלמידים עולים בירושלים. הדיון הנוכחי (ג', 21/07/15) בוועדת העלייה הקליטה עסק בסגירתו הצפוי.
הדיון החל באיחור של חצי שעה, ויו"ר הועדה הח"כ אברהם נגוסה פתח ואמר שככל הידוע לו, האולפן לתלמידים עולים חשוב לקליטת העלייה בירושלים. לאחר מכן הציגו את דבריהם נציגים שונים: יעל שלום מנהלת האולפן, מרק אשר למד באולפן לפני 13 שנה, הורים של תלמידי האולפן, נציגות של משרד החינוך ונציגה של משרד העלייה והקליטה.
לאולפן מגיעים תלמידים שבקושי או כלל לא יודעים את השפה – ולאחר חודשים ספורים הם כבר מסוגלים לתקשר בעברית. כעבור שלושה חודשים עד שנה התלמידים משתלבים בבתי הספר. ללא תהליך ההשתלבות הזה, היו מגיעים התלמידים לבתי הספר ללא בסיס לשוני. לאולפן הגיעו לא פעם תלמידים אשר ישבו חודשים ואפילו שנים בכיתה בבית ספר מבלי להבין מילה. לאחר שנקלטו באולפן, הם רכשו את השפה בחודשים בודדים. האולפן הוא ללא כל ספק כלי יעיל וחיוני בקליטת תלמידים עולים.
האולפן לתלמידים עולים בירושלים קיים משנת 1973. במשך 40 שנה משרד החינוך מימן את האולפן, אך בשנתיים האחרונות הוא ממומן על ידי עיריית ירושלים. השנה החלו לחצים מצד משרד החינוך להחיל את מדיניותו על האולפן שממומן ע"י מנח"י (מנהל חינוך ירושלים), כלומר לסגור את האולפן ולעבור לקליטה ישירה – התלמיד העולה יגיע ישירות לבית הספר, שם ילמד את השפה העברית בשעות המוקצבות לעולה חדש, תוך השתתפות בשיעורים.
אדון צייג, הורה לילדים שלמדו באולפן, מספר שמשפחתו עלתה לארץ מארה"ב עם משפחה נוספת. הם הגיעו לזכרון יעקב והילדים נרשמו לבתי ספר, אך לא הבינו מילה מהנאמר בכיתה. "לא היו מורים שילמדו את הילדים שלי עברית. בשעות שאמורות להיות מוקצבות ללימוד השפה, נתנו להם לקרוא ספר באנגלית. המשפחה שעלתה יחד איתנו חזרה לארה"ב עקב המצב, אבל אנחנו לא ויתרנו ומצאנו את האולפן בירושלים. כיום הילדים מצליחים בלימודים, ואני חב לאולפן את ההשתלבות המדהימה שלהם בחברה הישראלית".
"את כל הישגיי אני זוקף לזכות האולפן הזה", מספר מרק, שכיום בעל תואר בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה וכרגע סטודנט לביואינפורמטיקה, ואשר למד באולפן בשנת 2001. "שמעתי טענה שלפיה האולפן מפריע לתהליך ההשתלבות בחברה הישראלית. זה מצביע על חוסר הבנה בסיסי של תהליך העלייה, שהוא אירוע טראומתי לילד. הפחד הגדול ביותר של עולה חדש הוא חוסר היכולת לתקשר עם הסביבה, שכן השפה היא המפתח היחיד להשתלבות הילד העולה בחברה. האולפן לא רק נתן לי שפה, אלא גם לימד אותי על התרבות בחברה הישראלית. אין דבר כזה עלייה לא טובה – יש קליטה לא טובה, וסגירת האולפן היא הצעד השגוי ביותר שניתן לנקוט בו כדי לקדם את הקליטה".
הורים נוספים דיברו בשבח האולפן, שללא ספק פתר לילדים רבים את המצוקה הכרוכה בהתאקלמות בארצנו הלא פשוטה, ובעיר לא פשוטה.
וכאן עולה השאלה המתבקשת, שהעלה יו"ר הועדה הח"כ אברהם נגוסה – מדוע משרד החינוך מעוניין לסגור אולפן שלא רק שאינו מממן, אלא גם ללא כל ספק מהווה דוגמה ומופת לקליטת העולים במדינה?
נציגות משרד החינוך התעקשו שוב ושוב שהתכנית של המשרד טובה יותר. נציגת המשרד רוויטל סבורה כי קליטה ישירה תמנע מעבר טראומתי נוסף – בין האולפן לבית הספר. לפי תכנית המשרד, הילד העולה מלווה על ידי מנהל בית הספר וזכאי לשעות לימוד עברית על ידי צוות המוכשר לכך. משרד החינוך מכיר בהצלחתו של האולפן, אך מעוניין לפעול בדרכו שלו.
חברי הכנסת לנדבר (השרה לשעבר של משרד הקליטה והעליה), פלוסקוב ורזבוזוב (היו"ר הקודם של הוועדה) הביעו התנגדות פה אחד לדברים אלו. זעמה של חברת הכנסת לנדבר בלט, שכן היא בעצמה עזרה למנוע את סגירת האולפן כשרת הקליטה והעלייה בשנה שעברה, לאחר שהתרשמה מפועלו עמוקות. כל חברי הכנסת הנוכחים בדיון עברו עלייה, על כל הקשיים הכרוכים בה. שלושתם ציינו כי אמנם תכנית משרד החינוך נשמעת טובה בצורה תאורטית, אבל בפועל בתי הספר הם מקום קשה להתאקלמות אם אתה שונה. במיוחד שאין ביכולתך להבין את הנעשה סביבך עקב קשיי שפה.
חברת הכנסת פלוסקוב: "התכנית של משרד החינוך גורמת לילדים העולים להרגיש מנותקים, לא חלק מחברה". "בתאוריה את אומרת דברים נכונים", היא פונה לנציגת משרד החינוך, "אך בפועל זה פשוט לא קורה. חוויתי את זה על בשרי. זורקים אותך למים ואת טובעת. חבל לי שלא הייתה לי הזדמנות לשלוח את ילדי לאולפן הזה. תתרכזו באנשים ותראו מה הם עוברים, אל תתרכזו במאמרים". העמדה של נציג משרד הקליטה והעלייה מצטרפת לדעתה של פלוסקוב.
הוועדה קראה למשרד החינוך לאפשר את המשך פעילותו של האולפן ואף לחזור ולממן את האולפן לתלמידים עולים. "אנחנו רואים באולפן הזה מודל לחיקוי, וקוראים למשרד החינוך לשקול שכפול של המודל בערים נוספות בארץ. הוועדה תפנה בכתב לשר החינוך ולראש העיר על מנת שלא ייסגר האולפן".
לא ברור לי, לצוות האולפן, לחברי הכנסת או למשרד העלייה והקליטה מדוע, כפי שציינו חברות הכנסת, "לקחת דבר מצויין ולהפוך אותו לממוצע". לא רק שסגירת האולפן היא בגדל מחדל – הוועדה אף ממליצה על שכפול מודל הפעילות שלו במקומות נוספים בארץ.
מה האינטרס של משרד החינוך? האם מדובר בתקציב? אולי בשטח שבו נמצא האולפן? או הגרוע מכל – חוסר הבנה של משרד החינוך את המציאות של הילדים העולים בארץ? שאלות אלה, אשר נדרשו אליהן תשובות במהלך הדיון כולו, לא זכו למענה.
