סיפור שהיה כך היה: ביום שלישי האחרון (21/07/15) התקיים דיון נוסף בחוק להזנה בכפייה של אסירים שובתי רעב. בדיון הנוכחי אמורים היו להישמע ההסתייגויות נוספות מנוסח החוק המוצע כהמשך לדיון שנערך שבוע קודם לכן, שאז הובאה התנגדותם הנחרצת של הסתדרות הרופאים הישראלית ורופאים למען זכויות אדם לחוק, בכל נוסח שהוא, משום שהוא נוגד את האתיקה הרפואית.
בראשית הדיון הקריא היועץ המשפטי של ועדת הפנים את התיקונים שנוספו לחוק על מנת לרענן את זכרונם של הנוכחים. בסעיפי החוק מופיע הניסוח הבא: "במקרה של סכנת חיים או סכנה לגרימת נכות חמורה בלתי הפיכה רשאי המטפל לתת טיפול גם בניגוד לרצון המטופל". חשבתי לתומי שהמילה "מטפל" היא בעייתית שכן אם הכוונה אינה רק לרופא/ה כי אז אפשר לעקוף אותו/ה ולייתר את הסכמתו/ה.
שלחתי פתק לחברת הכנסת תמר זנדברג, הצגתי את עצמי כמשקיפה ובקשתי שהיא תתייחס לסוגיה הזו. בו במקום הקריאה ח"כ זנדברג את שאלתי. ליועצת המשפטית שנכחה במקום לא הייתה תשובה מיידית. היא בדקה טלפונית בזמן הישיבה את הנושא וענתה שהמטפל לא חייב להיות רופא/ה אלא גם אח/ות. שלחתי לח"כ זנדברג פתק נוסף עם שאלה ספציפית הנוגעת לזהות המטפל המכניס/ה זונדה, שזה למעשה הטיפול האולטימטיבי כנגדו יוצאת הסתדרות וקהילת הרופאים וארגוני זכויות האדם שכן הוא הגורם לעינויי שובת הרעב. גם השאלה הזו נשאלה על ידי ח"כ זנדברג בקול רם ונענתה שהחדרת זונדה רשאי/ת לבצע גם אח/ות. להסתייגותה של ח"כ זנדברג מהמילה "מטפל" הצטרף גם ח"כ אחמד טיבי, שבצד התנגדותו העקרונית לחוק דרש שיופיע תיקון בנוסח החוק החדש המוצע ויכתב בו: "במקרה של סכנת חיים או סכנה לגרימת נכות חמורה בלתי הפיכה רשאי המטפל, בנוכחות רופא ובפיקוח רופא, לתת טיפול גם בניגוד לרצון המטופל". מנסחי החוק שנכחו בישיבה אמרו שהדבר יתוקן בהתאם.
מעבר לכך, נאומיהם של כל המסתייגים מהחוק – ומדובר בכמעט כל חברי הכנסת מהרשימה המשותפת – חזרו וטענו כי השיקול אינו טובת החולה אלא טובת המדינה וכי מדובר בצעד פוליטי. ח"כ יעל גרמן אמרה שהיא מבינה את המניע לחוק אבל שהיא מתנגדת לבסיסו, שכן אסור לערב בנושא הזנה בכוח שיקולים פוליטיים או ביטחוניים. אותה לא מעניין מדוע אסיר שובת רעב והיא גם לא רוצה שבית המשפט יתעסק בזה.
והיו גם כמה סממנים טלנובליים לדיון: בתחילתו, כשיו"ר הוועדה ח"כ אמסלם אמר שהוא מקציב לכל דובר 5 דקות, נכנס איתו ח"כ גטאס לוויכוח שנראה כמו ניסיון לפיליבאסטר ובו הוא טען שיש לו 69 הסתייגויות ו-5 דקות לא יספיקו לו אפילו להקריא את ראשי התיבות שלהם. אמסלם, שעמד על מניעי גטאס, גילה אורך רוח ואמר לו שברגע שיגיע תורו הוא ידבר ואם הזמן יאפשר זאת, לא יקטעו אותו. בסופו של דבר תורו של גטאס לא הגיע והמשך הדיון נדחה לשעות אחר הצהרים. גם הסתייגויותיה של ח"כ זנדברג (שהועלו באשמתי) גררו ויכוח עם היו"ר אמסלם ותלונה כלפיו על כך שהוא תמיד נטפל אליה למרות שדוברים אחרים הפריעו למהלך הדיון ושהיא מתכוונת להגיש תלונה עליו לוועדת האתיקה. כל זאת לווה ביציאה זועמת מהאולם דקה לפני שהמאבטחים הוציאו אותה בהוראת אמסלם.
עדויות נוספות בעניין:
