הסוגיה שנידונה בוועדת העבודה הרווחה והבריאות (28/07/15) מתייחסת לקבוצה מאד מצומצמת של עובדים זרים שעובדים עם אנשים נזקקים (זקנים, נכים, ילדים ועוד), אשר שוהים למעלה מ-10 שנים בארץ, ואיבדו כושר עבודה. לעובדים אלה אין כיום מענה לקבלת שרותי בריאות והכל נופל על האנשים המטופלים – שהמחוקק רואה בהם מעסיקים. משרד הבריאות ביקש מהוועדה לתקן את צו עובדים זרים עקב פנייה של "קו לעובד" לבג"ץ, כדי להחיל חוק ביטוח בריאות ממלכתי על אותה קבוצה של עובדים זרים.
פרדוקס 1 – המטופלים הקשישים, הנכים והילדים מכונים על פי החוק מעסיקים בעוד שהם המטופלים שאמורים לקבל את השרות דרך הביטוח הלאומי.
פרדוקס 2 – לא קיימת ראייה מערכתית של נושא המטפלים הזרים – העסקה, שכר, תנאים סוציאליים, ועוד. הכל עשוי טלאים-טלאים כאשר מי שמרוויח מהעניין הם החברות הקבלניות שמייבאות את העובדים וגובות על העסקתם עמלות.
פרדוקס 3 – סביב העסקת עובדים זרים בסיעוד התפתחה תעשייה עצומה שאינה מעוניינת שהנושא יוסדר ביניהם: קבלני כוח אדם, חברות סיעוד, חברות ביטוח ועוד.
כתוצאה מכך נוצרו ונוצרים עיוותים שאף אחד אינו מתכוון לטפל בהם באופן מערכתי, ועל פי פניות ותביעות ספורדיות עורכים תיקונים ומטליאים טלאים. הן הנזקקים והן העובדים הזרים הם שתי אוכלוסיות מוחלשות, "שקופים" בעיני המערכת, והמערכת מסיתה אוכלוסייה אחת ברעותה.
על המטופלים מוטלים הוצאות גבוהות בהרבה מהקצבה שהם מקבלים, ולעומת זאת אין כיסוי ביטוחי לעובדים הזרים אשר איבדו כושר עבודה כתוצאה ממחלות ושאר נזקים שארעו להם במהלך השנים. הרשויות (משרדי הבריאות והמשפטים) מנסות להפיל שוב את התשלום על הנזקקים, שכבר קורסים מתשלומי יתר, "ממציאים" ביטוח רפואי פרטי עבור המטפלים על חשבון הנזקקים ומי שהולך להרוויח בגדול אלו חברות הביטוח.
אז מה היה לנו – חברות קבלניות וחברות ביטוח עושות הון מצרותיהם של הנזקקים לעזרה ומנצלות את העובדים שמגיעים מרחוק (כאשר אף ישראלי לא מוכן לעשות זאת); הרשויות (הביטוח הלאומי ומשרד הבריאות) לא מוכנות לקחת אחריות על ביטוח הבריאות לעובדים הזרים וסוחטות את הנזקקים; העניין מוצג כמאבק בין זכויות עובדים לזכויות המטופלים – מה שמאפשר להתסיס קבוצה אחת בשנייה.
כל הדוברים (מלבד נציגי משרד הבריאות והמשפטים) היו נגד התיקון המבוקש של משרד הבריאות. היטיבה לבטא את המצוקות של שני הצדדים הייתה ח"כ קארין אלהרר שמאד ריגשה בדבריה.
