הדיונים ב"רפורמת הקורנפלקס" ממשיכים, קשר ממשי לתקציב לא ברור אם יש, אבל אולי בסופה כן נדע מה יש ומה אין במוצרי המזון ומה באמת האחריות של חברות המזון על השלכות רפואיות שונות, מסתבר שאנחנו צורכים עוף עם כמות חריגה של סלמונלה (לא, זה לא מטופל אבל תודה ששאלתם). את מי לא הזמינו? נכון, את המשווקים הקטנים.
מרתון ישיבות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעניין "רפורמת הקורנפלקס" נמשך גם ביום חמישי האחרון. אחרי ישיבה מנומנמת משהו ביום רביעי שכללה, בין היתר, הגדרות של חומרי טעם וריח ושל מזון מעובד מול מזון שאינו מעובד, היתה הישיבה ביום חמישי סוערת בהרבה. למה? בעיקר בגלל השאלה מה אמורה להיות אחריות המשווקים על המוצרים, ודרך זה על בריאות הציבור. אמנם חה"כ מאיר כהן (יש עתיד) הזכיר במהלך הדיון כי מטרת החקיקה היא הקלות ברגולציה ויבוא והורדת מחירים, אך לא זה היה העניין בדיון. העניין התעורר בסימן ב' להצעת החוק, שעניינו "הבטחת תקינות המזון ואיכותו". זה התחיל בסעיף המדבר על סימון מוצרים, הווה אומר, הדברים שאמורים להיות כתובים על האריזה: נציגת "החברה המרכזית למכירות והפצה" טענה, בשם היצרנים דווקא, כי התסבוכת הרגולטורית הנוכחית ואי התאמה בין תקנים לתקנות, גרמה להם לכתוב על איזה מעדן חלב שהוא "בטעם אגוזים", מתחת לזה בקטן יותר "אינו מכיל אגוזים" ומתחת לזה בעוד יותר קטן "עלול להכיל אגוזים". אז אולי החקיקה הנוכחית תטפל בעניינים כאלה, אך עוד מוקדם לקבוע שכן. לא ברור האם זה אכן מאחד את כל הרגולציה תחת סעיפי החקיקה הנוכחית. כפי שעלה מהדיון, זה בטח לא מאחד את הרגולציה על המשחטות, אליהן נכנסת תרנגולת באחריות משרד החקלאות, ועוברת באמצע התהליך לאחריות משרד הבריאות.
אך אלו הן רק האנקדוטות המשעשעות מהדיון, ממש כמו אמירתו האגבית של הווטרינר של "שופרסל" על כך ש"ידוע שלרוב העופות בישראל יש סלמונלה", אמירה שאושרה ע"י נציגי משרד הבריאות (לטענתם הדבר תחת פיקוח ושליטה), והותירה חלק מהנוכחים בתדהמה מסוימת (כנראה שהדבר לא כל כך ידוע). אמירה זו היתה במסגרת העניין המרכזי בדיון, שהיה, כאמור, אחריותן של רשתות השיווק וחרב הסנקציות איתה מאיימים עליהן משרדי הממשלה. יש לומר – עורכי דין לא חסרו באולם. הרשתות הגדולות שלחו את נציגיהן, אליהן הצטרפו התאחדות התעשיינים ואיגוד לשכות המסחר, כל אחד עם מספר נציגים. כך נפתחה לה חזית בין אלה לבין נציגי משרדי הממשלה סביב ניסוחים שונים של מיני סעיפים והמשתמע מהם. לנציגי הרשתות הצטרפו גם חברי הכנסת איציק שמולי (המחנה הציוני) ומאיר כהן, שכמוהם, חששו מחקיקה דרקונית שמציעים משרדי הממשלה. חששם הגדול של נציגי הרשתות (פרט לגובה הקנסות) היה שהממשלה מבקשת להטיל עליהם אחריות גם לגבי אי-ידיעה שלהם בנוגע לתוכנו של מוצר, דבר שנובע בדרך כלל או מחוסר במידע או בהטעיה שמבצע היצרן. כאן התעורר ויכוח סביב התקינה האירופית, כשנדמה שכל צד נצמד לחלק שנוח לו: נציגי המשווקים הביאו איתם את התקינה שאומרת שמשווק אחראי רק על נזק שגרם בידיעתו, בעוד נציגי משרדי הממשלה הביאו חקיקה מדינתית שבאה בעקבות התקינה והרחיבה אותה (בחלק מהמדינות) גם לדברים שאמור היה לדעת המשווק. נציגי המשווקים טענו, בצדק, כי אין אפשרות לשלוח כל מוצר ומוצר לבדיקות מעבדה על מנת לבדוק את תוכנו, לכן הם אינם יכולים להיות אחראים על כל אריזה. נציגת התאחדות התעשיינים התייחסה, למשל, לסעיף 29(5) ואמרה כי איסור גורף על גוף זר במוצר זו משימה בלתי אפשרית. נציג איגוד לשכות המסחר חיזק את דבריה והוסיף כי היצרנים לא יעמדו בסעיפים הללו וזה יחטיא את המטרה. נציג משרד המשפטים אמנם ניסה להרגיע אותם ואמר כי האכיפה בסעיפי חוק כאלה לא תהיה דרקונית וכי יש שיקול דעת גם של פקחים, אך דבריו, כמובן, לא הרגיעו את נציגי המשווקים, שלטענתם גם כך מקבלים קנסות לא פרופורציונליים על זוטות.
כאן מגיע השלב לומר שבסיום הדיון קרה כך וכך. אבל, כיאה לרפורמת הקורנפלקס, לא היה ממש סוף לדיון: נציגי הצדדים הלכו להמשיך וללבן את המחלוקות בחדר הוועדה לקראת הישיבה הבאה, שבה אמורים גם להמשיך לסעיפים הרבים והטובים הבאים, מה שמבטיח עוד אי-אלו ישיבות. לקראת סיום רק ביקש ח"כ איציק שמולי לא לשכוח את המשווקים הקטנים (מכולות וכו'), ולבדוק גם מה נתח השוק שלהם, והאם הם לא רלוונטים לדיון לפחות כמו הרשתות הגדולות. ויעל גרמן הודיעה שחייבים לטפל בעניין הסלמונלה.
חיידקי סלמונלה
