הטבות מס? רק ליישוב הנכון

הטבות מס? כן, אבל בלי קריטריונים ברורים כדי שנוכל לחלק אותן כמה שנרצה ולמי שנרצה. עקרון השוויון? קריטריונים אחידים? תנסו פעם אחרת. 

ביום רביעי 7.10.2015 התכנסה ועדת הכספים כדי לדון בשינוי בהטבות מס ליישובי הפריפריה בעקבות פסיקת בג"ץ בנושא בתיק גדבאן ואח' נ' ממשלת ישראל ואח'. העניין בעתירה היתה הטענה כי המדינה מפלה בין אנשי הכפר מזרעה לאנשי שבי ציון ועברון הסמוכים, שכן אלה זוכים להטבות מס על שום קרבתם לגבול ואלה לא. לעתירת גדבאן נוספו עם השנים עתירות נוספות באותו עניין משלל ישובים בארץ. בג"ץ פסק בנוגע לחלק מהמקרים כי יש בהם פגיעה בעקרון השיוויון, הנובעת מכך שאין קריטריונים ברורים למתן ההטבות, אלא פשוט רשימת יישובים שגדלה לאורך השנים. אז הוחלט על הקמת ועדה שתקבע קריטריונים להטבות המס. הועדה, בראשותו של בועז סופר, שהיה בעבר סמנכ"ל רשות המיסים, הביאה את המתווה לועדת הכספים עכשיו (למרות שפסיקת בג"ץ היא ממאי 2012). הקריטריונים הם בעיקרם גאוגרפיים (לפי קווי אורך ורוחב), כשאליהם נוספים מפתחות של קרבה לגבול ושל מעמד סוציו-אקונומי. סה"כ 407 יישובים, 1,085,000 אנשים, עם ממוצע של 11,300 ₪ לאדם בהטבות מס לשנה. נציגי רשות המיסים אמנם טרחו לומר כי הם לא מאמינים בכלל בהטבות המס (שכן אלה לא משיגות, לשיטתם, את המטרה של משיכת אוכלוסיה חזקה לפריפריה חלשה), וכי לדעתם עדיף פיתוח תשתיות ונושאים כמו חינוך ובריאות, אך לפי הדיון שהתפתח נראה כי הם לא סחפו אחריהם את הקהל בקריאה זו. אולי בגלל שהקהל דואג לאוכלוסיה שכבר נמצאת ביישובים.

במתווים כמו במתווים, יש מי שמרוצה ויש מי שלא, וועדת הכספים היא בדיוק המקום לריב על הכסף. המרוצים העיקריים אלה בעיקר היישובים הערבים שהיו מחוץ לרשימה, והיו גם עיקר העותרים לבג"ץ. ח"כ באסל גטאס אמנם בא למחות על קיפוח הבדואים בנגב, אך התברר לו דווקא כי הם נמצאים במתווה ואין הפעם נגד מה למחות. הלא-מרוצים, טוב, כאלה יש הרבה – בעיקר אנשי ערד, בית-שאן, חצור הגלילית, חבל אילות, והערבה התיכונה, מקומות שקודם לכן הופיעו ברשימה ועכשיו הוצאו ממנה.

כיאה לעניין שנוגע לרשויות מקומיות, התמלא חדר הועדה עד אפס מקום, ואף יותר מכך, כי יש הרבה ראשי רשויות שרוצים לדבר, ועוד אי אלו אזרחים שאין לי מושג למה באו, אבל טוב שבאו. בנוסף לראשי הרשויות המדוברות שבאו למחות על הוצאתם מהרשימה, היו גם ראש המועצה של כפר ורדים שהתלונן שדופקים גם את החזקים, ועוד מספר נציגים שבאו למחות על הירידה בהטבות עבורם (כי הכסף אותו כסף ורשימת היישובים תפחה). אליהם הצטרפו גם מספר חברי כנסת, שלחלקם אולי עניין מיוחד, כמו טלי פלוסקוב שהייתה ראש עיריית ערד, האחים לוי מהלובי הבית-שאני, יפעת שאשא-ביטון שאפילו אמרה שהיא מייצגת את קריית שמונה, או לאיתן ברושי שחולש על התק"ם. כל אחד והדאגה שלו.

חברי כנסת אחרים נגעו בעניינים אחרים: באסל גטאס הציע להוסיף גם מס הכנסה שלילי כדי שמההטבה ייהנו גם בעלי הכנסה נמוכה (בפועל נהנים ממנה בעיקר מי שמשלמים מס הכנסה). מנואל טרכטנברג הציע לשנות את משקל המפתחות ולהשוות בין מיקום גאוגרפי, מצב סוציו-אקונומי וקרבה לגבול (שלישים שווים, במקום ההצעה הנוכחית של 25-35-40, בהתאמה). עומר בר-לב דווקא חושב שהמפתח של קרבה לגבול צריך להיות חמישים אחוז ושאת הכסף אפשר לקחת ממשרד הבטחון. מה שבטוח, כולם הסכימו שאסור להוציא, לפחות בינתיים, אף אחד מהיישובים מהרשימה (כלומר, למתוח עוד קצת את השמיכה – נראה איך זה יעבוד).

לקראת סיום דיבר ראש מועצת שדות נגב ותהה איך ייתכן שהמפתח של קרבה לגבול הוא יישובי, בעוד המפתח הסוציו-אקונומי הוא מועצתי. חברי הכנסת הבטיחו לטפל בעניין הזה ולעשות הכל  לפי מפתח יישובי. הבעיה היא שבשביל זה צריך סקר של הלמ"ס, ומי יודע כמה זמן זה יימשך.

היו"ר גפני סיכם בכך שתוכן הצעת חוק על-ידי היועצת המשפטית של הועדה לקראת הישיבה הבאה בנושא, בהתאם לעקרונות שהועלו בדיון, ועל בסיס המתווה של רשות המיסים. במקביל הוא אמר כי ינסה לקושש עוד כסף משר האוצר לטובת העניין, ואולי גם להגיע להבנות כלשהן לשיתוף פעולה עם שר הבטחון (לעניין ישובי קו עימות).