ביום פתיחת מושב החורף של הכנסת (12.10) קיימה הוועדה לקידום מעמד האישה דיון מיוחד בנושא מצב הזנות והסחר בנשים בישראל. למרות הנוכחות הכמעט מלאה במשכן לרגל המליאה החגיגית, רק חמש חברות כנסת הגיעו לדיון בנושא החשוב, זה אחרי מקרה התאבדות קשה של אישה בזנות והפגנות לסגירת בית-הבושת שבאו בעקבות המקרה.
הנוכחות הכמעט מלאה במשכן לרגל המליאה החגיגית,לא השאירה דבר מהרשמיות והחשיבות עבור השוליים שאיש לא רוצה לעסוק בהם. רק חמש חברות כנסת הגיעו לדיון בנושא החשוב. אפשר אולי למצוא את אחת הסיבות לכך בדברי הפתיחה של יושבת ראש הועדה, ח"כ עאידה תומא סולימאן (הרשימה המשותפת). בדבריה הביעה תומא סולימאן צער על שפיכות הדמים ועל כאבם של שני הצדדים בימים הקשים הללו, והפטירה- "אומרים שדווקא בזמנים קשים צריך לדון בעניינים של שיגרה".
התופעה הביאה למותן של תשע נשים בשנה האחרונה, משעבדת נשים וילדות ומפקירה אותן לגסיסה בשוליה האכזריים של התודעה הציבורית- התופעה הזו היא שגרה- ואולי, לצערנו, כזו היא גם בעיני חלק מנבחרינו. בניגוד לנוכחות הח"כים הדלילה, החדר היה מלא נוכחות נשית עוצמתית ושוחרת טוב מגופים ממשלתיים ואזרחיים שונים, שלמרות אי אלו אי-הסכמות, מאוחדות כולן במאבקן נגד שגרת הזנות הנוראה.
הדוברות והדוברים נציגי הארגונים השונים, הציגו בזו אחר זה את עיקרי פעילותם ומסקנותיהם, במטרה להפיק ניתוח מצב וכיווני פעילות נדרשים.
ראשונת הדוברות הייתה עורכת הדין ד"ר מירב שמואלי, מיחידת התיאום של המאבק בסחר בבני אדם. שמואלי הציגה סקירה אינפורמטיבית על נושא הסחר בנשים, שלדבריה אינו מופרד באופן דיכוטומי-סטרילי מסוגיית הזנות (גם אישה ישראלית יכולה להיות קורבן סחר ועל כן אין להשתמש בטרמינולוגיה שמפרידה בין שתי העבירות). לאחר ירידה במקרי הסחר למטרות זנות שחלה בשנים האחרונות, מצביעה שמואלי על עלייה שחלה לאחרונה- בין היתר בגלל ביטול הדרישה לאשרות ממדינות מסוימות. שמואלי הדגישה את הצורך בשיתוף פעולה עם משרד התיירות כדי להתמודד עם התופעה של נשים שמגיעות כתיירות, לעיתים אף כחלק מקבוצת נופש, ומועסקות בזנות לתקופה מוגבלת של שלושה חודשים. שמואלי הזכירה גם את הפגיעות לתקיפות מיניות בקרב אוכלסיות מבקשות המקלט והעובדות הזרות כתופעה שחשוב לתת עליה את הדעת.
נתונים מדאיגים
נציג המשטרה, רב פקד רובי קיים, הציג בין הנתונים הרבים גם כמה נקודות שצריכות להדאיג כל אזרח ואזרחית:
- 60% מהתיקים הקשורים לעבירות זנות (סירסור, ניהול בית בושת, סחר בבני אדם לעיסוק בזנות וכד') שהעבירה המשטרה לפרקליטות נסגרו! ברובם בגלל היעדר תשתית ראייתית מספקת.
- חלק מהליכי סגירת בתי הבושת שהמשטרה מנסה להוביל- נבלמים על ידי בית המשפט בטענה של חופש העיסוק. רב הפקד: "זה נורא מתסכל, זה כתוב שם ככה, שחור על גבי לבן".
- בתשובה לשאלתה של עאידה תומא-סולימאן על אי אכיפת צו הסגירה על ירקון 98 (בית בושת בת"א שלאחרונה התאבדה בו אישה בזנות), ענו נציגי המשטרה שהמקום דווקא כן היה סגור בשלושים ימי הסגירה שהוגדרו בצו, הם אף ביקרו שם ארבע פעמים בתקופה הזאת. התשובה הלא מספקת עוררה גל רחשים ולחישות אי-אמון ברחבי האולם. רבות מהן (כולל כותבת שורות אלו) הפגינו מחוץ לירקון 98 ולא רק שראינו שהוא פועל כסדרו, אלא גם נראה היה שחסימת הכביש שלנו נתפסה ע"י השוטרים שם כבעיה גדולה יותר מאשר הפשע שהתחולל בקומות העליונות.
עאידה ענתה בחדות ובחריפות שארבע פעמים זו לא אכיפה, ושהשוטרים עצמם תיארו את התחכום של מנהלי בתי הבושת, כך שאין להסתמך על כך שב-ד-י-ו-ק כשבאה המשטרה המקום נראה סגור.
נמנומי הפרקטילות
הפרקליטות בתורה, בעיקר ננזפה בקשיחות ע"י יושבת הראש על שלא שלחו את הנתונים שביקשה- "עד מחר בבוקר זה אצלי במייל". הן סקרו את העשייה בנושא בשנה האחרונה והדגישו את הצורך בסנצקציות קשות יותר להחרפת ההרתעה, בעיקר ע"י עיבוי ההרשעות בעבירות הנלוות לזנות (הלבנת הון למשל) לעיבוי כל תיק בנושא.
חוק הפללת הלקוח
חה"כ גלאון הזכירה את הצעת החוק שניסחה להפללת צרכני זנות. כמו כן, הייתה גלאון הראשונה בדיון שהזכירה את הנחיצות של הקמת תת-ועדה מיוחדת למאבק בזנות. בהמשך הצטרפו אליה רבות מהדוברות וביקשו מעאידה להחזיר את הועדה החשובה לפעילות. הורגשה מתיחות מסוימת בין גלאון לתומא-סולימאן בעקבות הערותיה של זהבה מנסיונה, שהיו במידה מסויימת איום על שליטתה של יושבת ראש בנעשה. בדברי הסיכום, הבטיחה תומא-סולימאן שהוועדה תקום לאחר שהיא תבחן את הנושא ותגדיר את יעדיה.
הממסד ממשיך לפגר אחרי האקטיביזם
כשעאידה נתנה את הבמה לנציגות ארגוני החברה האזרחית, היא הביעה הערכתה אליהן וציינה שלדעתה החברה האזרחית מקדימה בכמה צעדים את הממסד ושהיא צמאה לשמוע את דבריהן ומחשבותיהן. ואכן, נוכחות המגזר השלישי בחדר הייתה מאוד דומיננטית- כמותית ומהותית. ראוי בעיני שנשאל את עצמנו מה זה אומר על עצמנו ועל סדרי העדיפויות של אלו שבאמת היו אמורים להוביל את המאבק בתופעה.
מחסור במסגרות שיקום
נציגת "הקואליציה למאבק בזנות", נציגת "סלעית", נציגת "היום שאחרי", נציגת "המוקד לפליטים ומהגרים " ונציג מכון ירושלים לצדק העלו נקודות חשובות נוספות כמו הצורך בתכניות חינוכיות, שיקום פסיכו-סוציאלי, סיוע כלכלי ליוצאות מזנות ע"י הכרה בהן כפגועות נפש הזכאיות לקצבה והצורך בהתאמת ההוסטלים לנשים עם ילדים (עאידה: התפיסה של נשים בזנות כנשים בודדות היא מאוד בעייתית, חייב להיות מענה לאימהות!).
דבר הקואליצייה
נציגת הקואליציה, ח"כ רחל עזריה, הדגישה שתשמח לעזור וחזרה כמה וכמה פעמים (באופן שעורר גיחוך קל בקרב הנוכחות) על כך שהיא במפלגה של שר האוצר ושהיא יודעת להזיז דברים. בשטף דבריה, אמרה עזריה שלהבנתה תופעת הזנות לא ממש קיימת בירושלים, ומיד ירתה אליה תומא-סולימאן בציניות- "נכון, הזנות לא קיימת בירושלים כמו שהיא לא קיימת בחברה הערבית". בעקיצה הזו היתה מגולמת האמת הקשה והמטרידה של הזנות- גם הדברים שאנחנו לא רואים, אלו שקורים אפילו מחוץ לאלומות האור הקלושות של פנסי הרחובות המוזנחים- קורים. אל לנו להתעלם מהתופעה הזו שפושה ברחובותינו ומרעילה ומשחיתה את כולנו בעצם קיומה. הדיון הזה- שבו הוחלפו כרטיסי ביקור בין שוטרים ובין מנהלת סלעית, שבו גלאון ותומא- סולימאן ניהלו מאבק אגו קטן ומנומס בין דוברת לדוברת כי לשתיהן הנושא בוער בעצמות, שבו היה צריך להוסיף כסאות באמצע הדיון, ושבו התרגשו כולן מכל בשורה על תוספת תקציבית- היה מגדלור של אכפתיות, וכולי תקווה שהתקציבים וההליכים הנדרשים אכן ייושמו עד שהתופעה תלך ותעלם.
