— ניתוח ספר התקציב 2016 —
סעיף 33: משרד החקלאות
סעיף זה מציג את תקציב המשרד החקלאות והתוכניות המופעלות לפיו. תקציב הבסיס כולו לשנת 2016 עומד על כ-1.8 מליארד ש"ח. תקציב הבסיס לשנת 2016 גבוה בכ-1.3 מליארד שקל מתקציב הבסיס בשנת 2014. בשנת 2014, לאחר שתקציב המשרד המאושר עלה לכ-800 מליון שקל, נעשה שימוש רק בכ-567 מליון מתוכו.
הסעיף מתיר למשרד לאייש בשנה הקרובה עד 1301 משרות רגילות ועד 532 משרות ב"העסקה בלתי צמיתה" (כמו למשל עובדי קבלן).
תקציב משרד החקלאות
| תקציב בסיסי | ביצוע בפועל | העסקה ישירה | העסקה בלתי צמיתה (כולל עובדי קבלן) | |
| 2014 | 519,397,000 | 567,033,000 | 1,312 | 469 |
| 2016 | 1,825,398,000 | ? | 1,301 | 532 |
שאלה חשובה: מדוע נזרקו כמה סעיפים שאינם קשורים זה לזה לתוך סעיף-סל, ללא פירוט כמה כסף יוקצה לכל מטרה?
תקציב משרד החקלאות יותר משילש עצמו משנת 2014 לשנת 2016. יש לכך מספר סיבות: כמה מיליוני שקלים הועברו לרשות המשרד יחד עם האחריות לאכיפה של חוק צער בעלי חיים; עד תקציב 2014 האחריות על ישום החוק נחה אצל המשרד להגנת הסביבה. החלק הארי של השינוי, בסך כמעט מיליארד שקלים, הוא סעיף תמיכות בחקלאות שחסה בעבר תחת סעיף "תמיכות שונות" והוכנס לאחרונה – בצדק – לסעיף משרד החקלאות; רשויות שונות להסדרת התיישבות הבדואים שהיו בעבר תחת אחריות משרד רוה"מ (שם טיפל בעניין, בין השאר, ח"כ בני בגין) רוכזו בידי משרד החקלאות, והן שווות למשרד החקלאות תוספת תקציבית בת כ-90 מיליון ש"ח; סעיף הרזרבות של המשרד גדל אף הוא בכ-40 מיליון ש"ח, אף שבחוברת תקציב המשרד אין הסבר מדוע.
ויחד עם כל התוספות הללו פעילות הליבה של המשרד – העבודה השוטפת ואיסוף מידע ומחקר בנושאים חקלאיים – נותרה כשהיתה בתקציבים קודמים.
העברה אחת צדה את עינינו, בסך מאה-מיליון-שמונה-מאות-ושמונים-אלף שקלים (100,880,000). כותרת הסעיף היא "פעולות אחרות באחריות המשרד". בחוברת דברי ההסבר רשום כך:
"תמיכות בפעילויות שונות אשר מתוקף ההסכמים הקואליציוניים שולבו כחלק מתקציב משרד החקלאות. פעילויות אלה כוללות תמיכה בגרעיני משימה עירוניים, השתתפות ברשות לשרות לאומי אזרחי, פיתוח התיישבות כפרית ותמיכה במפוני גוש קטיף."
יש כאן שתי בעיות. ראשית, משרד האוצר מודה בפה מלא שהוא שם כסף במשרד לא על סמך צורך מקצועי, אלא בהתאם לצורך פוליטי. אין בעיה, כמובן, בעצם קיומם של הסכמים קואליציוניים. הם נדבך חשוב בכל דמוקרטיה פרלמנטרית בה כמה סיעות מרכיבות את הממשלה. ההסכמים עצמם חשופים לציבור. אלא שהסכמים קואליציוניים אינם דפי תקציב והם לא מפרטים כיצד יחולקו הכספים הנזכרים בהם. הפירוט הזה צריך להיות חשוף בדפי תקציב המדינה. נגזרות הסכמים קואליציוניים שאינן באמת שייכות לעניינים המקצועיים שבהם עוסק המשרד יוצרות בלבול תקציבי וארגוני, ויכולות גם לפגוע באפשרות ליישם את הסעיפים המקצועיים שבאחריות המשרד.
לשם כך כדאי ליצור בתקציב סעיף מיוחד שירכז את ההתחייבויות הקואליציוניות שבתקציב ויפרט את מימושן. דווקא השנה מופיע בתקציב, בפעם הראשונה, תת-סעיף בשם "מימון הסכמים קואליציוניים", ולמימושו מוקצים 1.3 מיליארד ש"ח. אבל כנראה שמכיוון שמדובר בסעיף שמוגדר כרזרבה (סעיף 47) ולא בסעיף שמפעיל תוכניות במישרין, לא ראו במשרד האוצר צורך לפרט כיצד יחולק הכסף שבו.
שנית, יצירת 'סעיף סל' בתוך הסעיף המשרדי, לתוכו נזרקים מספר תחומים שלא קשורים אחד לשני, מטשטש את עקבות הכסף ומקשה על הציבור לדעת איזה שימוש עושים בכספו. לפי התקציב עצמו אין לנו מושג למה משמשים הכספים שבסעיף "פעולות אחרות באחריות המשרד". רק מההסבר בשפה חופשית אנחנו למדים שהוא אמור לכסות גרעיני משימה עירוניים, להשלים מימון לרשות לשרות לאומי-אזרחי ולתמוך במפוני גוש קטיף. אבל אין בתקציב סעיפי משנה (הידועים בז'רגון התקציבי כ"סעיפי שש ספרות") שיאפשרו לדעת כמה כסף מוקדש לכל מטרה והאם התקצוב לתוכניות אלה הספיק.
אלו שתיים מהדוגמאות לתרגילי החבאה והסתרה שנוקטת הממשלה בעניין הכספים הקואליציוניים. אין בעיה שסיעות החברות בממשלה יקדמו את מטרותיהן. זו לא רק אפשרותן, אלא חובתן כלפי מי שהצביעו עבורן. אך הן חייבות לומר לציבור כיצד הן חילקו את הכסף; הן חייבות שקיפות ופירוט.
מקורות:
הסכם קואליציוני הליכוד-הבית היהודי
מתוך ערוץ 7 על השר אריאל ורשות לפיתוח הבדואים
