ועדת הכספים השבוע: על תכנוני מס, קומבינות, עודף בירוקרטיה ומה נכנס לקופת המדינה

ביום ד' (25.11) אישרה ועדת הכספים את הצעת החוק בעלת השם המופלא: "חובת דיווח בעת שימוש בחוות דעת של גורם מקצועי לצורכי חישוב מס". מאחורי השם הארוך הזה מסתתר מהלך של רשות המיסים שתכליתו הגברת הטלת אחריות וסנקציות על מי שמבצע תכנוני מס שמובילים ליתרון מס, כשהמטרה היא בעיקר מי שמבצע מה שקרוי תכנוני מס אגרסיביים, קרי, מיני קומבינות.

כבר היינו שם

התקיימו כבר מספר ישיבות על נושא זה בעבר.  למעשה הוא היה חלק מחוק ההסדרים והוצא ממנו על ידי הוועדה כדי לדון בו עוד בנפרד ולבצע בו מספר שינויים. שינויים אכן בוצעו, בעיקר הוצאת סעיף בדבר עסקאות נדל"ן וביטול סנקציות פליליות. המצאותה של ההצעה בחוק ההסדרים מלמדת על הרצון העז של רשות המיסים ומשרד האוצר להעביר אותה במינימום התנגדויות, או חרף ההתנגדויות, כי כאלה היו רבות.

מתנגדים

אז על ההתנגדויות של לשכת רואי החשבון, לשכת יועצי המס, לשכת עורכי הדין, ולשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל,  ששללו כמובן כולם את הרעיון מיסודו (בצדק או שלא), ניתן להתגבר או להתפשר. וכך גם נעשה. אך קשה מזו היא ההתנגדות של הוועדה ושל יו"ר הועדה, שלמרות שהצביע על הפיצול מחוק ההסדרים בכל זאת העביר את העניין, כנראה בגלל הוראות קואליציוניות מגבוה.

משה גפני, יו"ר ועדת הכספים

קרב מאסף על תיקונים

אז מה שנותר בישיבה הזו היה קרב מאסף על תיקונים, קרב שהעלה דווקא מספר נקודות חשובות. העניין המרכזי – עודף בירוקרטיה של רשות המיסים, בתוספת סנקציות פליליות, עלול ליצור מצב בו רואי חשבון, יועצי מס, עורכי דין או בעלי עסקים לא ימצאו את הידיים והרגליים שלהם ויהפכו לעבריינים. מכאן נבע דיון על מהו בעצם יתרון מס (לא ברור ללשכת עורכי הדין, וגם לאחרים לא ממש), ודיון גדול יותר על עמדות רשות המיסים ותכנוני מס שנוגדים את עמדות הרשות. מהן עמדות הרשות? רשימת הכללים וההנחיות (המחייבים) שמפרסמת הרשות בענייני מס. הבעיה היא שעמדות מתפרסמות כל הזמן, ובתחומי מס מסוימים עד כדי כמה מאות בשנה, כשלעיתים כל עמדה כזו היא עניין ארוך ומפורט בפני עצמו. לטענת הלשכות השונות אין סיכוי להתמודד עם בירוקרטיה כזו ולעקוב אחרי כל העמדות, כאשר אפשרות המאסר שהציעה הרשות בחוק הופכת את כל העניין למאיים ביותר. כך מצאה עצמה הרשות בלי תומכים בדיון. בסופו של דבר נמצא לעניין זה פתרון חלקי כאשר אפשרויות המאסר הומרו לקנסות בעקבות התנגדות נחרצת של היו"ר והוועדה, הרשות מצידה התחייבה להפחית את מספר העמדות בחצי (מה שלטענת הלשכות הוא עדיין מספר גבוה מדי).

ברשות המיסים בכלל לא מבינים איך עובדים עסקים

בגזרת הח"כים, מי שהתנגד להצעת החוק היה בעיקר אראל מרגלית (איש עסקים, אולי בעל אינטרס) שטען שברשות המיסים לא מבינים בכלל איך עובדים עסקים וכי החוק הזה הופך את כולם לעבריינים. בכך הוא הציג חזית אחידה עם שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים, שישב בינו ובין מנהל הועדה משל היה חבר כנסת או מנכ"ל משרד ממשלתי. בשלב מסוים הוא אף התבדח על כך שהוא רוצה להצביע. אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק. בכל אופן, למרות התנהלותו הבעייתית-משהו של ברוש, לא בטוח שהעמדה שלו במקרה זה אינה נכונה. כאמור, ניכר היה כי גם היו"ר גפני אינו מרוצה מהצעת החוק. אך תחת משמעת קואליציונית, כל שנותר היה לו זה לבצע שינויים, אמנם חשובים.

אראל מרגלית, טוען שרשות המיסים לא מבינה איך עובדים עסקים

מה רוצה רשות המיסים

כאן רצוי לומר כי עמדתה של רשות המיסים לגיטימית, מה גם שמדובר בגוף שההיגיון הפנימי שלו הוא הגדלת ההכנסות ממיסים, בעיקר כשמדובר באנשים וגופים שמבצעים מיני קומבינות על מנת להתחמק מתשלום מיסים. זה המגרש של הרשות. יחד עם זאת, לא בטוח שהחקיקה הדרקונית שתוכננה ורוככה מעט היא הדרך. ולא בטוח שאנשים צריכים, או יכולים, לעמוד מול עשרות ומאות תקנות בירוקרטיות שמתפרסמות חדשות לבקרים. מה שבטוח – לא נמצאו לעמדתם תומכים מחוץ למשרד האוצר (חלק מהפקידים שישבו לידי, לעומת זאת, חשבו שבלי איומים במאסר החוק לא שווה דבר. וייתכן והם צודקים).

קצת מיקי זוהר, כי חייבים

קצת מיקי זוהר

 הקואליציה צריכה להעביר את החקיקה של משרד האוצר למרות שיו"ר הועדה לא מתלהב, כמו בנוגע לחקיקה רבה שהוא העביר בחוק ההסדרים. אז קצת משכו זמן, וקצת מיקי זוהר, מרכז הקואליציה בועדה, עשה טלפונים, והנה הגיעו להצביע דוד ביטן, יצחק וקנין, אברהם נגוסה ומירב בן-ארי כדי להבטיח רוב מול התנגדות האופוזיציה, למרות ששום ח"כ מהקואליציה לא השתתף לפני כן בדיון, פרט ליו"ר גפני.