שני עניינים חשובים נדונו ביום שלישי (1.12.2015) בועדת הפנים והגנת הסביבה: האחד – תכנית בניה באזור מצפה נפתוח שסמוך לשכונת רמות בירושלים. השני – התכנית הממשלתית לבניית חמשת היישובים החדשים בנגב שהתפרסמה לא מכבר. העניינים עלו על שולחן הועדה בעקבות בקשה של חברי הכנסת תמר זנדברג, דב חנין, מיקי לוי ואיילת נחמיאס-ורבין שמתנגדים לשתי התכניות, כל אחד מטעמיו.
צבאים בהרי ירושלים ובדואים בנגב
ואכן, ההתנגדויות והסיבות רבים, אך לא זהום בשני המקרים, ובעיקר לא ברורה הסיבה לערבב את שני העניינים באותו דיון, אפילו שהמתנגדים אותם מתנגדים (ח"כים מהאופוזיציה, ארגונים חברתיים וסביבתיים, תושבי שכונות) והתומכים אותם תומכים (בעיקר המתכננים והפקידים) פחות או יותר (בלט בהעדרו, באופן לא מפתיע – המשרד להגנת הסביבה). כך נוצר פינג-פונג בוועדה, כשפעם מדברים על מרקם אקולוגי בשטחים פתוחים בירושלים ופעם על בעיות חברתיות בנגב כשכל דובר מתמקד בעניין שקריטי עבורו. הדבר הטוב היחיד שיצא מזה הוא השוואה מתבקשת בין הצבאים בהרי ירושלים לבדואים בנגב.
הנתגדויות
הישיבה נפתחה בהתנגדויות ונאומי הח"כים שהיו ארוכים מדי ונגררו לריבים מיותרים, שאין להם חשיבות רבה בטרם שומעים את תגובת הממשלה. ההתנגדויות בירושלים התמקדו בבנייה על שטח שהוא ריאה ירוקה בעלת מרקם אקולוגי ייחודי, בית גידול לצבאים, ואתר טבע המשמש את תושבי שכונת רמות בפרט וירושלים בכלל. להתנגדות הח"כים הצטרפו גם תושבי שכונת רמות, רשות שמורות הטבע, קק"ל, החברה להגנת הטבע, אפילו עיריית ירושלים שטוענת מצידה שיש אלטרנטיבות בתוך העיר עצמה כמו שיקום שכונות קיימות. כמו כן, נשמעו טענות על כך שלא היה שיתוף מספיק של הציבור בהליכי התכנון ובותמ"ל. ח"כ מיקי לוי, שבקדנציה הקודמת קידם את חוק הותמ"לים בתפקידו כסגן שר האוצר, אמר לנציגי הותמ"ל כי הוא מכה עכשיו על חטא לאחר שהוא גילה איזה שימוש עושים בותמ"לים להרס שטחים פתוחים. מה נאמר? הוא כנראה היה תמים בקדנציה הקודמת. בסך הכל רצה לקדם ולהקל על תכניות בניה כדי לפתור את משבר הדיור, וזה מה שיצא.
רשות מקרקעי ישראל, לא משכנעת
עמליה אברמוביץ מרשות מקרקעי ישראל, הגוף המתכנן של התכנית, אמרה מצדה כי התכנית צומצמה ותוכננה במורדות רמות, בבניה לגובה, כך שלא תפגע כמעט בשטח של מצפה נפתוח (ואפילו לא תסתיר לתושבי רמות את הנוף) וכי נעשה הליך תקין דרך הותמ"ל. אותה עמדה הציגו גם נציגי הותמ"ל שכפרו בטענה שהציבור לא שותף. אבל, הרי בדיוק בשביל שיטות כאלה הומצאו הותמ"לים, להם היתה התנגדות נרחבת עוד בעת המצאתם. מיותר לציין כי דבריהם לא שכנעו אף אחד מהנוכחים.
מי צריך חמישה יישובים חדשים בנגב?
בנוגע לחמשת הישובים בנגב ההתנגדויות היו מעט שונות, אך מגורמים דומים. השאלה המרכזית בעניין היתה מדוע לבנות ישובים חדשים שעולים יותר כסף במקום לחזק ישובים קיימים המשוועים לאוכלוסיה מתחדשת וחזקה. זה לא נשמע כלכלי ולא חברתי. וגם לא סביבתי. לפי אברי לבני ממשרד השיכון, זה דווקא כן יחזק את הנגב, את הישובים הקרובים ואת המועצות, כאשר בהרבה ישובים כפריים קיימים מוצו אופציות ההתרחבות והבנייה. לשיטתם הישובים מכוונים לאוכלוסיה שאינה מעוניינת בהתיישבות עירונית. טענות דומות נשמעו גם מצד ח"כ חיים ילין, המכיר את הנושא מקרוב, וחושב כי מדובר בפתרון חיובי למצוקת הדיור ביישובים כפריים בדרום. עיירות הפיתוח יחכו. שוב, כבמקרה הקודם, המתנגדים לא השתכנעו כי יש צורך ממשי בישובים חדשים.
שוב שכחו את הבדואים
אבל, כמובן שכאשר מדברים על יישובים חדשים בישראל, בעיקר בנגב, ייתכן והצורך הוא בכלל אחר וקשור יותר לבדואים. ואני לא מדבר על הסדרת המגורים שלהם. למעשה, הטענה היא ששני ישובים מתוך החמישה (דיה ונווה-גוריון) כבר מתוכננים על שטחים בהם חיים בדואים (בביר-הדאג' וקטמאת), כך לפי האגודה לזכויות האזרח וח"כ באסל גטאס. משרד השיכון לא חושב כך. מי שבא להשיב על טענות אלה באופן ממשי בסוף הישיבה היה נציג של עמותת רגבים (מיסודו של בצלאל סמוטריץ). הוא אמר כי במקרה של נווה-גוריון מדובר בקרקעות הגובלות בלבד בשטח ביר הדאג' שהוא ממילא שטח שנתפס שלא כחוק בשנים האחרונות. במקרה של קטמאת מדובר בכלל בכפר לא מוכר שהוא חלק מהפזורה בשטח בו יש בדואים בכל מקום שהתיישבו באופן לא חוקי ולא מוסדר. בכל מקרה, הוא אמר, אין דבר כזה ישוב יהודי, כך שכל בדואי שחפץ יכול לבוא ולגור בישובים. דבריו היו יכולים לחולל דיון סוער ולעצבן מספר לא מבוטל של אנשים, הבעיה שלא נכחו כבר כאלה בדיון – ח"כ באסל גטאס כבר הלך וכמוהו גם ח"כ מסעוד גנאים שעבר, אמר משהו והלך (טקטיקה בה נקטו גם יעל גרמן ואוסאמה סעדי), כך שרוב מי שנשאר היו פעילי ארגונים שבאו לעניין הירושלמי (והם בכלל בקטע של צבאים, לא בקטע של בדואים). חבל, יכול היה להיות דיון חשוב.
הצהרות חסרות תוכן או כוונה אמיתית?
כך או כך, שלל המתנגדים לתכניות (כל אחד וטעמיו) יצטרכו לגייס עכשיו גורמים שיוכלו לטרפד את התכניות, לפחות במקרה הירושלמי. בעניין הישובים החדשים בנגב עדיין ישנם חשדות כי מדובר בעיקר בהצהרות על תכנית מצד הממשלה, וכאלה נשמעו כבר בעבר ולא יצאו אל הפועל.
