מיכל בירן: "אנו נמצאים על סף משבר פנסיוני חסר תקדים"

הדיון המהיר שנערך ביום ד' האחרון בוועדת הכספים עסק בהצעה שנויה במחלוקת שעלתה בדיוני וועדת שטרום,לאפשר הלוואות מקרנות הפנסיה וקופות הגמל לחוסכים. ההחלטה עלולה לפגוע בחסכונות הפנסיוניים בעתיד.

באופן טבעי, בעת שאנו נדרשים לקבל החלטות בנוגע לעתיד. אנו מייחסים משקל רב יותר למה שיקרה לנו בטווח הקצר, כאשר התרחשויות הטווח הארוך שרויות להן באפלה. הרי עד כמה אנחנו יכולים לקח בחשבון את צורת חיינו בעוד שלושים שנה כשלא חסרות לנו בעיות בהווה?

מה תפקיד הוועדה

וועדת שטרום הינה וועדה שהתכנסה בהוראת שר האוצר משה כחלון כדי לבחון דרכי ביצוע למען צמצום הריכוזיות בענף הבנקאות והאשראי על-ידי הגברת התחרות במשק והכנסת שחקנים חדשים. השאיפה היא שעם הגידול בשחקנים שעוסקים בתחומים אלה, היקף האשראי המוצע יהיה גדול, נגיש וזול יותר מהמצב כיום.

אחד האמצעים שהוועדה מצאה לנכון לבחון הוא הגברת הנזילות של החסכונות הפנסיוניים השונים, ולפיכך לאפשר לחוסכים ללוות שיעור מסוים מחסכונותיהם לעתיד ולהשתמש בהם למטרות שונות, תוך החזרת ההלוואה בפריסת תשלומים נוחה ובריבית אטרקטיבית.

ח"כ זהבה גלאון ניהלה את ישיבת הוועדה ופתחה בדברים הבאים: "בעיני ההמלצה מסוכנת. גם כך החסכונות של רבים מהאזרחים אינם מספיקים כדי לקיימם בצורה מכובדת בגיל הזקנה." היא ביקשה מנציג האוצר שיסביר מהו הרציונאל מאחורי הצעה זו, ושיתאר את עמדתם של שנים מחברי הוועדה שהתנגדו אליה.

מה חדש?

נציג האוצר פתח את דבריו בעובדה שכיום האפשרות פתוחה לחוסכים ללוות חלק מכספי קרנות ההשתלמות וקופות הגמל למען צרכים אישיים, אם זה לטוס לחו"ל או להקים עסק. השיעור המקסימלי שניתן לקחת הוא 80% מקרן נזילה ו-30% אם היא אינה נזילה. ההצעה החדשה רוצה להרחיב את אפשרות זו גם לקרנות הפנסיה בטענה שזה ינגיש לחוסכים נוספים את האפשרות לקחת הלוואה בתנאים נוחים כאשר יש להלוואתם גיבוי. הוא ציין את המתח בין הרצון לאפשר לאנשים לחסוך כדי להתקיים בכבוד בעת פרישתם, לבין הצרכים הפיננסיים שעומדים לנגד עיניהם בהווה. לטענתו הסיכון שבלקיחת הלוואה מכספי הפנסיה הינו אפסי כי קרן הפנסיה תגבה את ההלוואה במידה של חדלות פירעון. בנוסף, נציג האוצר הדגיש שעצם האפשרות לקחת הלוואה מקרן הפנסיה לא מכניסה את חברות הפנסיה לשחקניות בשוק האשראי, אלא הן משמעות אמצעי להגדלת היצע האשראי ואף אינם מפיקות מכך רווח.

 

שיעור בכלכלה התנהגותית

נראה שהאמור בפתיחת מאמר זה משתקף במלואו בהמלצת וועדת שטרום. נציג האוצר טוען שכיום אחוז ההלוואות מכלל קרנות החיסכון הוא כ-9 מיליארדש"ח (7% מהסכום הכולל), ושיעורי ההחזר הם כמעט מוחלטים, קרי, לא היו מצבים רבים בהם הלווים לא הצליחו להחזיר את ההלוואה. עם זאת, לא שמעתי ממנו דבר על ההשלכות האפשריות במידה וחוסכים רבים יחליטו לממש את האפשרות ללוות כספים מהחסכונות הפנסיוניים, זאת בנוסף לאי הוודאות הקיימת בקשר ליכולת של קרנות הפנסיה ה"חדשות" (שבידי החברות הפרטיות) לקיים את העובדים הפורשים של הדור הנוכחי.

ח"כ מיכל בירן הביעה דעה נחרצת בנושא: "אנו נמצאים על סף משבר פנסיוני חסר תקדים יש לנו כבר עכשיו קשישים עניים, אך למזלנו הרוב חסכו בהסדרים הישנים. כל אדם שיש לו עיניים בראשו מבין שהקרנות החדשות הן קטסטרופה ושאנשים לא יוכלו להתקיים. כשקארל מרקס ניסה לחזות מה יהיה שכרו של עובד הוא ציין שזה יהיה שכר קיום בלבד כדי שיוכל לשרוד ולהתרבות. באופן שהוא יהיה עם הראש מעל המים. אז מה יהיה המינימום שבו אנשים יחיו בתנאים קשים ללא תרופות? במצב שאנחנו על סף קטסטרופה וועדת שטרום הגתה רעיון שבו אנשים יבזבזו את כספי הפנסיה שאין להם!"

לא מומלץ לשכוח את משבר הסאב-פריים

ח"כ מנואל טרכטנברג הזכיר את משבר הסאב-פריים בארה"ב, שם ניתנו משכנתאות לאנשים החלשים ביותר בחברה בטענה שהדירה שיקנו תגבה את המשכנתא שלהם מתוך הנחה שערכה ימשיך לעלות לנצח. התוצאות העגומות ידועות לכולנו. אולי ההשוואה למשבר הסאב-פריים לא הוגנת, אלא היא נועדה להדגיש את חוסר ההיגיון שבערבוב כספים שנועדו לחיסכון עתידי עם שוק ההלוואות כאשר גובה החסכונות גם כך מצוי בחוסר וודאות עתידי.

 

של מי הכסף?

שתי הביקורות הענייניות ביותר בעיניי להמלצת וועדת שטרום הגיעו מח"כ מנואל טרכטנברג. ראשית, טרכטנברג הדגיש שהחסכונות הפנסיוניים הם לא של החוסך באופן ישיר כמו כסף ששוכב בקרן חיסכון בבנק. מדובר בכספים שנועדו לשרת את החוסך בעתיד הרחוק, והמדינה מחייבת אותו לחסוך אותם כדי להבטיח את יכולות קיומו בכבוד בעת יציאתו משוק העבודה. לכן, שאלת זכותו של החוסך להשתמש בכספים אלה בהווה מוטלת בספק. למעשה, מתן האפשרות ללוות כספים אלה עומד בניגוד מוחלט למדיניות הפנסיונית המוצגת לעיל. טרכטנברג חזר על התיאוריה השכיחה בכלכלה ההתנהגותית – כאשר סוכן צריך לקבל החלטה האם להשתמש בכספים שנועדו לו בעוד 30 שנה הוא מקבל חלטה לא רציונאלית לחלוטין.

 

הנקודה השנייה שבה טרכטנברג אתגר את נציג האוצר היא בשאלת האינטרסים של חברות הפנסיה. נציג האוצר אומנם טוען שאין רווחיות לחברות הפנסיה לאפשר הלוואות לחוסכים מקרנותיהם. האמנם? טרכטנברג מעמיד דברים על דיוקם. המודל העסקי של חברות הפנסיה מושתת על דמי הניהול שהם גובים מהחוסכים. דמי הניהול כידוע נגזרים מגובה הקרן, מכיוון ששיעור דמי הניהול הוא באחוזים. בהתאם לזה דמיינו את המצב הבא: החוסך לוקח הלוואה מקרן הפנסיה שלו, הוא מחזיר את ההלוואה בתוספת ריבית, ולכן הסכום המצטבר של הקרן עולה, ואיתם גם גובה דמי הניהול הנגבים והרווחיות של חברות הפנסיה. אני חייב לציין שאני לא יודע האם יש כאן פוטנציאל לעליה ניכרת ברווחים. מה שאני בטוח בו הוא שיש פוטנציאל רווחי עבור חברות הפנסיה שהן בוודאי לא יתנגדו לו, אם כי לא בטוח שישקיעו משאבים רבים כדי להבטיחו.

 

נפילה משותפת

 

דבר אחרון שאני חושב שראוי לציון מצוי בהבדל קריטי בין קרן פנסיה לקופת קמל וקרן השתלמות. השתים האחרונות הינן חסכונות אישיים של כל אדם. כל אחד מפריש כספים לקופת הגמל או קרן ההשתלמות ומקבל את התשואות שלו כשזמן הפדיון מגיע. לעומת זאת, קרנות הפנסיה שלנו הינן משותפות. אדם שחוסך לפנסיה שותף עם חוסכים רבים אחרים לגורל הקרן ולעתיד פרישתו. כאשר יש הרבה חוסכים מצד אחד יש פוטנציאל לעליה בסכום הכולל של הקרן, אך גם צריך לקחת בחשבון שיש יותר אנשים שצריך לחלק בניהם את הסכום הנאגר. תוסיפו לזה את העלייה המתמשכת בתוחלת החיים ומשם תחזרו לנבואות השחורות, ואולי גם המוצדקות של ח"כ מיכל בירן. בהתאם לזאת, במידה וניתנת אפשרות ללוות כספים מהקרן, מקרה של חוסר יכולת להחזיר את ההלוואה יצריך את העמיתים הנוספים של הקרן להקצות את כספם כדי לכסות על ההפסד שנגרם. השאלה היא כמה עמיתים יבחרו באפשרות ההלוואה האטרקטיבית? יתכן שמעטים כפי שהנציג האוצר צופה, אך קשה לדעת. השאלה היותר מדאיגה היא האם כולם יצליחו להחזיר את אותם הלוואות?

לא ברור לאן ההמלצה של וועדת שטרום תלך. הועלו כאן שאלות רבות שהטרידו את הח"כים ואותי. הצורך בהגדלת היצע האשראי והוזלתו ברורה ומבורכת. אני לא בטוח אם קרנות הפנסיה הן הפתרון האופטימלי לכך. צריך לזכור שמדובר כרגע רק במסקנות ביניים של הוועדה, ויתכן שהם ישתנו לאור ההתנגדויות שמצויות בקרב מספר חברי הוועדה וח"כים שונים.