רק לפני מספר שבועות פרסמה הממשלה את תכנית הפניית התקציבים למגזר הערבי, שמוערכת ב-15 מיליארד שקלים. חלק מיהרו להלל, וחלק נותרו סקפטים. נכון לכתיבת שורות אלה, תקציב לא עבר ושום תכנית לא החלה לפעול.
חברי כנסת סקפטים
מאחר וחברי הכנסת הערבים הם סקפטים בכל הנוגע לתכניות ממשלתיות לציבור הערבי (בצדק או שלא), הם לא בטוחים גם במקרה הזה.
כך הלך ח"כ יוסף ג'בארין וזימן דיון מהיר בוועדת הכספים בעניין. הדיון התקיים ביום ד' האחרון (27.1). ג'בארין עצמו פתח ודיבר בעיקר על הפערים הקיימים ושאל מה עם התכנית, אך אחריו הגיעו הסקפטים יותר. למשל אחמד טיבי שטען שהתכנית כולה היא יחסי ציבור ואין בה תוכן ממשי. הוא דיבר גם על כך שכל מיני עמותות וגופים מיהרו לפזר אופטימיות מופרזת בנוגע לתכנית ופנה דרך כך גם לאנשי עמותת "סיכוי" שנכחו אך לא דיברו, וחבל.
יוסף ג'בארין: "מה עם התכנית?"
העמימות שולטת בכל
ח"כ זוהיר בהלול (המחנה הציוני) נגע בנקודה מעניינת כשאמר שמילת המפתח לכל העניין היא "עמימות". הממשלה נוקטת עמימות בנוגע לכספים ולדרכי חלוקתם. ח"כ באסל גטאס (הרשימה המשותפת) הוסיף שלא ברור בתקצוב הנוכחי כמה היה אמור להיות מתוקצב ממילא (כלומר, גם בלי התכנית), כך שבדרך כזו אי אפשר כלל לדעת בכמה כסף מדובר.
ח"כ מיקי לוי, על תקן סגן שר האוצר לשעבר, אמר להם שבלי שהכסף צבוע בסעיפים בבסיס התקציב, אפשר לדבר כמה שרוצים על כך וכך כסף וכך וכך אחוזים, זה לא שווה כלום.
מה עשו עד עכשיו?
נציגי המשרדים שנדרשו לסוגיה, ובראשם איימן סייף מהרשות לפיתוח כלכלי של המגזר הערבי, הדרוזי והצ'רקסי. אגב, גפני הודה שהוא שומע לראשונה בישיבה על כך שהרשות עברה ממשרד ראש הממשלה למשרד לשיוויון חברתי (למה לא מעדכנים על זה את יו"ר הוועדה?), טענו כי דווקא ישנן תכניות שתוקצבו ואף בוצעו.
למשל, הציגו הוא ונציג אגף תקציבים באוצר את העובדה כי ישנה תכנית תשתיות תחבורה במאה מיליון ש"ח. טיבי הגיב לדברים ואמר כי הוא מסכים עם הטענה בנוגע לתכניות שתוקצבו ובוצעו, אבל לדעתו מדובר בכספים שהם פרי לחץ של חברי הכנסת וראשי הרשויות הערבים (שאף איימו בשביתה) ולא של תכנית ממשלתית. ממילא הכספים אינם מגיעים ל-15 מיליארד ש"ח כפי שהוצהר ופורסם.
אחמד טיבי: "התכנית כולה היא יחסי ציבור ואין בה תוכן ממשי."
