בדיון בו נכחו נציגי: ארגוני דייגים מקצועיים, ארגוני דייגים ספורטיביים, לשכת המסחר, רשות הגנים הלאומיים, החברה להגנת הטבע, עמותת "להציל את הים והדגה", התברר לכולנו כי למרבה הצער משרד החקלאות מזלזל בתחום, שכאמור נמצא תחת אחריותו. מה שמעלה את השאלה המתבקשת למה כן דואג המשרד?
היו"ר פתח בקביעה כי מדובר בנושא רגיש וטעון, בפרט לאור העיסוק בפרנסתם של אנשים רבים. מצד שני, ים ללא דגה לא יפרנס דייגים ולכן יש למצוא נקודת איזון כלכלית-אקולוגית מתאימה.
לדברי ראש אגף הדיג במשרד החקלאות הענף מספק כ-3% מתצרוכת הדגה במדינת ישראל. ניתוח פרמטרי מצביע על מצב מדאיג ומגמות שליליות בעשרים השנים האחרונות. המאמץ הנדרש לתפישת כמות זהה של דגים עלה פי שלוש,יש עליה של 40% בשלל מושלך (דגים קטנים או לא ראויים למאכל הנתפשים ומושלכים מתים למים) וירידה חדה בשלל דיג חופי ובשלל הדיג במים עליונים. יעדי אגף הדיג בתיקונים המוצעים הינם:צמצום משמעותי בשלל המושלך, הגנה על הדגה בעונת הרביה והתאמה אקולוגית של ציוד הדיג, לדוגמא: תקנה שתחייב רשתות המאפשרות לדגיגונים להימלט ועוד.
מנקודה זו הפך הדיון לריב קולני בין אגף הדיג לבין קבוצות הדייגים השונות והקבוצות להגנת הסביבה. לטענת רוב קבוצות אלו אגף הדיג לא טרח להיפגש עימם כדי לגבש הבנות והסכמות, הנתונים שעליהם מסתמך האגף אינם רלוונטיים מכיוון שלא מושקע המאמץ המזערי הנדרש לגבש בסיס נתונים אמין והתקנות המוצעות אינן נותנות פתרון הולם לחלק גדול מהכשלים הקיימים. בנוסף התברר שהאחראי על דיג ימי במשרד החקלאות לא הורשה להשתתף בדיון בכנסת.
ח"כ כבל סיכם את הדיון באמירה שהוא אינו זוכר דיון מאכזב שכזה וביקש לקיים דיון המשך לאחר שאגף הדיג יישב עם כלל הגורמים הקשורים בנושא-דייגים מקצועיים, דייגים ספורטיביים. כמו כן התבקשה מחלקת המחקר של הכנסת להכין דו"ח בנושא.
