הוועדה לחוקה חוק ומשפט דנה בהצעה שעשויה לקבוע את גורלן של אוכלוסיות המוחלשות, שאינן מסוגלות לדאוג לעצמן ולכן המדינה מינתה להן אפוטרופוס. את חברי הוועדה זה לא ממש עניין – ולמעט היו״ר הם לא טרחו להגיע
ב-15.03.16 התקיים דיון בוועדה לחוקה חוק ומשפט בנושא הצעת חוק הכשירות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 19) התשע"ה-2014. הדיון היה המשך לדיונים בכנסת הקודמת מתוך כוונה לסיים אותו ולהביאו לקריאה שנייה ושלישית עוד במושב הנוכחי.
על פי דברי ההסבר להצעת החוק, מאז שנחקק החוק ב-1962 חלו שינויים מרחיקי לכת בתפיסות החברתיות בארץ ובעולם, הן בנוגע לאנשים עם מוגבלויות והן בנוגע לאנשים בגילאים מבוגרים. הגישה הפטרנליסטית כלפי קבוצות אוכלוסייה אלה, שראתה בהן קבוצות חלשות הזקוקות לסעד ולהתערבות מטעם המדינה שאת תוכנם היא קבעה באופן חד-צדדי, הוחלפה בגישה השמה דגש על כיבוד רצונם ושיתופם של אנשים מקבוצות אלה בהחלטות הנוגעות אליהם, על הגברת עצמאותם ועל שמירת זכויותיהם, הן זכויות אזרח שמהן נהנה כל אדם והן זכויות הנובעות ממצבם הייחודי. האפוטרופסות (guardianship) שנועדה במקורה לסייע לאנשים שאינם מסוגלים לדאוג לענייניהם ולהגן עליהם מפני ניצול ופגיעה של אחרים, או מפני פגיעה שלהם בעצמם, הפכה, לא אחת, לכלי המגביל את זכויותיו ואת חירותו של מי שמונה לו אפוטרופוס, לקבל החלטות בנוגע לגופו או לרכושו או לבצע פעולות בקשר להם. הצעת החוק שנדונה בוועדה באה להתאים את החוק לגישה החדשה של כיבוד רצונו של מי שאינו מסוגל לדאוג לענייניו ומונה לו אפוטרופוס, אך הוא עדיין בעל כושר שיפוט מלא או חלקי.
בדיון בהצעת חוק כה מהפכנית, שעיקרה דאגה לאוכלוסיות חלשות, אפשר היה לצפות לנוכחות רחבה יותר של חברי כנסת כדי שיתרמו את תרומתם לשיפור התיקונים בחוק לטובת אוכלוסיות הנזקקים. אולם בדיון נכחו נציגים של האפוטרופוס הכללי, ממשרד הבריאות ומגופים המייצגים אוכלוסיות שהצעת החוק נוגעת להם, כשהם ממלאים את המושבים שמימין ליו"ר הוועדה ח"כ ניסן סלומינסקי (הבית היהודי) וממולו, בעוד המושבים משמאלו של היו"ר, שנועדו לח"כים חברי הוועדה, נותרו יתומים בכל שלוש שעות הדיון בהצעת החוק.
הדיון כולו התנהל בין יו"ר הוועדה לבין המוזמנים השונים או בינם לבין עצמם. במקרה אחד אף הסתבר שהערה של אחת מנציגות האפוטרופוס הכללי בדבר תיקון שלדעתה יש לעשות בהצעת החוק לא הייתה מקובלת על נציגה אחרת, שאף העירה כי העניין נידון במשרד והוחלט אחרת מהמוצע. כלומר, לא היה תיאום מלא בין נציגי הממשלה השונים לגבי התיקונים שיעשו בהצעת החוק הנדונה.
ייתכן שבזמן ההצבעה על הצעת החוק בוועדה יצטרפו ח"כים נוספים, אך האם הם ידעו ויבינו על מה הם מצביעים? האם הם יוכלו לומר לעצמם שהוועדה השיגה את הניסוח המיטבי של החוק, שיעניק לאוכלוסיות שלהן הוא נוגע את הזכויות להן הן זכאיות? האם אין זה מתפקידם של המחוקקים לפעול לשמירת זכויות אזרח שמהן נהנה כל אדם וזכויות הנובעות ממצבם הייחודי של אלה שאינם מסוגלים לדאוג לענייניהם?
