מחול האבסורד של הכנסת בשיאו: חברי ועדה מהקואליציה הביעו התנגדות לחוק ההדחה ודיברו נגדו בחריפות – אבל ברגע האמת הם צפויים להרים את היד בעדו. האם המשמעת הקואליציונית תכשיר את החוק שגם במפלגת השלטון יש מי שחושב שיזיק לישראל?
ועדת החוקה התכנסה ב-31 במאי 2016 לדיון עקרוני ביוזמת ראש הממשלה בנימין נתניהו לשנות את חוק יסוד: הכנסת, כך שיתאפשר להשעות ח״כים עד לסוף כהונתם (כלומר להדיח אותם). הדיון עסק בהיבט העקרוני של ההצעה, כשאת המעבר על פרטי החוק וסעיפיו קיוו בוועדה לעשות בעתיד, לפני ההצבעה.
התנגדותם של חברי האופוזיציה היתה צפויה ומוחלטת, אולם לצדם ניצבו גם בני בגין מהליכוד, אורי מקלב מיהדות התורה, ובמידה מסוימת גם רחל עזריה מכולנו – שלושה חברי קואליציה. עם זאת, ברגע האמת שלושתם צפויים להצביע בעד החוק כחלק מהמשמעת הקואליציונית.
ח"כ בגין הכיר בכך שהחוק ככל הנראה יעבור ועל כן ניסה לחשוב על נוסחים שיהפכו אותו ליותר דמוקרטי ויהוו חסמים שיימנעו מהח"כים להפוך את החוק, "באווירה הקיימת ובתנאים של מתח ביטחוני", לדבריו, "לכלי משחק שהוא בבחינת הטרדה".
חוסר האמון של חברים מהקואליציה ביכולת הריסון של אותה קואליציה עצמה היה ברור מאוד. בגין הציע, ראשית, שהחוק ייאפשר רק הדחה ולא השעייה, כדי שהמצביעים יבינו את כובד המשקל של החלטתם. שנית, הוא הציע שכדי להתניע את התהליך יידרש רוב שיכלול לפחות עשרה חברי אופוזיציה, כך שקואליציה רחבה לא תוכל הלכה למעשה להדיח את האופוזיציה. הצעתו השלישית הייתה כי ההצבעה תהיה חשאית וכך יוסרו לחצים נוספים מהח"כים. על אף שבגין הציע הצעות לשיפור החוק הוא הבהיר שהוא מתנגד לו בפה מלא: "אין לי ביטחון שגם אם יתקבלו הצעותיי אלו יהיה בהן מרפא יסודי לרשעים שבהצעה".
ח"כ אורי מקלב מיהדות התורה התנגד גם הוא לחוק. הוא טען שהחוק הזה לא יכול לעבור מכיוון שהוא מאיר את ישראל באור שלילי מאוד ומכיוון שהוא מכוון, גם אם יוזמיו אינם מודים בכך, נגד חברי כנסת מסוימים. הצעת החוק, לדבריו, "היא הצעת חוק שעושה נזק לכנסת ונזק למדינה". בנוסף, ח"כ מקלב הדגיש שאין מקום לסתימת פיות בכנסת. לטענתו הח"כים מעוררי המחלוקת נחוצים לכנסת מכיוון שהם מייצגים את רחשיו של חלק גדול מהעם: "אנחנו רוצים להכיר את המציאות. אנחנו רוצים שחבר כנסת יספר לנו מה חלק מהעם חושב", אמר, ואף הוסיף: "אם לא הייתה חנין זועבי ולא היה זחאלקה, ראש הממשלה היה מייצר כאלה".
ח"כ רחל עזריה מכולנו תמכה בעיקרון העומד מאחורי החוק, ואמרה שהיא רואה בו כלי לחיזוק המרכז והממלכתיות נגד קיצוניות פולטית שנובעת, לטעמה, מרצון להישמע בתקשורת. אולם, היא הדגישה כי החוק בתצורתו הנוכחית עשוי דווקא לחזק את הקיצוניים: "היום החוק הזה מאוד מאוד קיצוני ואפילו מופרע", אמרה. עזריה הציעה להעביר את הדיונים על החוק לוועדת האתיקה – שדיוניה חשאיים ואינם מצולמים – כדי למנוע פופוליזם בהצבעה על החוק. לטענתה, בדיונים בוועדת החוקה "כל אחד יצטרך להגיד דברים קיצוניים כדי להיות בתקשורת וכדי לא לצאת 'שמאלני'".
ח״כ קארין אלהרר (יש עתיד) ביקשה להדגיש את האבסורד שבהתנגדותם הנחרצת של חברי הקואליציה – התנגדות על הנייר בלבד שתימחק ברגע שיצביעו. היא ניסתה לדרוש מעזריה להפעיל את זכות הווטו שניתנה ל״כולנו״ כחלק מההסכמים הקואליציוניים: "תראו שזכות הווטו שלכם היא לא לשם הסכם קואליציוני ולראווה ציבורית, אלא שאתם באמת הולכים להשתמש בה". ח"כ עזריה נעלבה והחלה להתגונן, וכך הדיון הענייני הפך למריבה בינה לבין ח"כ אלהרר.
כשדיון חסר ערך בוועדה הופך לדיון בחוסר הערך של דיונים בוועדה
אני אעז ואצא בהכרזה – כל אדם שאי פעם נכח בוועדה בכנסת הופתע והזדעזע לגלות עד כמה הוועדות אינן יעילות. וכך, בעיצומו של דיון סוער על חוק הדחת ח"כים, הח"כים שישבו בחדר פקחו את עיניהם, עצרו את הדיון, והזדעזעו גם הם.
הדבר התחיל כשדב חנין (הרשימה המשותפת) סרב להמשיך ולדבר כשסלומינסקי יצא, וביקש לחכות עד שיחזור, מכיוון שלא נותר אף אדם בחדר שתמך בחוק. רגע השיא היה כשנותרו בחדר חברי אופוזיציה בלבד. אלעזר שטרן תפס את מקומו של סלומינסקי כיו"ר הוועדה, וח"כ טיבי שם לב להזדמנות, והכריז בצחוק: "אני מבקש להצביע אדוני". לאחר מכן הוסיף טיבי: "מה טעם ועדות הכנסת? אנחנו מתדיינים, מביאים מומחים, ובסוף מי שמחליט הוא יו"ר הקואליציה, ואז הוא קורא להם (לקואליציה) לפעמים חמש דקות או שתי דקות לפני ההצבעה, ואז הם נוהרים".
הח"כים דיברו על כך שגם מי מהקואליציה שישב בדיון והתבטא כנגד החוק יצביע ברגע האמת בעדו. ח"כ שטרן הוסיף ש"אין משמעות למה שהם אומרים בוועדות." ח"כ עומר בר לב שנכנס לדיון באיחור פנה לשטרן ואמר לו כי הדיון מגוחך מכיוון שאין קואליציה. שטרן הסכים ונעל את הוועדה עד שסלומינסקי יראה לנכון לחדש אותה.
לאחר כחצי שעה הדיון חודש על ידי סלומינסקי, אולם הפעם שטרן וסלומינסקי היו הח"כים היחידים שנכחו. שטרן ביקש להביע את התנגדותו לחוק פעם נוספת, מכיוון שהח"כים לא מספיק רציניים. הוא הקביל בין האחריות שבחוק ובין הדרך בה מתנהלים הדיונים: "בתרבות הארגונית של הבניין הזה (הכנסת), הכול יכול להיות אם ניתן את היכולות למכונות הצבעה. מה שקרה פה (בדיון), זה שאפילו פה נפלנו. לא היה כאן אף אחד מהקואליציה". סלומינסקי הסכים עם שטרן: "זה קורה הרבה בחוקים, שרק האופוזיציה נמצאת ודנה והקואליציה מגיעה להצביע".
