משרד החינוך ימשיך לתקצב מכספי משלמי המסים בתי ספר שלא מלמדים לימודי ליבה, כך החליטה אתמול (שלישי) ועדת החינוך של הכנסת, כשאישרה הצעת חוק ברוח זו לקריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת. למעשה, ועדת החינוך לא שינתה דבר במציאות החיים בישראל, אלא רק שינתה חוק שכלל לא היה בתוקף.
ב-2013, אחרי הבחירות שהביאו ליש עתיד כוח פוליטי עצום, קידמה המפלגה כחברה בכירה בקואליציה חוק שקובע כי לא יתאפשר למוסדות חינוך מוכרים, המתוקצבים על ידי המדינה, לא ללמד מקצועות ליבה. מדובר במקצועות המשותפים לכלל מוסדות החינוך היסודיים – מתמטיקה, אנגלית ומדעים. יאיר לפיד, אז שר האוצר, ושי פירון, אז שר החינוך, לא אכפו את החוק שהם עצמם חוקקו, ותכננו לדחות את תחילתו לשנת 2018. למה דווקא אז? כנראה שמבחינה פוליטית קל יותר היה לגלגל את יישום החוק לממשלה הבאה שתיכנס.
אז הנה באה הממשלה הבאה. לא אחרי ארבע שנים של בחירות, אלא כבר אחרי שנתיים. הממשלה החדשה קמה על שותפות קואליציונית שכוללת מפלגות חרדיות כמו ש"ס ויהדות התורה, וכך עומד להיות מבוטל החוק שמעולם לא היה שם. מוסדות החינוך החרדיים שאינם מלמדים מקצועות ליבה – על כ-40 אלף התלמידים שלומדים בהם – ימשיכו להיות מתוקצבים בלי שינוי.
הצעת החוק הנוכחית מעבירה את האחריות לקביעת המוסדות הפטורים מלימודי ליבה אל שר החינוך, נפתלי בנט. לבנט היה טמון כאן מוקש פוליטי שממנו הוא לא היה יכול להתחמק. על כהונתו של בנט, אותו שר שחמש יחידות מתמטיקה כל כך חשובות לו, יהיה רשום שהוא אפשר למוסדות המתוקצבים מכסף ציבורי לחמוק מלימודי מתמטיקה. בנט, מצדו, יוכל לטעון שהחוק מעולם לא נכנס לתוקף ולכן לא שינה דבר בפועל.
הנקודה הזאת חשובה לא רק פוליטית אלא גם מעשית. בדיון בוועדה אתמול אמרה נציגת משרד המשפטים שבג"ץ נדרש לשאלת מימון מוסדות חינוך שלא מלמדים ליבה, וקבע שאסור למדינה לקבוע בחוק (חקיקה ראשית) פטור מלימודי ליבה במוסדות מתוקצבים. כאן מי שמוסמך לתת את הפטור הוא שר החינוך באמצעות קביעת תקנות (חקיקה משנית). גם העניין הזה ודאי יגולגל לפיתחו של בג"ץ.
עלילת החוק הזה היא עלילה מעגלית. מוסדות חינוך שמתוקצבים מכספי המסים היו יכולים לא ללמד בהם לימודי ליבה לפני החוק הזה ויהיו יכולים גם אחריו.
