הבוקר (רביעי) תתכנס ועדת הכלכלה לדיון בהסכמי טיס"א – אמנה בינלאומית רבת השפעה לסחר חופשי בשירותים, שהממשלה צפויה לאשר בקרוב מקץ שנים של דיונים מבלי שתוכן ההסכמים הובא לידיעת הציבור. המידע החלקי שהושג על ההסכמים מעורר חשש שכרוכה בהם התחייבות ממשלתית לסנדל את החקיקה הכלכלית בכנסת באמצעות מנגנון בוררות בינלאומי שישרת אינטרסים של חברות עסקיות זרות. חברת הכנסת תמר זנדברג (מרצ) יזמה את הדיון בעקבות גילויים של קרן התחקירים העצמאית, קבוצה של ארגוני תקשורת אזרחית שתחקיריה ממומנים מתרומות הציבור.
לקראת הדיון שלח המשמר החברתי לחברי ועדת הכלכלה נייר עמדה בנושא, הקורא להם לתבוע את פרסום ההסכמים לציבור ואת הבאתם לאישור בכנסת.
לכבוד:
חברי ועדת הכלכלה של הכנסת
הנדון: עמדת המשמר החברתי לגבי אישור הסכמי טיס"א
חברי המשמר החברתי מבקשים להתריע על האיום החמור הנשקף מהסכמי טיס"א על זכותם של אזרחי מדינת ישראל לדעת ולהשפיע על תהליכים כלכליים שיקבעו את גורלם לעשרות שנים. כמי שמקדמים שיתוף ציבור בתהליכי החקיקה בכנסת, קשה לנו להיזכר בניסיון בוטה יותר לכפות על הישראלים ועל כנסת ישראל הסדר כלכלי וחוקתי רחב כל-כך תוך הסתרת מידע, מניעת דיון ציבורי והימנעות מוחלטת משיתוף ציבור. הניסיון הזה חצוף שבעתיים לאור החשש שההסכם עצמו כולל הסדרים בעניין פעילותם של תאגידים בינלאומיים אשר מגבילים לצמיתות את השקיפות, הדיון הציבורי ושיתוף הציבור, ומעבירים את הכוח מהאזרחים החיים כאן לידי חברות מסחריות זרות.
אנחנו קוראים לחברי ועדת הכלכלה
|
כיצד האישור הצפוי של הסכמי טיס"א פוגע בריבונות הציבור?
אין שקיפות – למעט תיאור קצר של המו"מ על הסכמי טיס"א שהופיע לפני שנה באתר משרד הכלכלה, סרב משרד הכלכלה למסור מידע מפורט על ההסכמים, חרף פניות של אזרחים ושל חברי כנסת שנעשו בשנה האחרונה.
אין שיתוף ציבור – אף שהסכמי טיס"א צפויים להשפיע על רבים מענפי המשק (כגון פיננסים, בריאות ותחבורה) ועל תחומי חיים מגוונים (מזכויות עובדים ועד איכות הסביבה), הנוסח הסופי עומד להיחתם בלי שהתקיים כל תהליך שיתוף של הציבור או של מגזרים בעלי עניין. לשם השוואה, האיחוד האירופי ערך סדרה של מפגשים פתוחים ומתועדים עם גורמים בחברה האזרחית, לשם יידוע על התקדמות המו"מ ובקשת הערות.
אין אישור של הכנסת – במדינת ישראל מקובל באופן היסטורי כי הסכמים בינ"ל מאושרים על ידי הממשלה, ולא על ידי הכנסת. בניגוד לרוב מדינות אירופה, החוק הישראלי אינו מחייב לבקש את הסכמת הפרלמנט לאמנות בינלאומיות, ואפילו לא ליידע אותו. סעיף 10 לתקנון הממשלה מאפשר לממשלה במפורש להסתיר הסכם מהכנסת "מטעמי דחיפות או סודיות". לשם השוואה, בכל מדינות האיחוד האירופי למעט בריטניה ומלטה, אמנות בינלאומיות טעונות אשרור בפרלמנט.
כבילת שיקול הדעת של השלטון הנבחר – אם הסכמי טיס"א אמנם יכללו מנגנון בוררות בינלאומי, או אפילו אפשרות להשתמש במגנון בוררות קיים כדי לאכוף את סעיפי ההסכם – הם יסנדלו את הכנסת מכאן והלאה, וימנעו ממנה לחוקק חוקים שיפגעו באינטרסים של תאגידים זרים. למעשה זוהי הרחבה לכלל המשק של "פסקת היציבות" ממתווה הגז, שנפסלה בבג"ץ, לאחר ששופטי בג"ץ קבעו כי היא מפרה את האיסור על "כבילת שיקול הדעת של הרשות".
סירוס כוחם של אזרחים למחות ולתבוע שינוי של המדיניות הכלכלית – במדינה דמוקרטית יכולים אזרחיות ואזרחים למחות על המדיניות הכלכלית, להפגין בעד שינויה, וללחוץ על נבחרי הציבור לתקן אותה. אם יתאמת החשש כי הסכמי טיס"א מעבירים חלק מהשליטה בחקיקה המקומית לידי מוסדות זרים, הנשלטים בחלקם בידי חברות מסחריות – לא יהיה עוד טעם במחאות ובלחץ ציבורי. זאת משום שהגורמים הזרים אינם תלויים בבוחרים הישראלים והם ואדישים לדעת הקהל המקומית. מחאה דמוקרטית נגד המדיניות הכלכלית תהפוך לכלי ריק.
