הוועדה לזכויות הילד | ילדים בנגב מפגעים מנפלי תחמושת | 12-6-2017
איך ייתכן שילדים נפגעים שוב ושוב מתחמושת צבאית? מי אשם במחדל? ולמה כמעט תמיד מדובר בילדים בדואים? משה פריאל מדווח מדיון של הוועדה לזכויות הילד שבו האשימו חברי הרשימה המשותפת כי רשלנותו של הצבא היא מכוונת ונובעת ממניעים פוליטיים
כעיתונאי תושב באר שבע זכור לי שלא היה חולף יום אחד בלי שנקבל הודעות ממד"א, מהמשטרה או מסורוקה בנוסח "פעוט מיישוב בדואי פלוני פונה במצב קשה לבית החולים סורוקה לאחר ששתה אקונומיקה", "ילד מיישוב בדואי בלתי מוכר נדרס למוות על ידי בן משפחה שנסע לאחור", "שער של בית מחץ ילד", "ילד נפגע מכוויות בדרגה זו וזו" ועוד. לא אחת שוחחתי בנושא זה עם ח"כ לשעבר טאלב אלסענה ועם דמויות מובילות אחרות בחברה הבדואית. זכור לי שכתבת תחקיר גדולה שלי בנושא לא התפרסמה לבסוף בשל סירובם של בני משפחה שעברו חוויות קשות כאלה לשתף פעולה.
ביום שני התכנסה הוועדה המיוחדת לזכויות הילד לדיון מהיר שאותו הגדירה "ילדים בנגב נפגעים מנפילי תחמושת". יזמו את הדיון שני חברי הכנסת שנמצאים דווקא משני קצות הקשת הפוליטית: ג'מעה אזברגה (חבר כנסת חדש מהרשימה המשותפת) ובצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי). יוזמה זו של השניים באה בעקבות מותם הטראגי בחודש אפריל השנה של שני ילדים בדואים בהתפוצצות נפל תחמושת בחצר ביתם. הארוע עדיין נמצא בחקירת משטרה.
עודה: "הילדים האלה לא חשובים לנוכחים"
חמשת נציגי הרשימה המאוחדת בדיון – אזברגה, איימן עודה, מסעוד גנאיים, עבד אל חכים חאג'-יחיא וטאלב אבו עראר – העלו איש-איש בדרכו את השאלה: מדוע תחמושת של הצבא צריכה להיות בשטחי ישוב בדואי? הם טענו לחוסר אחריות ולקיפוח מצד השלטון. ח"כ עודה: "השאלה הכי בסיסית היא למה צריכים להיות חפצים מסוכנים ביישוב בדואי? זה הרי לא אזור תפר רחוק מאוכלוסיה, ואני אגיד פה משהו רגיש שעלול להרגיז – שני ילדים נהרגו, וכשאני מסתכל על פניהם של היושבים פה אני מרגיש כאילו הילדים האלה לא חשובים לנוכחים". גם ח"כ טאלב אבו עראר תקף: "מיליוני דונמים של קרקע הופקעו לטובת שטחי אש. אותם ילדים שנהרגו, נהרגו ממשהו ששייך לצבא. הילדים שאיבדו את חייהם ליד ביתם מצאו את הנפל הזה – של מי הנפל הזה? שלי? לא ,של הצבא. זו רשלנות מכוונת פוליטית מקפחת".
יו"ר הוועדה ח"כ יפעת שאשא-ביטון (כולנו) קטעה את דבריו: "למה אתה אומר ככה? גם בצפון, ליד הבית שלי, ישנו שטח אש, ומתאמנים שם, וגם ילדים יהודים נפגעו בשטחי אש בצפון וברמת הגולן. אני לא מוכנה לשמוע כאן האשמות כאלה; אף אחד לא עשה בכוונה שילדים בדואים ימותו".
עוד עלו בדיון הסוגיות של איסוף המתכות למכירה, הצורך בשילוט סביב שטחי אש בשלוש שפות, ופעולות המניעה וההסברה בקרב ילדי הבדואים. ח"כ זוהיר בהלול (המחנה הציוני) כעס על ההאשמה שנשמעה בדיון כאילו ילדי הבדואים נכנסים לשטחי אש כדי לאסוף מתכת למכירה: "צריך למפות, לנקות, לבודד, לגדר ולשלט שטחים אלה. האם בסדר יומו של הצבא עומד ניקוי שטחים אלה? ואולי כשמדובר בדם ערבי הצבא מתנהג אחרת?"
נציג צה"ל ציין כי הצבא סורק ביסודיות את השטחים שבהם מתבצע תרגיל. עם זאת, לדבריו, ייתכן שיהיו נפלים בשטח, ולכן חייבים לדעת כי שטח אש הוא מקום מסוכן. הצבא עוסק גם בהסברה, מודעות והוראות בטיחות לחיילים. נציג הפרקליטות קבע חד משמעית: "בכל המקרים שטיפלתי בהם שבהם התפוצץ נפל בתוך ישוב בדואי, הנפל לא נורה על ידי הצבא או נשכח, אלא היה תחמושת שהובאה על ידי גורם כלשהו".
תאונות בבית: הילדים הבדואים נפגעים פי 7 מהיהודים
יצאתי מהדיון בתחושת החמצה על כך שלא ניתנה תשומת לב לסוגיית הפגיעות הקטלניות הבלתי מכוונות בילדי הבדואים בזירת ביתם – סוגיה שהוזכרה בכותרת בלבד על ידי נציגי ארגון בטרם לבטיחות ילדים. אין זה סוד כי ביישובים הבדואיים המוכרים והבלתי מוכרים אין כמעט מגרשי משחקים, וכתוצאה מכך ילדים משוטטים ברחובות ובשטחים פתוחים וחשופים לפגיעות – ראשית בשל היעדר תשתיות, ושנית בשל חוסר אחריות הורית והיעדר הסברה. מנתוני בטרם עולה כי ילדים בדואים בנגב מתים מדי שנה מפגיעות בלתי מכוונות בזירת הבית פי 7 מילדים יהודים בדרום. מתחילת שנת 2017 מתו 11 ילדים כתוצאה מהיפגעות לא מכוונת. די להתבונן בנתוני חודש ינואר: תינוק בן תשעה חודשים מהפזורה טבע בגיגית, פעוט מרהט נדרס למוות בחצר ביתו, עוד פעוטה בת שנתיים נדרסה ביישוב חורה, ונער מהיישוב שגב שלום נהרג מפיצוץ קליעים במדורה. אין שום סיבה בעולם וזו לא גזירה משמים שילדים מהמגזר הבדואי יאלצו לקפד את חייהם באסונות כאלו.
