בלב חיינו הדמוקרטיים שרדה פינה אחת שבה אנחנו סובלים מכוחו העריץ של השלטון: הגבייה העירונית. הרשויות המקומיות נהנות מסמכות מיוחדת מימי המנדט לתבוע מאתנו תשלומים בלי לפרט מדוע, בלי להוכיח שקיים חוב, ובלי לפנות לבית משפט. אחרי שנכשלו הניסיונות להילחם בעריצות בדרכים ממוסדות, הגיע הזמן לגייס את הכוח האזרחי. אנחנו מבקשים להכין בעזרתכם קובץ עדויות ראשון מסוגו על האבסורדים של הגבייה המנהלית, שיהיה התחמושת שלנו במאבק לשינוי. נתקלתם בפעולות גבייה מזעזעות מצד העירייה שלכם? צרפו אותן לאוסף בהמשך העמוד!
קפקא בתל-אביב
כשהתחילו להגיע האס-אם-אסים מתאגיד המים העירוני, חשבתי לתומי שמשהו השתבש בתשלום חשבון המים החדש. רק שיחה מבלבלת עם המוקדן גילתה מה מעניין את התאגיד: חיוב של מאה שקלים משנת 2010. האם נערכו לאחרונה במשרדי תאגיד המים חפירות ארכיאולוגיות שחשפו תעודות עתיקות? אין לדעת. אבל ההצתה המאוחרת לא מנעה מהתאגיד להוסיף לחשבון חמישים אחוזים דמי פיגורים.
מה עושים עם חשבון מים בן שבע שנים? ב-2010 התגוררתי בדירה שכורה עם שני שותפים. הרבה מים זרמו מאז בירקון. שותף אחד נסע ללמוד בקנדה, השני היגר לאנגליה, בעל הדירה מכר את הנכס, ואני החלפתי ארבע דירות. גם אם הייתי מצליח לאתר את כל המעורבים, לא יכולתי לתרץ להם את בקשת התשלום. המוקדן בתאגיד לא ידע לומר מה טיב החיוב ומדוע הוא לא נכלל בחשבונות ששילמתי לפני עשר שנים. כל זה לא שכנע אותו לוותר. הדרישה עדיין בתוקף, מונה הריבית דופק, ואני עומד חסר אונים מול שרירות לבן של הרשויות.
כמו בתקופת המנדט
האשם במצב הקפקאי הזה הוא הסדר חוקי דרקוני ושמו "גבייה מנהלית", שמקורו בחקיקה מנדטורית מ-1929. ההסדר הזה מעניק לעיריות ולרשויות ציבוריות אחרות סמכות לגבות חובות בדרך שאינה פתוחה בפני אזרח פרטי – בלי לפנות לבית משפט ולהוכיח שקיים חוב. העירייה לבדה קובעת כמה כסף אנחנו חייבים לה, ורשאית גם לעקל נכסים כמו חשבון הבנק שלנו על דעת עצמה. אופן הגבייה הזה הוא אמנם יעיל, אבל פוגע שוב ושוב בזכויות האזרחיות שלנו. דו"ח של האגודה לזכויות האזרח טוען שהליך הגבייה המנהלי
מעניק לרשויות ולגופים שונים סמכויות מרחיקות לכת שפגיעתן בפרט קשה, וקיים ספק באשר לעמידתו בעקרונות המשפט המנהלי-חוקתי. הפקודה קובעת הסדרים דרקוניים לגביית חובות ללא הליך שיפוטי, מנגנון ערעור או פיקוח אפקטיבי, תוך פוטנציאל קשה לפגיעה בזכויות יסוד. כך, הפקודה מעניקה לרשות המנהלית את הסמכות להשתמש במגוון רחב של אמצעים כוחניים לצורך גביית חובות, ובהם, בין היתר, כניסה לבתי חייבים ועיקול רכוש; שימוש בכוח לצורך פריצה לבתים; עיקול מקרקעין ומכירתם; עיקול רכב; עיקול בחשבונות בנק או קופת גמל; עיקול רכוש המצוי בידי צד שלישי ועוד.
חשבון המים שלי הוא דוגמה לעוד תכונה שערורייתית של הגבייה המנהלית: החוב לא מתיישן. כשאנחנו חייבים כסף לבן תמותה רגיל, החוב מתבטל אם הוא לא דורש תשלום תוך 7 שנים. כשאנחנו חייבים כסף לעירייה, החוק מאפשר לה לגרור רגליים עד אין קץ והחוב יישאר בתוקף. אמנם, בית המשפט פסקו לפני כמה שנים שההתיישנות תחול גם חובות לעיריות (בתיק שעסק בחוב ישן שגבתה עיריית חדרה) אבל החוק עצמו לא תוקן.
חברות הגבייה גוזרות עלינו קופון
אבל לי, לפחות, היה המזל לדבר ישירות עם הרשות הציבורית. לעתים קרובות נאלצים אזרחים לדבר עם מישהו גרוע ממנה – נציגים של חברות הגבייה הפרטיות. החוק מאפשר לגופים כמו עיריות להפריט את עבודת הגבייה למשרדי עורכי דין מומחים, שמתפרנסים מאחוזים על החוב. בניגוד לעיריות, חברות הגבייה האלה לא חייבות דין וחשבון לציבור ומתחשבות רק בשורת הרווח. נסו לשכנע נציג של חברה כזאת שהחוב שלכם שגוי. קל יותר לשכנע אותו לעקור לעצמו עין.
גבייה מנהלית היא סיפור גדול: חוץ מהעיריות, משתמשים בה תאגידי המים, המוסד לביטוח לאומי, מד"א, בזק ורשות המסים. הרבה גורמים מתחו עליה ביקורת – מלשכת עורכי הדין והמועצה לצרכנות, ועד הכנסת ובתי המשפט. אבל היא עדיין איתנו. הדבר היחיד שעובד במקרים כאלה הוא לחץ ציבורי חזק. וכדי ליצור לחץ, צריך לצאת לכיכר העיר ולדבר. הנה ההזדמנות: במאגר שלפניכם אנחנו מתחילים לאסוף סיפורים אבסורדיים על גבייה מנהלית, שיוכיחו שהמצב חייב להשתנות. יש לכם סיפור? לחצו על הכפתור והוסיפו אותו למאגר.
לקריאה נוספת
- אתר המועצה הלאומית לצרכנות
- דו"ח האגודה לזכויות האזרח
- כך סחטה ממני עיריית תל אביב 17 שקלים (מאקו)
- בן 80 עצור מאז החג בגלל חוב ארנונה (ויי-נט)
- בגלל 120 שקל – למה מתעללת עיריית רחובות בזקן ערירי וחולה? (הארץ)
