תחשיב כלכלי תמוה, שקיבלנו בזכות בקשת מידע של הפעיל ניצן מתן, מראה כיצד ניסה אלי גרונר לשדל את אגף התקציבים להעניק 700 מיליון שקלים לחיפה כימיקלים ● גרונר הוא אחד האנשים שמבקר המדינה דרש השבוע לבחון את התערבותם הפסולה לטובת חיפה כימיקלים, במסגרת החיפושים אחר פתרון למשבר האמוניה ● הממונה על התקציבים אמיר לוי דחה את טיעוניו של גרונר על הסף ולא אישר את המענק
איך מבחינים בין משרת ציבור ללוביסט? לפעמים מספיק להקשיב: אם הוא מדבר כמו לוביסט ונשמע כמו לוביסט, התשובה קלה. זה הרושם שעולה למקרא המסמך שקיבלנו, שבאמצעותו ניסה מנכ"ל לשכת ראש הממשלה אלי גרונר ללחוץ על אגף התקציבים לסדר לחיפה כימיקלים מענק עצום במזומן, במקום רשת הביטחון שהוצעה להם לפני כן.
קצת רקע: זה כמה שנים פועלת הממשלה לסגור את מיכל האמוניה בחיפה, אבל עד כה היא התקשתה למצוא מקור אמוניה חלופי למפעלי הדשנים, שמשתמשים באמוניה כחומר גלם. הפתרון העיקרי שנבחן היה למצוא יזם שיקים בית חרושת לאמוניה בדרום, היכן שנמצאים המפעלים האלה – אבל יזמים פרטיים לא קפצו על ההזדמנות. אחרי שנכשל מכרז של המשרד להגנת הסביבה (שגם בעניינו חושד המבקר בהטיה לטובת חיפה כימיקלים), נחלצו אנשי ראה"מ "להציל" את תעשיית הדשנים – ולהיטיב את התנאים לבעלי חיפה כימיקלים, האחים טראמפ. בעקבות 4 פגישות בין נתניהו וגרונר ובין ג'ולס טראמפ תפר גרונר עסקה טובה יותר לאחים.
במכרז המקורי הציעה המדינה, כי יזם שיסכים להקים מפעל אמוניה יקבל 20% מעלות ההקמה, ועוד רשת ביטחון של 48% למשך 25 שנים. רשת הביטחון תופעל במקרה שהמפעל ייסגר בטרם עת עקב ירידה בביקוש לאמוניה. בתחילת מרץ שיגר גרונר מכתב לממונה על התקציבים אמיר לוי. הוא כתב במעורפל כי "נודע לו בוודאות" שאפשר יהיה להגיע להסכם עם חיפה כימיקלים אם במקום רשת ביטחון תציע להם המדינה 720 מיליון שקלים כמענק ישיר. גרונר הסביר ש"מבדיקות שנערכו במשרד ראש הממשלה" עולה שישנו סיכוי גבוה להפעלת רשת הביטחון – כלומר לקריסת הלקוחות של חיפה כימיקלים – ולכן אין סיבה לא לשלם להם מענק גדול במזומן. והוא חתם את המכתב בתביעה יהירה: אם האוצר לא יציג חישוב כלכלי חלופי, שיוכיח שהמענק הזה לא משתלם – הוא חייב להסכים לעסקה שגיבש גרונר עם טראמפ.
תחשיב כלכלי מביך ופגישות ללא פרוטוקולים
כיצד חישב גרונר את הסכום העצום שהציע להעניק לחיפה כימיקלים? בעקבות הפרסום שלח אחראי חופש המידע שלנו, ניצן מתן, בקשת מידע למשרד ראה"מ. בין היתר ביקשנו לקבל את תוכן הבדיקה שנערכה במשרד ראה"מ, ואת סיכומי הפגישות בין אנשי המשרד לבין האחים טראמפ. תחילה ביקש המשרד דחייה אחת של 30 יום במשלוח התשובה. אחרי שלא עמדו גם בתאריך הזה, קיבלנו – בתיאום מוזר עם פרסום החשדות של מבקר המדינה נגד התנהלות המשרד – את התשובה הבאה.
אשר לפרוטוקולים מהפגישות, נענינו שבכל הפגישות בין נתניהו וגרונר לבין נציגי חיפה כימיקלים לא נרשמו פרוטוקולים. דיונים שהובילו את אנשי ראה"מ להציע יותר מ-700 מיליון שקלים לבעל הון מחו"ל התנהלו ללא כל תיעוד. יתרה מכך, נראה שלא התקיימו פגישות נוספות ולא נאסף מידע נוסף; במשרד ראה"מ לא נבדקו נתוני המכרז של המשרד להגנת הסביבה; ושום מסמך רלוונטי אחר לא נמסר לנו. כך רגילים כנראה אנשי ראה"מ להעביר תקציבים לאנשי שלומם: בלי פרוטוקולים, בלי חומר רקע מספק, בלי נתונים.
אבל מדהימה יותר הייתה ה"בדיקה" שבאמצעותה ניסה גרונר להצדיק את הסכום הזה. היא תופסת פחות מעמוד. נסביר כמיטב יכולתנו את העמוד הבודד המדהים הזה, שבו גרונר מציג "תחשיב" שמוכיח שאין הבדל בין רשת ביטחון לחיפה כימיקלים לבין 700 מיליון ביד. גרונר אומר לאנשי האוצר: כדי לשכנע את חיפה כימיקלים להקים מפעל אמוניה, כבר הסכמנו לתת להם סכום מסוים אם תהיה צניחה בביקוש לאמוניה ב-25 השנים הבאות. הלקוח העיקרי של האמוניה הוא חיפה כימיקלים עצמה, כך שרשת הביטחון הזו תופעל במקרה שחיפה כימיקלים עצמה תקרוס. אם ככה, אפשר באותה מידה לשלם להם את "רשת הביטחון" כבר עכשיו, כפול הסיכוי שהחברה תקרוס. בתורת ההסתברות זה נקרא "חישוב תוחלת".
ככל שתגדל סכנת הקריסה של החברה, כך יגדל המענק שיוצע לה
לגרונר אין נתונים על סיכויי הקריסה של חיפה כימיקלים, והוא לא טורח אפילו לבקש את החישובים שעשו מנסחי המכרז שכבר פורסם (!) – אלא הוא מסתמך על ממוצע של ענף הכימיה שהוא מוצא במחקר של חברת דירוג גדולה. ובכן, הסיכוי שחברת כימיה תקרוס תוך 20 שנה הוא "בין 20 ל-50 אחוז", והדיוק הזה מספיק לגרונר. לחישוב הזה יש תכונה מתמטית נפלאה: ככל שגדלים הסיכויים לקריסת חיפה כימיקלים – ככה יוצא שצריך לשלם להם מענק יותר גדול. אם הסיכוי לקריסת חיפה כימיקלים הוא 100%, אז יש סיכוי של 100% להפעלת רשת הביטחון שהובטחה להם – ואז למה לא לשלם להם הכול כבר עכשיו? האמת היא שיש הבדל גדול: אם המדינה תשלם 700 מיליון מיד, היא תפסיק את הריבית על השנים שיחלפו עד להפעלת הרשת. גרונר מומחה במנהל עסקים, אבל את השיקול הסטנדרטי הזה הוא "שכח" להכניס לחישוב. במקרה לגמרי, השיכחה הזאת מגדילה עוד את המענק שהוא מציע.
על סמך ה"חישוב" הגרוטסקי הזה, גרונר תובע מהממונה על התקציבים אמיר לוי להסכים למענק מידי לאחים טראמפ. אבל שיא החוצפה בא בסיום המכתב שלו. גרונר מודיע ללוי שחובת ההוכחה עליו: אם לוי לא יגיש לגרונר תחשיב כלכלי חלופי, שמראה שהמענק לא כדאי למשק – הרי שהוא מוכרח להסכים למתווה שבמכתב; אותו מתווה שנולד, כזכור, בפגישות בלתי מתועדות בין נתניהו וגרונר לבין המיליארדר ג'ולס טראמפ. המכתב הלוביסטי נחתם, איך לא, באוסף קלישאות פטריוטיות.
