איך סידרו לעצמם חברי הכנסת קיצור דרך למשרה מבוקשת? מנהל המשמר החברתי יוסי צרפתי מציג את הצעת החוק שפוטרת ח"כים לשעבר מעמידה בדרישות הסף לדירקטוריונים של חברות ממשלתיות
כנס הקיץ של הכנסת היה כנס שבו חברי הכנסת חשבו קדימה – על הפרנסה העתידית של עצמם. פרנסה במה? בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות.
בטח שמעתם פעם את השם 'חברה ממשלתית'. מה זה בכלל חברה ממשלתית? חברה ממשלתית היא חברה שנמצאת בבעלות המדינה, ויש עשרות כאלה: נתיבי איילון, נמלי ישראל, החברה למתנסי"ם, דואר ישראל. בקיצור – חברות רציניות שמשפיעות על החיים של כולנו. אז מי מנהל את החברות האלה? אוקיי, יש מנכ"ל או מנכלי"ת, אבל יש גם דירקטוריון. ומי יושב בדירקטוריון? נציגים ונציגות שהמדינה בוחרת, ובתכל'ס אמורים לפקח על ההתנהלות השוטפת של החברה: לאשר מינויים, לקבוע את שכר הבכירים, לעקוב אחרי תקציב החברה. בקיצור – יש להם המון כוח ויש להם גם גישה לאנשים עם כוח.
אז מתברר שיש לנו בישראל חברי כנסת שכבר חושבים על היום שאחרי, ומתברר שכמה מהם מאד רוצים להיות דירקטורים בחברה ממשלתית. אבל הצרה היא שיש חוק, והחוק קובע בין השאר שלדירקטור צריכות להיות לפחות חמש שנות ניסיון בתפקיד בכיר בתאגיד גדול או בשירות הציבורי.
אבל חשבתם שחברי הכנסת שלנו פראיירים? שורה של חברי כנסת, ובראשם יו"ר הקואליציה דוד ביטן, הגישו לא מזמן הצעת חוק שאומרת שאם אתה רוצה להיות דירקטור, אתה ממש לא חייב ניסיון רלוונטי – מספיק שהיית כמה שנים שר, חבר כנסת או ראש רשות מקומית. אם הם היו דואגים לציבור כמו שהם דואגים לעצמם, הכל היה נראה פה אחרת.
לקריאה נוספת:
