עדות מדיון: דוח מבקר המדינה שיפר את הטיפול בנפגעי התעללות פיזית ומינית

הדיון עסק באופן שבו מטפלת המדינה בנפגעי פגיעה מינית. ניתן לדבר רבות על אופן הטיפול ואמנם, בדיון עצמו, לצד הביקורות הקשות, נאמרו גם שבחים, אך אני מאמין שאחת העובדות המעניינות בנושא היא עובדה שאומנם לא עלתה בדיון אך זהות הנוכחים סביב שולחן הוועדה אושש את קיומה. 75% מהיושבים סביב השולחן בדיון היו נשים (25 במספר) והן גם אלה שברוב רובם של המקרים ייצגו את הצדדים השונים. רק 25% מהנוכחים היו גברים (7 כולל שני נציגי המשמר החברתי). מובן שיש חשיבות רבה לעידוד מעורבות של נשים והובלה נשית של הסוגיה מעצם טבעה (ומעורבותם השלילית של גברים בחקירת הנפגעות עלה). עם זאת, הייתי שמח לראות נציגות גברית מצד חברי הכנסת שתיקח אחריות ותראה אכפתיות.

בעיה נוספת היא העובדה שמדובר בנושא כה אוניברסלי, ואיני סבור שקיימת מחלוקת בין הקואליציה לאופוזיציה בדבר חשיבותו . עם זאת, בדיון לא הייתה כלל נציגות של שרים (השרה לשוויון חברתי והשר לביטחון פנים בהחלט יכלו לתרום לדיון) או נציגות של הקואליציה. התקווה היחידה הייתה נציגתה של ח"כ יפעת שאשא ביטון שנשלחה על ידה להציג את דבריה, אך זה קרה רק לאחר תום הדיון ולכן דבריה לא נכללו בו. יושבת הראש אמרה גם היא שעל שאשא ביטון להציג את עמדתה בעצמה אך לצער כולנו (אני מקווה) היה עליה לשמש כיו"רית של ועדה אחרת בשעת הדיון.

שלי יחימוביץ', יו"ר הוועדה: יש ירידה במספר התקיפות, אך כמות הדיווחים לא משקפת את המציאות הקשה. קיים חוסר ידע לגבי פעילות המרכזים ויש אף עומס בחלק מהם. צריך להנגיש לציבור את השירות וליידע אותו על קיום המרכזים. למה אין קמפיין המיידע את הציבור על מרכזי הסיוע?

ח"כ סעיד: חשוב שהמדינה תקדיש לנושא תשומת לב.. ילדים שהותקפו ולא עזרו להם, ידרדרו ויהפכו לפושעים ויחיו בשולי החברה.

ח"כ אורלי לוי אבוקסיס: גאה בעבודתה, וחושבת שיש עוד מקום לשיפור במרכזים, החשובים מאוד לילדים. צריך לדאוג לפריפריה, שיהיה להם קל ונוח יותר וגם שיהיה קל יותר לעזור לילד. יש שינוי לטובה במשרד הרווחה ובוצעה תוספת של חוקרי ילדים. היה שינוי לטובה בעקבות דוח המבקר. הרבה תלונות יכולות ליפול בגלל זיהום חקירה או מפני שעובר זמן רב עד שהחוקר המיוחד מצליח להגיע למקום.

נציג מבקר המדינה: בדוח מצוינים 6,200 דיווחים על תקיפה מינית ו-13,000 דיווחים על תקיפה פיזית. ככל הנראה קיים תת-דיווח. הוקמו מרכזי הסיוע שהתבקשו בדוח המבקר, אבל עדיין קיימים חוסרים וליקויים שונים שהתגלו בדוח, כמו חוסר בפסיכיאטרים, ועדיין לא טופלו.

עובדת סוציאלית: מדובר בנושא חשוב, משרד הרווחה מייחס חשיבות לנושא, ישנם 8 מרכזים שונים לסיוע ברחבי הארץ. יש ללמד את הציבור על קיום המרכזים ולאפשר לו לפנות למרכזים, שבהם מפעיל משרד הרווחה מגוון שירותים כמו רופאים וחוקרי ילדים ונוער. כל הילדים יכולים לבקש טיפול, גם אם הוריהם לא מבקשים זאת.

משטרה, מחלקת נוער: המשטרה מעבירה את הנפגעים למרכזי הטיפול. בשעות הערב המרכזים סגורים ומטפלים בילדים בתחנת המשטרה, שם הם עוברים חקירה וזה פחות טוב ממרכזי הסיוע. לוקח יותר זמן להביא חוקר נוער לתחנת המשטרה מאשר במרכזי הסיוע, ניתן לפתוח את המרכזים במצבי חירום. לא ידוע כמה מקרים מדווחים בדיוק על ידי גורמים שונים, כל דיווח נחקר כמו תלונה רגילה והפוגעים, גם כשמדובר בהורים, עלולים לתת עדות. לא ידוע על כמות תיקים שנסגרו עקב זיהום חקירה. יש מחסור בחוקרי ילדים אבל לא בחוקרי נוער.

משרד החינוך: המורים מעבירים את המידע ליועצות ממשרד החינוך אם חושדים שקרה משהו. משרד החינוך מרגיש שמרכזי ההגנה לילדים עוזרים מאוד, היועצות יכולות לקבל ייעוץ מגורמים שונים וממשרד הרווחה וכך לדעת כיצד לטפל בתלונות. ברוב בתי הספר יש יועצות חינוכיות.

מנהלת אגף רווחה, אור יהודה: הטיפול מקיף אבל קיים חוסר בכוח אדם, ובעת הצורך מזעיקים עוזרים ואנשים מיוחדים שעוסקים בנושא. משרד הרווחה נותן תקנים שונים ומנסה לשפר את הטיפול כיוון שיש מחסור בכוח אדם ועומס במרכז הרווחהץ המרכזים נותנים מענה טוב יותר. יש צורך בפסיכיאטרים.

יש שינוי בחברה החרדית כלפי הנושא ועמותות שונות מסייעות בהתמודדות במקרים של תקיפות ילדים.

משרד המשפטים, עו"ד ליבי רבינוביץ: מלווים קטינים בתהליך המשפטי ומעניקים להם סיוע משפטי שהוא זכות של כל ילד. יש קריאות להחיל את מודל האו"ם בנושא, לא מספיק עורכי דין מכירים את המודל. ההליך המשפטי לפעמים גורם לטראומה ועלול להחמיר את המצב.