הדיווחים מדיוני הכנסת נאספים בידי מתנדבי ומתנדבות המשמר החברתי ומתפרסמים בעריכת מתנדבים מתחום העריכה
הדיון עסק בסעיפים 1 (עקרונות היסוד) וסעיף 2 (מטרה) להצעת החוק. בדיון הושמעו דעות שונות של חברי כנסת ונציגי ציבור שונים, רובם מהאקדמיה בנוגע לשאלת מעמד הביטוי "מדינה יהודית" והביטוי "דמוקרטית" והשאלה האם שניהם יעמדו במדרג אחד או שהיהודית תהיה קודמת לדמוקרטית.
הדיון היה ארוך ומעמיק כאשר חלק מהנושאים עמדו על השולחן וחלקן ריחפו מעליו. הרגשתי שבצורת ניהול הדיון השתמש היו"ר במסקנות מהליך חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו בשנות התשעים. גם הוא חוק הצהרתי ולכאורה חסר משמעות מעשית, שנטען לגביו שחברי הכנסת ברובם כלל לא הבינו מה הם מחוקקים, נדהמו כשהתברר להם שבהתבסס על אותו חוק יצר השופט ברק את המהפכה החוקתית. לכן מקפידים כולם לנהל דיון רציני, כשחלק ניכר מהדברים מיועדים למעשה לפרוטוקול מתוך ידיעה שבית המשפט בבואו לפרש את החוק, יתבסס בין השאר על הפרוטוקולים ודברי חברי הכנסת בכדי לעמוד על כוונתם בחקיקה.
קיים קונפליקט בין הרצון להגדיר בהצהרה כללית את עדיפות הלאום היהודי והחשש שהצהרה כזו תביא לאפליה ופגיעה בזכויות הפרט. ניתן לכאורה להתגבר על כך על ידי הגדרה מפורשת של המקרים בהם תבוא לידי ביטוי עדיפות הלאום היהודי, אבל זה יגביל מאד את משמעות החוק, דבר שיוזמיו רוצים להימנע ממנו. נראה בהמשך כיצד חברי הכנסת מצליחים להתגבר על קונפליקט זה.
שאלה חשובה העלתה חברת הכנסת ציפי לבני כששאלה האם חוק זה יעמוד גם במקרה בו יפסיק העם היהודי להיות רוב. התשובה שהתקבלה מצבי האוזר, מזכיר הממשלה לשעבר הייתה שגם כשקמה המדינה לא בדקו אם יש רוב יהודי. זאת כמובן תשובה שגויה בעליל כיוון שבגבולות החלוקה של האו"ם, היה גם היה רוב יהודי.
ניסן סלומיאנסקי: במישור האזרחי קובע החוק שוויון מלא. במישור הלאומי קובע החוק עדיפות ללאום היהודי, וכן שהלאום היהודי גובר על הדמוקרטית. לדוגמה: חוק השבות. בהעדר חוק בעניין, מעדיף בית המשפט העליון בפסיקותיו את הדמוקרטיה על היהדות.
רועי פולקמן: מציע לשנות את הניסוח ל "מדינת ישראל היא מדינת הלאום הדמוקרטית. המדינה קמה על עקרונות נוספים, מעבר לחזון נביאי ישראל, למשל- הדמוקרטיה. צריך להפסיק לפחד מבגץ ולהפסיק לחוקק מתוך הפחד הזה. אין צורך בחקיקה כפעולות תגמול לפסיקות בג"ץ. המטרה היא לתת זכויות אישיות לכלל האזרחים אבל לא בהכרח זכויות קולקטיביות זהות. "יהודית" ניתנת לפרוש גם דתית יהודית ואיננו רוצים מדינת הלכה.
אבי דיכטר: יזמתי את החוק לא מתוך פניקה מפני בית המשפט העליון. החוק עוסק בזכויות הקולקטיב היהודי מול קולקטיבים של מיעוטים.
עודד פורר: חשוב שהחוק יעבור בהסכמה רחבה. מציע להכניס לסעיף 1 את מושג השוויון אבל להימנע מהכנסת המושג "דמוקרטית" וזאת בהתבסס על מגילת העצמאות.
יעל גרמן: כיוון שבית המשפט פוסק על פי החוק, השארת הנוסח המוצע משמעה מתן עדיפות ליהודים בכל מקום, דבר שמשמעותו אפליה. אמירתה של אילת שקד שאסור לציונות לכופף ראשה בפני הדמוקרטיה, הנה מסוכנת כיוון שמשמעותה שהציונות מתנגשת עם הדמוקרטיה.
יוסף ג'ברין: החוק אינו נותן תשובה למעמד האזרחים הערבים. בנוסח הקיים של סעיף 1 לא ניתן לטעון לאזרחות שווה. הסעיף הוא דבר והיפוכו. הנוסח של יהודית ודמוקרטית עדיף. החוק אינו מגדיר על איזו טריטוריה הוא חל. בהינתן שחלק גדול מחברי הכנסת שולל הקמת מדינה פלשתינית, ניתן להסיק מהחוק שהוא שולל הקמת מדינה פלשתינית גם בגבולות של 48'. מציע להוסיף לחוק שהוא חל רק בגבולות 5.6.67. מציע להגדיר את המדינה כדמוקרטית, רב תרבותית ושוויונית. מציע שבמקום "הבית הלאומי של העם היהודי" ייאמר: " מדינה משותפת.."
מיכל בירן: החוק בא לתקן דבר שאינו מקולקל. הבית היהודי מסכן את מדינת ישראל. הצורך לבחור בין יהודית לדמוקרטית אינו סביר.
ציפי לבני: החקיקה נולדה מתוך אי שביעות רצון של חלק מחברי הכנסת מפסיקות בית המשפט העליון. מטרת החוק לגמד את תפיסת הזכויות שנוצרה במהפכה החוקתית. מוטרדת מהתהליכים של העמדת מדינת העם היהודי מעל זכויות אינדיבידואליות. זאת למעשה מטרתו של המכון הציוני שעומד מאחורי החוק ושגייס את אבי דיכטר לעניין מבלי שהוא יבין את משמעותו. המחנה הציוני יהיה שותף לחוק מאוזן.
יועמ"ש הוועדה: מתן עדיפות ליהודי יכול להתבטא בעתיד בשלל צורות, כמו למשל מתן עדיפות במקומות עבודה או מגורים.
ד"ר זנדברג (משרד המשפטים): יש לזהות מהם המקרים הספציפיים בהם קיימת עליונות ללאום היהודי, ולהכניס מקרים אלו במפורש לחוק. אמירה גורפת לגבי עליונות לא תשיג מטרה זו. סעיף גורף עלול להביא לאפליה, למשל בביטוח הלאומי.
פרופ' אלכס יעקובסון: מדינת לאום נותנת עדיפות ללאום העיקרי. לכן צריך בדרך כלל חוקים שיגנו על המיעוטים ולא על הלאום העיקרי. הדגשת הפן היהודי משדר לעולם כמו גם למיעוטים, כולל הדרוזים שלא חולקים על יהדותה של המדינה – שיש אפליה. בית המשפט העליון לא יקבל את הפרשנות של עליונות היהדות על פני השוויון, אלא אם הדברים יכתבו במפורש כיוון שזה יסתור פסיקות קודמות, אבל החוק ייצור נזק לישראל בעולם.
אורלי ארז לחובסקי מהתנועה הרפורמית: יש להוסיף שהמדינה שייכת לכל אזרחיה ולהכניס את עקרון השוויון. אין לעשות מדרג נורמטיבי בין חוקי היסוד. (ז"א אסור להגדיר שחוק יסוד הלאום גובר על חוקי יסוד אחרים).
פרופ' ידידה שטרן: יש אמנות בינלאומיות הנוגעות לזכויות מיעוטים, וחוק זה עלול לסתור חלק מהן. קיום היררכיה בין "יהודית" ל"דמוקרטית" רומז שיש סתירה ביניהם והוא לא מוכן לקבל זאת. לא ניתן להעדיף זכויות לאומיות מבלי לפגוע בזכויות הפרט. פגיעה זו תתעורר בכל מצב בו מחלקים משאבים לאומיים לאזרחים. לא מבין מדוע פוחדים מהמילה "שוויון". הצורך בהעדפה לאומנית מובן, אך הוא טרגי ויש לאזנו על ידי המילה שוויון. יש לחבק את הנפגע ולא להלחם בו. יש לתת לו זכויות אישיות כבן לאום אחר. זוהי הרמה המקובלת במקרים דומים בעולם.
. ד"ר אמיר פוקס מהמכון הישראלי לדמוקרטיה: זהו אולי חוק היסוד החשוב ביותר שמחוקק, ולכן צריך לתת את כל הזמן הנדרש למחשבה. חייבים לעגן "ברחל בתך הקטנה" כל מצב בו ניתנת העדפה ללאום היהודי ולא להשאיר זאת להגדרות כלליות. החוק עלול לפגוע בלגיטימיות של המדינה.
ד"ר אביעד בקשי: פס"ד ירדור מכיר ביהדותה של המדינה, אלא שמאז יש שחיקה בפסיקה. יש התייחסות לדמוקרטית על חשבון היהודית. (למשל פס"ד המסתננים").
חגי ויניצקי מכון בגין למשפט וציונות: סעיף 1ד' הקובע כי יש לפרש כל חוק ברוח סעיף זה, נחוץ כיוון שלא ברור עד כמה ניתן יהיה להשתמש בפסקת ההגבלה. לסעיף "מורשת ישראל" מבקש להוסיף את "המורשת הדתית".
