המחנה הציוני שנייה במדד, הליכוד במקום הרביעי בקואליציה. שמולי, שי, שפיר וכהן-פארן בחמישייה הפותחת של המדד
מפלגת המחנה הציוני נשארה המפלגה השנייה במדד, כמיקומה במרבית המדדים הקודמים. הליכוד שמרה גם היא על מקומה הנמוך ונשארה במקום הרביעי בקואליציה, מקום נמוך למדי.
ארבעה חברי כנסת מהמחנה הציוני – איציק שמולי, נחמן שי, סתיו שפיר ויעל כהן–פראן – נמצאים בחמישייה הפותחת של המדד החברתי כולו; ואילו ראשי מפלגת העבודה לשעבר יצחק הרצוג ועמיר פרץ הגיעו לתחתית הרשימה של מפלגות הקואליציה (מקומות 43 ו-48 בהתאמה). פרץ הוא הח"כ הלפני–אחרון באופוזיציה. חשוב לציין חוקים שח"כ פרץ לא נכח בהם כמו הצעת החוק להצמדת קצבת הזקנה לשכר המינימום ("תיקון חוק הביטוח הלאומי – עדכון קצבת זקנה בהתאם לשכר המינימום"), והצעת החוק למינוי יועצים משפטיים לשרים בלא מכרז (תיקון חוק שירות המדינה– מינויים– מינוי יועצים משפטיים של משרדים).
בליכוד אף ח"כ לא הגיע לחמישייה הפותחת של הח"כים מהקואליציה. ז'קי לוי הוא הח"כ החברתי ביותר בליכוד, במקום 57 במדד הכללי ומקום 9 בקואליציה. יו"ר הקואליציה לשעבר דוד ביטן הגיע למקום 60 במדד הכללי ומקום 11 בקואליציה. מחליפו של ביטן כיו"ר הקואליציה, חה"כ דוד אמסלם, הגיע למקום 14 בקואליציה ו-63 במדד הכללי. בני בגין הוא הח"כ הכי פחות חברתי בליכוד, קצת מעל תחתית המדד כולו. מעל בגין במדד נמצא מיקי זוהר, יו"ר ועדת הכנסת ובעבר יו"ר הוועדה לצדק חלוקתי, שלפי התבטאויותיו נשמע כמו ח"כ חברתי אך הצבעותיו על הצעות חוק חברתיות מראות כי כלל אינו כזה. גם אמיר אוחנה, שרן השכל, ציפי חוטובלי ונאוה בוקר הגיעו לתחתית הדירוג של חברי הליכוד וקרוב לתחתית המדד החברתי. חברי הכנסת הללו הקפידו להגיע דווקא להצבעות שבהן הקואליציה גייסה רוב לבלום הצעות חברתיות כדי להצביע נגד ההצעות הללו. זוהר, למשל דאג להגיע להצבעה ולהצביע בעד ההצעה המאפשרת לשרים למנות באופן אישי את היועצים המשפטיים במשרדיהם, ולעומת זאת לא נכח בהצבעה על מתן פטור מהשתתפות באשפוז סיעודי, למרות שהממשלה תמכה בה.
חברי הכנסת – הדירוג השלם
|
