הדיווחים מדיוני הכנסת נאספים בידי מתנדבי ומתנדבות המשמר החברתי ומתפרסמים בעריכת מתנדבים מתחום העריכה
נכתב ע"י שרון שמורק
רקע
הדיון עסק באישור תקנות שהממשלה הוציאה במסגרת הסמכות שלה לחוקק תקנות חירום על פי חוק הסמכויות המיוחדות. לדברי יו"ר הועדה התקנות אמורות היו להיכנס לתוקף ב-11.8. לכנסת על פי חוק הסמכויות המיוחדות יש 24 שעות לאשר/לדחות את התקנות. לא הצלחתי להבין מדוע רק עכשיו ב-17 לחודש הוועדה דנה באישור התקנות.
משרד הבריאות בניצוחו של פרופ' גרוטו אמור לייצר מתווה עקרוני שממנו יגזרו התקנות להבא אבל המתווה הזה כנראה לא יהיה מוכן לפני ה-1.9.2020.
ברמה העקרונית בסמכות הוועדה לאשר או לדחות את כל התקנות או חלקן. הוועדה יכולה גם לאשר אבל לקצר את תוקפן.
בשורה התחתונה הוועדה אישרה את התקנות אבל קיצרה את התוקף של חלקן מ-2-4 שבועות לשבוע וכל התקנות יפוגו ביום שלישי הבא בחצות (25.8.2020). ששת הח"כים מהאופוזיציה שחברים בוועדה נכחו בחלק הראשון של הדיון אך נעדרו ברוב או כל החלק השני וככל שניתן היה לראות בשידור, התקנות עברו בנוכחות של נציג אחד של האופוזיציה שכלל לא הצביע (אוסמה היה שקוע בטלפון ולא שעה לקריאת היו"ר).
כללי
החוק מגדיר מונחים נחוצים לסעיפי החוק כגון הגדרה של מקום פתוח, מהי התקהלות, הגדרה של אנשים שדרים במקום אחד ועוד. החוק מפרט שלל תקנות המגבילות את מספר הנוסעים ברכב, מגבילות את מספר האנשים שיכולים לנכוח במקום ציבורי או פרטי ועוד. החוק מסמיך רופא מחוזי או ראש השירות (?) לסגור מקום ציבורי או עסקי בגין חשש להתפשטות קורונה. החוק מגדיר גם תקנות האוסרות באופן גורף סוגי פעילויות ציבורית מסוימות (למשל פתיחת דיסקוטקים, פאבים, פארק מים ועוד). החוק מגדיר תקנות המחייבות בעלי עסקים בהחלת מגבלות על הנכנסים לבית העסק (למשל מדידת חום ומניעת כניסה של מי שיש לו חום מעל 38), תקנות המחייבות בעלי עסקים בהשמת שלטי אכיפה (למשל שלט שיאסור על כניסה למעלית של יותר ממחצית התפוסה המקסימלית), הצהרה על בריאות העובדים וכיו"ב. בקניונים יחסמו אזורי האכילה המשותפים באחריות בתי העסק.
למיטב הבנתי כרגע עבירה על התקנות כרוכה בקנסות שנעים בין 500 ל-5000 ש"ח ואין תקנות שעבירה עליהן נחשבת עבירה פלילית (חוק הסמכויות תוכנן לאפשר גם להגדיר תקנות מחייבות על פי דין פלילי, אך אחרי מאבק של האופוזיציה זה נמנע).
הנקודות הבעייתיות
הנקודות הבעייתיות המהותיות בחוק כפי שהועלו על ידי המשתתפים:
- החוק מייצר בלבול בציבור בהבנת ההתנהלות המצופה ממנו. התקנות מרובות ובמידה רבה שרירותיות כלומר אינן נגזרות מכללים מנחים הגיוניים ואינן עקביות. כך למשל ליגת על בכדורגל יכולה לפעול אבל הליגות הנמוכות יותר מנועות (ח"כ אוסמה סעדי), קיום אירועי תרבות אסור לחלוטין אבל מסעדות יכולות להיפתח במגבלות (ח"כ הורוביץ ציין שיש תחושה בציבור, שההחלטות מתקבלות בהורדת ידיים: מי שצועק יותר חזק מקבל יותר).
העקרונות המנחים חקיקה טובה: עקביות ושמירה שהתנהגות נורמטיבית לא תוגדר כבלתי חוקית נשברים כאשר יש תקנות מרובות, שרירותיות, לא עקביות, המגבילות התנהלות שגרתית. אם לא די בכך התקנות אף משתנות תדיר.
- איסורים גורפים למשל על קיום אירועים בגני/אולמות אירועים, אינן עוצרים קיום אירועים אלא רק גורמים לכך שאירועים מתקיימים באופן פיראטי ללא שום פיקוח ואכיפה של כללים.
- השגות על כוונות החוק: יש המייחסים את הפוטנציאל לכאוס שגלום בהסתייגויות מסוג 1 לרשלנות של הממשלה אבל ח"כ כסיף וח"כ אבידר מצביעים במפורש על כוונות זדון שעומדות מאחורי החוק שמטרתו לדבריהם לרסק את הדמוקרטיה ושלטון החוק.
- הועלו גם טענות בדבר האכיפה בפועל: פקחים הקונסים בעלי עסק בגין לקוח שהסיר לרגע את המסכה כדי לנשום, על אף שבכניסה בעל העסק דרש ממנו לעטות מסכה כפי שדורשת התקנה. לא סביר לדרוש מבעל העסק להיות אחראי להתנהגות לקוחותיו. פקידי הממשלה פתרו את הטענות האלה כבעיה נקודתית למרות שח"כ סגלוביץ' מציין שהבעיה היא מהותית (הקנסות יוצרים תמריץ כלכלי לרשויות לאכיפת יתר ואכיפה בלתי מוצדקת). (פקידי הממשלה גם לא רואים בעיה בלהכריח אנשים לעטות את המסכה ללא הפוגה בכל זמן שהותם במרחב הציבורי על אף שרובם מנצלים את ההחרגה של הכנסת ויושבים בדיון ללא מסכה).
- בדיון הועלו גם טענות שבעל עסק אינו יכול להיות הנושא באחריות להתנהגות של לקוחות שהסירו את המסכה ומסרבים להתפנות מהמקום. נאמר בדיון שבמקרים של אנשים בעלי מוגבלויות לא חלה עליהם חובת עטיית מסכה וגם לא חלה עליהם חובה להציג תעודת נכה מתוך כבוד לפרטיותם ואת הפקחים זה לא מעניין (לא מצאתי התייחסות לזה בחוק אבל אולי לזה התכוון היו"ר שהחוק רשלני ולא מפורט כנדרש).
- הועלו גם טענות בדבר העדר מתן זמן היערכות: הדרישה החדשה להתקין מחיצות שיגנו בפני רסס בנקודות שרות היא דרישה שלוקח זמן ליישם, בפרט אם יש בבת אחת דרישה מהרבה בתי עסק. נציגי הממשלה טענו שלא מדובר בדרישה חדשה אבל נציג לשכות המסחר נמרוד הגלילי העמיד אותם על טעותם(?) בהפנייה למקורות.
בדיון נכחו נציגים של מגזרים עסקיים שונים אך לא נכחו ארגונים ועמותות שמצופה מהם להגן על זכויות אדם כגון: האגודה לזכויות האזרח, המכון הישראלי לדמוקרטיה, איכות השלטון, טוהר המידות, לשכת עורכי הדין וכיו"ב ולא נכחו נציגים של המחאות.
רגעים מתוך הדיון
הדיון נפתח בטענות של יו"ר הוועדה יעקב אשר כלפי הממשלה שהתקנות נוסחו באופן רשלני ולא מספק, אמנם תוקנו חלק מליקויים עליהם הצביעה הוועדה בעבר אבל ליקויים רבים נותר בעיניהם.
ח"כ יואב סגלוביץ' (יש עתיד) הצביע על כך שחוק המסגרת (חוק הסמכויות המיוחדות) הוא חוק גרוע ולראייה היישום שלו: תקנות נכנסות תחת לחץ בלי דיון רציני. מלין על התנהלות שערורייתית מצד הממשלה ועל כך שהריבון איננו ריבון עוד. אמון הציבור נסדק בגלל התנהלות רשלנית שאין לה הסבר (כאמור ח"כ אבידר וכסיף סבורים שיש לה הסבר). יואב מאשים את ראש הממשלה ואת היו"ר הוועדה בכך.
ח"כ אלהרר (יש עתיד) מחזקת את טענותיו של סגלוביץ' ומרחיבה על סבלם של האזרחים ועל כך שאין שיטתיות. החלטות משתנות תדיר ואינן מתקבלות על בסיס נתונים ועובדות.
ח"כ הורוביץ (מרץ), שנוכח בדיוני הוועדה רק לעיתים רחוקות מסכים עם קארין ויואב ומלין בעיקר על כך שעולם התרבות סגור לחלוטין. מציין שהוא קרא למוסדות תרבות לפתוח שעריהן גם ללא היתר אבל המוסדות חוששים לעשות כן בגלל שחלק מהכנסותיהן נשען על הכנסות המגיעות מהמדינה.
ח"כ איתן גינסבורג (כחול לבן) מלין שתקנות המגבילות את מספר המשתתפים ללא התייחסות לגודל המבנה אינן הגיוניות (למרות תלונותיו הצביע בעד חוק הסמכויות ולא התנגד להחלת התקנות).
ח"כ כסיף הגדיר את התקנות "חקיקה מופרעת" מזכיר נאום שלו במליאה ב-20 למרץ בתחילת תקופת הקורונה בה הזכיר ספר בשם "דוקטרינת ההלם" של נעמי קליין. הספר עוסק בניצול אסונות כדי לחסל מערכות רווחה ואת המרחב הדמוקרטי. ח"כ כסיף מציין במפורש שמטרת התקנות להביא לחיסול הדמוקרטיה והרווחה במדינת ישראל. הכאוס שהתקנות יוצרות הן לא רשלנות לדבריו אלא בכוונת מכוון. תכלית הכאוס לייצר בעם את הכמיהה למנהיג חזק. ח"כ כסיף מזהיר שהכנסת משחקת לידיו של ראש הממשלה ואומר שצריך למנוע את החוקים והתקנות האלה כי הם פסולים ומסוכנים.
ח"כ מיכאל מלכיאל ועוד ח"כ מהמפלגות הדתיות מלינים בעיקר על המגבלות על טקסים דתיים ואירועים כגון חתונות.
פרופ' גרוטו מפרט כמה עקרונות של המתווה הכללי שממנו יגזרו להבא התקנות. המתווה נמצא בהכנה ויכלול סולם של 4 צבעים לכל עיר שיעיד על שיעור הנדבקים. יהיה קריטריון אחיד לכל סוגי התקהלויות (X מטרים לאדם או אחוזים מהתפוסה המותרת ברישיון העסק בתלות בצבע העיר).
גרוטו טוען שהמצב קשה והתחלואה בישראל מהגבוהות בעולם. ח"כ סגלוביץ' מבקש נתונים. תחת לחץ גרוטו משיב ש-453 נדבקו באולמות אירועים ו-1845 נדבקו בבתי כנסת. יואב מבקש מסגרת ייחוס לנתונים גרוטו רק משיב שהנתונים הם החל ממאי אבל לא משיב כמה הסך הכולל של נדבקים או מתוך כמה נוכחים בבתי הכנסת/אולמות אירועים.
לדברי גרוטו יש כ-1000 חוקרים אפידמיולוגים אבל חלקם מועסקים באופן זמני והושאלו מגופים אחרים.
לדבריו מחצית מהנדבקים הם מערים אדומות (שיעור נדבקים גבוה) ומחצית מערים ירוקות (שיעור נדבקים נמוך). כאן מציין שמדובר ב-2000 נדבקים סה"כ אבל לא ציין את מסגרת הזמן לנתונים.
גרוטו מציין שהמתווה העקרוני לתקנות יהיה מוכן ב-1.9 ויו"ר הוועדה וחברי הוועדה לא מרוצים מהלו"ז וחושבים שהמתווה צריך להיות מוכן קודם לכן.
ח"כ כסיף דיבר על החרגת קיום הפגנות, תפילה וטקס דתי מהתקנות שאוסרות התקהלות. נציגי הממשלה טענו שאלו זכויות יסוד ואם החוק לא מציין אותם במפורש בתקנה אז התקנה לא חלה עליהם ואין הגבלה על מספר המפגינים (לא ברורה לי ההכללה של זכות ההפגנה והזכות לתפילה וטקס דתי באותה קטגוריה, אבל זה מוטיב חוזר. ככל הידוע לי חובות דתיות חלות לכל היותר על מניין וניתנות לקיום גם בנוכחות מינימלית בעוד שהפגנה במהותה היא אירוע המוני, מה גם שההפגנות קשורות ישירות לביטול הלגיטימיות של התקנות ובכללן התקנות המגבילות את פולחן הדת).
נמרוד הגלילי נציג לשכות המסחר דיבר בהרחבה על העדר מתן זמן להערכות, למשל בהתקנת מחיצות בנקודות של נותני שרות. היה ויכוח שלם על העניין. משרדי הממשלה טענו שזו לא דרישה חדשה ונמרוד הגלילי העמיד אותם על טעותם. הוא התחנן למתן שבועיים לצורך הערכות. הוא אומר שאי האפשרות ליישם את התקנות האלה בזמן יגרמו לסגירת חנויות ומרכזי שירות והציבור יפגע עקב כך. לא הצלחתי להבין האם בקשתו נענתה. תוקף התקנות הוא בכל מקרה לשבוע.
בעניין התקנות לרשויות המקומיות אין חובה לפקח אבל יש להם סמכויות.
אם הבנתי נכון כרגע אי קיום תקנות כרוך בקנס (בין 500 ל-5000 ש"ח) וכרגע לא הוגדרה תקנה שאי קיומה מהווה עבירה פלילית.
עופר שטרית, נציג של עולם התרבות כנראה, הציע מתווה פשוט להטלת מגבלות על התקהלות. לדבריו צריך להתייחס באופן אחיד לכל התקהלות ולהגדיר מגבלות על פי הסיווגים הבאים:
- האם ההתקהלות היא תחת כיפת השמים או במקום סגור
- האם הפעילות היא בישיבה/עמידה/תנועה
- האם חלה במקום חובת עטיית מסכה
לדבריו את מספר האנשים יש להגביל באמצעות קביעת אחוז מהתפוסה המקסימלית המותרת על פי רישיון העסק של המקום.
לדבריו הם בקשר עם פרופ' גרוטו והמסר שלו הוא שחייבים לפשט את התקנות כדי שהציבור והמפעילים יוכלו לעמוד בהם.
כאמור התקנות אושרו ומשום מה ברוב החלק השני של הדיון לא נכחו כמעט נציגי האופוזיציה. בהצבעה נכח רק ח"כ אוסמה אך הוא לא השתתף בהצבעה (היה שקוע בטלפון ולא שעה לקריאת היו"ר).
נציגים ואנשים מעניינים שנכחו בדיון בזום:
ניר שפר נציג התאחדות האולמות, מראם שחאדה הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, קובי פלקסר התאחדות הקבלנים, גלי שטיינברג ההסתדרות, עו"ד הדס אגמון נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, ענבל ג'וריני מנכ"לית איגוד האמרגנים ומפיקי אומנויות הבמה, פנינה בן דוד (התאחדות המלונות?)
– – – – –
שרון שמורק | ועדת החוקה, חוק ומשפט: הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש | 17-08-2020
