הדיווחים מדיוני הכנסת נאספים בידי מתנדבי ומתנדבות המשמר החברתי ומתפרסמים בעריכת מתנדבים מתחום העריכה
הוועדה כונסה לבקשתו של ח"כ אסף זמיר בשל הצפתו של נושא זה ברשתות החברתיות בתקופה האחרונה, בעקבות הגירוש העתידי של דניאל קרוז, ילד בן 15, שנולד וגדל בארץ.
ח"כ זמיר פתח ואמר כי הדיון הוא בנושא מדיניות האכיפה, מאחר ולא קיימת מדיניות הגירה מסודרת בארץ. שאלתו הייתה: "האם בגלל כשלי מדיניות של מדינת ישראל, על הילדים האלה לסבול?"
מסתבר שהפעם האחרונה שבה הממשלה הוציאה תקנות שבאמצעותן בוחנת רשות ההגירה את מי לגרש ואת מי לא, הייתה בשנת 2010.
חברי הכנסת מהליכוד (אריאל קלנר ומאי גולן) הביעו התנגדות חריפה (שלוותה בצעקות והתפרצות לדברי אחרים שחשבו אחרת) לכל הנושא וטענו ש"אסור לתת פרס למי שהפר את החוק, הביא ילדים, על אף שחוזה העסקה שלו לא מאשר לו, ונשאר פה ללא התר, ואז מבקש שלא יגרשו אותו כי ילדיו גדלו פה".
חברי הכנסת מהרשימה המשותפת (עופר כסיף וג'אבר עסקאלה) טענו בעד הומניות – תיקון של מדיניות הגירוש ואזרחות שווה לכל מי שנולד בארץ: "מביאים את הנשים האלה ככוח עבודה זול עם תנאי העסקה משפילים, כי אף אחד לא רוצה לעשות את העבודות האלה"; "הדיון צריך להיות, לא רק גירוש, כן או לא, אלא גם איך ובאיזו צורה. ההתנהלות של רשות ההגירה היא פושעת במקרים של גירוש", "פתרון צריך להיות בחקיקה של מתן אזרחות לכל מי שנולד פה, ולא משנה אם הוא תאילנדי או פלסטיני".
גם תמר זנדברג הציגה הבט מוסרי באשר לחוקיות המוסרית של חוזי העסקה שדורשים מנשים שמגיעות לעבוד בארץ במשך 5 או 10 שנים ואף יותר, שהן בגיל הפריון, שלא להביא ילדים לעולם בזמן שהן עובדות פה.
ח"כ זמיר הזכיר לחברי הכנסת מהליכוד, שמאחר ולא קיימת מדיניות הגירה מסודרת כבר מעל 10 שנים, היה זה נתניהו שהחליט בשנת 2010, שאם ילד הגיע לגיל 6 ועדיין לא גורש, אזי יש לתת לו להישאר.
בעלי עניין נוספים שהביעו את עמדתם בדיון היו :
- הנער דניאל קרוז בן ה-15 ואחותו בת ה 13- דיברו על חייהם בארץ.
- דביר בינדרמן בן 16 – הרשג"ד של דניאל בצופים.
- יהודית קרפ, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (בדימוס) וחברה בוועדת האו"ם לזכויות הילד (בדימוס) – "אין מחלוקת שזכותה של המדינה לקבוע את מדיניות הגרוש שלה", יחד עם זאת "ברגע שילדים נכנסים למערכת החינוך יש להשאיר אותם בארץ".
- שפי פז וגלעד הלחמי מארגון 'דרום ת"א בעד הגירוש' – מבחינתם, לא ניתן להפריד את נושא העובדים הזרים מנושא המסתננים ומי שנפגע הם תושבי המדינה ובעיקר האוכלוסיות שגרות באזורים שבהם יש ריכוז של אוכלוסיות מהגרים אלו.
ראש מנהל אכיפה וזרים ברשות האוכלוסין וההגירה, מר יוסי אדלשטיין, לא סיפק תשובה ברורה לוועדה באשר לקריטריונים לפיהם הרשות בוחנת את מי לגרש ואת מי לא. התשובות ניתנו רק לאחר שעורכת הדין של הועדה למנהל האכיפה והגירוש הצטרפה לדיון. לדבריה, הקריטריונים שלפיהם נקבע מי יגורש ומי לא, נקבעו בשנת 2010 ע"י הממשלה, והם:
- כניסה כדין של הורי הקטין לארץ, בטרם לידתו.
- הקטין נמצא לפחות 5 שנים בארץ.
- הקטין יודע את השפה עברית.
- הקטין נמצא בתוך מערכת החינוך הישראלית.
ח"כ זמיר שאל האם הם לוקחים בחשבון את טובת הילד ורווחתו בדיון האם לגרש או לא ונענה בשלילה. טובת הילד אינה חלק מהקריטריונים.
סיכום הישיבה ע"י יושב הראש:
- מדובר בתופעה שיש לקבוע לה מדיניות ברורה. הילדים נולדו וזוהי מדינתם. מדיניות ההגירה מלאה בחורים ועוולות שיש לתקן והמקרה של דניאל מוכיח זאת.
- יש להקים וועדה בין-משרדית שתבחן את הנושא ותפעל להסדרת מעמדם של ילדים אלה.
ובנימה אישית – אני חושבת שיש להפריד בין ילדי עובדים זרים לבין ילדי פליטים ולדון בנפרד בכל קבוצה. אין דין אלה כדין אלה. כל קבוצה צריכה לקבל התייחסות נפרדת ומותאמת לנסיבות חייה. בנוסף, על המדינה לקחת אחריות על שנים של חוסר במדיניות ולקבוע דין אחד למי שכבר נמצא פה ולהשאירו ולקבוע מדיניות חדשה ומסודרת עבור השנים הבאות. בנוסף, גם על רשות האכיפה לקחת אחריות על חוסר יעילות, ולא לפגוע בילדים על עוולות הוריהם. לא מדובר בפושעים, אלא באנשים שעבדו כאן שנים רבות בארץ, בעבודות סיעוד קשות וכו', שבסך הכל רוצים לתת עתיד טוב יותר לילדיהם מאשר בארץ מוצאם.
קרן בן מאיר | ועדת הפנים והגנת הסביבה: דיון בנושא מניעת גירוש ילדי עובדי זרים שנולדו בישראל | 03-11-2020
