עדות מדיון: השיח החשוב על מניעת אלימות כלכלית ודרכי הפתרון נהפך ברובו לוויכוח חריף

נכתב ע"י רוחמה גמרמן

לאחר שהוא נדחה פעמיים, התקיים לבסוף דיון ההמשך על הצעת החוק על אלימות כלכלית שאותה יזמה ח"כ קרן ברק.

הדיון, שהחל בהומור ובדיחות הדעת, היה דיון ארוך, טעון רגשית ולא פעם גם גלש לוויכוחים. הדיון היה מאוד ארוך, ולכן אתייחס כאן רק לחלק מהדוברות/ים.

יו"ר הועדה פתח את הדיון בהתייחסות לדיון הקודם שבו לא הספיקו להגיע לנציגי משרדי הממשלה והעמותות לכן הוא רצה לתת להם את זכות הדיבור.

ראשון הדוברים היה שר המשפטים, שהעביר ביקורת על חברי הוועדה שהתנגדו להצעת החוק בדיון הקודם. הוא הדגיש שאלימות כלכלית היא תופעה קשה ויש מקום שתהיה בספר החוקים, ושצריך להכניס בה דגשים מתאימים ולהתקדם לחקיקה.

גם השרה לשוויון חברתי העבירה ביקורת על מה שהתרחש בדיון הקודם. היא הדגישה שיש מקרים שאלימות כלכלית מסתיימת ברצח. היא הציעה לעשות את החוק כהוראת שעה. היא התייחסה לצורך שהחוק יכלול לא רק אלימות כלכלית של גבר כלפי אישה אלא גם אלימות של ילדים כלפי ההורים הזקנים שלהם. היא אמרה שצריך לגרום לכך שדברים לא יצאו מפרופורציה, לדוגמה שילד בן 16 לא יוצא נגד אבא שלו.

ח"כ קרן ברק דיברה על הצורך לדייק את הצעת החוק. גם היא התייחסה לכך שיש מקרים שאלימות כלכלית מובילה לרצח ללא אלימות פיזית. היא גם ציינה את הצורך באפשרות לתביעה נזיקית.

מרים ספיר בן לולו, ע"ס ראשית לעניין סדרי דין במשרד הרווחה נתנה דוגמאות למאפיינים של אלימות כלכלית והדגישה שאסור שבגלל שימוש לרעה, שעלול להיעשות, ייפגעו מי שזקוקים להגנה. היא התייחסה גם לאלימות כלכלית כלפי הורה בוגר או כלפי אנשים עם מוגבלויות.

ישי שרון, מהסנגוריה הציבורית, הציע לנתק את ההיבט הפלילי במיוחד בגלל שמדובר בחוק ראשוני ושובר פרדיגמות. הוא הביע חשש שההיבט הפלילי עשוי להחריף סכסוכי גירושים שבהם יש מחלוקות כלכליות.

גל שחם, שאחראי על תחום חוסים ומניעת התעללות והזנחה של זקנים ברווחה, דיבר על אלימות כלכלית כלפי זקנים ואנשים עם מוגבלויות. הוא התייחס לכך שעקב אלימות כלכלית יש גם הזנחה שהורגת. הוא אמר שלמרות שהנושא של הזנחה מטופל יש הגבלה של הכלים שניתן להשתמש בהם.

הנציגות מטעם המשטרה, עו"ד טל מזרחי (היועמ"ש של המשטרה), ועדי זגורי דיברו על כניסה של המשטרה רק במקרים של הפרת חוק.

קורין קדוסי, שהיא נפגעת עבירה, אמרה שהיא מדברת בשם נשים רבות. היא דיברה תוך כדי בכי. היא העבירה ביקורת על האמירות שהיו בדיון הקודם (כמו האמירה על הגבר שלא יכול ללכת למשחק כדורגל) והדגישה שזו חוצפה לקרוא לאלימות סכסוכי משפחה, כי בסכסוך יש לשני הצדדים אותם כוחות. היא תיארה את מצבן הקשה של הנשים שנפגעות מאלימות כלכלית. היא התייחסה גם לאלימות טכנולוגית. היא אמרה שאנחנו דורשות אנושיות הוגנות וצד.

יו"ר הוועדה ניסה להבין ממנה האם היא בעצמה נפגעה מאלימות כלכלית. היה ניכר שלא נוח לה עם השאלה הזאת והיא אמרה שהיא תשמח להסביר אחר כך. אני חושבת שבסיטואציה כל כך רגישה היה עדיף שלא לשאול אותה ישירות על הפגיעה שהיא עברה. אני לא יודעת אם זה המצב במקרה שלה- אבל יש מצבים שלאישה יותר קל לדבר בלשון רבים כי אולי מסוכן לה מדיי לחשוף שהיא בעצמה עברה פגיעה. להבנתי, הבכי שלה והאינטונציה שבה נאמרו הדברים היו תשובה מספיקה.

פנחס מיכאלי, נציג לשכת עורכי הדין, ציין שהם עמלים לגבש נייר עמדה לגבי כל סעיף בהצעת החוק. לדעתו ההגדרה לאלימות כלכלית  של 'רוח נשית' איננה הגדרה משפטית.

היה שלב שעקב בעיה טכנית הזום התנתק כך שכשהזום חזר לתפקד היה ויכוח לגבי הצוות הבין משרדי.

דיקלה צרפתי דלג'ו דיברה על זה שהסיוע המשפטי ניתן ללא עלות וש-25% מהתיקים הם תיקים לגבי חובות ויש תיקים לגבי מעמד אישי. היא הזכירה שיש נשים שמגיעות עם חובות כשבכלל לא הייתה להן גישה לחשבון הבנק. הן חיו ב-100 שקלים לחודש ואם הן קנו משהו נוסף הן נענשו ע"י בן הזוג. אחד המקרים היותר קשים: אישה שהיה לה חשבון בנק תקין ורכב. הגבר אמר שהוא יטפל בהכל ובסופו של דבר היא לא יכלה להשתמש ברכב ולא היה אוכל בבית. היא ברחה והייתה במקלט שנתיים בגלל אלימות כלכלית ונפשית. כשהיא יצאה מהמקלט היא התחילה תהליך פשיטת רגל אבל למרות שהיא עבדה בחצי משרה לא אישרו לה צ'קים לשכירות. האישה צריכה להשתקם. היא ציינה שהיה חשוב לה להסביר את ההשלכות ולהביא את העמדה מהשטח.

ד"ר עלייה רנן ברזילי מאוניברסיטת חיפה, חוקרת את נושא האלימות הכלכלית, הייתה רוצה שיהיה צו להפסקת אלימות כלכלית ותהיה אפשרות לתביעה נזיקית. היא דיברה על הצורך בהכשרה ספציפית לעורכי דין ועובדים סוציאליים. היא דיברה על כך שלהכניס סעיף על תביעות סרק לא יהיה משהו נכון לעשות.

מי שהתנגדו להצעת החוק היו דלית, מפורום אורי קפה שפירא, שפירטה הרבה נימוקים שהצעת החוק רעה ופוגעת בכבוד האדם (לא הצלחתי להבין מתוך דבריה למה לדעתה ישנה פגיעה כזאת). אישית, כאישה היה לי קשה לשמוע את האמירה שלה שההתערבות הכוללת של בית המשפט רואה לנכון למשטר את השוויון המגדרי והיא שאלה מי אמר שכולם רוצים שוויון מגדרי. מה שהיא הציעה זה לבטל את הצעת החוק הזאת ולאפשר פיצוי לאחר הגירושים. יש קונפליקטים ושוכחים את הצד השני. מיד כשהיא סיימה לדבר הייתה החלפת אמירות כעוסות בין יו"ר הוועדה לח"כ קרן ברק.

מי שעוד התנגדו להצעת החוק הם שני נציגים מארגון אבות למען צדק. אחד מהם הוא יצחק נוני, שתיאר סיטואציה שבה הוא עבר אלימות כלכלית. הוא טען שהצעת החוק "מנציחה את הרס המשפחה״. הוא גם טען שזה גורם לגברים להתאבד. היו"ר העיר שהחוק הוא נייטרלי ואמור לעזור גם לו.

בעדות קצרה ונוגעת ללב של ענת סויסה היא סיפרה שאחותה דיקלה גדליה נרצחה לפני שמונה שנים. היא חוותה אלימות כלכלית, ואמרה מה יעשו לו כי אין חוק. היא התחתנה בגיל 18 עם אדם עמיד כלכלית. לא היה לה חשבון בנק, ולא היה לה פנקס צ'קים. ענת סויסה אמרה שאם אחותה הייתה מגיעה למשטרה, הרצח היה נמנע.

עוד עדות הייתה של יובל גת. הוא ואשתו חוו אלימות מצד הגרושה שלו. יו"ר הוועדה הציע שיובל יישאר גם לדיונים הבאים.

לאחר שלילי בן עמי לא הייתה על הקו, שוב היה ויכוח בין ח"כ קרן ברק ליו"ר הוועדה (לא הצלחתי להבין על מה הם התווכחו).

עדות ארוכה הייתה של בחורה בשם סבינה, שסיפרה שכ-15 שנים היא התמודדה עם אלימות כלכלית. היא סיפרה שלא היה אף ארגון שיכול היה לעזור לה. לטענתה הציעו לה בוויצ"ו ונעמ"ת לעשות שלום בית כי החובות גדולים מדי- חוב של מיליון שקל. היא פנתה לרווחה ואמרו לה שבגלל שאין כלים ואין חקיקה אי אפשר לתת לה סיוע. היא סיפרה שהיא השיגה עבודה במד"א. היא אמרה שלדעתה צריך חינוך לעצמאות כלכלית כבר מגיל הגן.

עוד נציג מארגון אבות למען צדק טען שהחוק לא מגדיר מדדים אובייקטיבים מהי אלימות כלכלית, וכל עוד אין מדדים כאלה זה פותח 'מלחמת עולם'. הוא גם טען שהחוק הזה יעודד תלונות שווא, וכי החוק מאפשר לילדים לתבוע את ההורים שלהם, ולדעתו החוק יעודד תלונות שווא.