עדות מדיון: בדלנות הח״כים הערבים בדיון הועדה לא תקדם הקמת אוניברסיטה ערבית בישראל

הדיווחים מדיוני הכנסת נאספים בידי מתנדבי ומתנדבות המשמר החברתי ומתפרסמים בעריכת מתנדבים מתחום העריכה

רקע

סוגיית ההשכלה בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל הייתה מאז ומעולם סוגייה בעלת השפעה גדולה על היחס של מדינת ישראל למיעוטים אשר חיים בה. לפי התמודדות שלטונות המדינה למול הסוגייה בזמנים שונים, השתקפו תפיסותיה החברתיות, כלכליות, תרבותיות ולאומיות של מדינת ישראל באותן עתות.

כמות הסטודנטים הערבים זינקה בעשר השנים האחרונות, אך ניכר כי עדיין ישנם קשיי קבלה וייצוג במוסדות האקדמיים. אחת מהסיבות המשוערות לקשיים אלה, היא נגישות – פיזית ושפתית. כלומר, המרחק המרובה ממרכזי מגורים ערביים, והקושי בלימוד בשפה העברית והאנגלית, מהווים כחסמים לכניסה בשערי האוניברסיטה. אותם חסמים, לצד חסמים לאומיים, הם מניעים מרכזיים להגירה של כשליש מהסטודנטים הערביים לחו"ל בתקופת הלימודים, נכון לנתונים מ-2015.

הרעיון על הקמת "אוניברסיטת מיעוטים" לאוכלוסייה הערבית בישראל, הינו רעיון אשר בזכותו ובגנותו מדובר במסדרונות הכנסת עוד משנות השבעים של המאה העשרים. בבסיס הרעיון עומד הרציונל אשר טוען כי אוניברסיטה אשר תמוקם בעיר ערבית, תפנה לתרבות, לשפה ולמורשת של ערביי ישראל, ותהיה מוכוונת כלפי קבלה של האוכלוסייה הערבית (הן כסגל והן כסטודנטים), תרחיב את הנגישות של ערביי ישראל להשכלה גבוהה.

התנהלות הוועדה

משתתפי הוועדה:

• חה"כ עופר כסיף ("הרשימה המשותפת") יו"ר וועדת המשנה להשכלה גבוהה.
• נציגי סיעות שונות – אסאמה סעדי, אימאן ח'טיב יאסין ויוסף ג'בארין ("הרשימה המשותפת"), אורלי פרומן ("יש עתיד – תל"ם").
• סוציולוגים וחוקרים בתחום – ד"ר נוהאד עלי, פרופסור סמי סמוחה.
• נציגי המועצה להשכלה גבוהה (מעתה ייקראו: "המל"ג").

הדיון החל בהצגת הבעיה בנגישות להשכלה גבוהה בחברה הערבית בישראל על ידי חברי הכנסת והמומחים המוזמנים. במסגרת ההצגה, הובאו נתונים אשר מוכיחים כי אחוז הסטודנטים הערביים אשר לומדים בתארים אקדמאיים נמוך מיחסם באוכלוסייה. זאת ועוד, אחוזם היחסי צונח ככל שהתואר מתקדם יותר.

יו"ר הוועדה ציין כי לפי דו"ח שנכתב ב-2013 על ידי הצוות המקצועי של וועדת תכנון ותקצוב מטעם המל"ג, החסמים המרכזיים אשר מקשים על כניסת צעירים ערבים למוסדות אקדמיים הם:

1. פער בהקניית מיומנויות אקדמיות וחשיבה מחקרית במערכת החינוך הממלכתית-ערבית; יתרה מכך, נטען כי איכות ההוראה נופלת ברמתה מהחינוך הממלכתי-יהודי (צפיפות כיתות, תשתיות, איכות הוראה). לאור פערים אלה, רבים מבוגרי החינוך הממלכתי-ערבי אינם בעלי תשתית הידע והמיומנות לטובת לימודים מתקדמים. פערים אלה ניכרים בציוני מבחן הפסיכומטרי (ציונם הממוצע של ניגשים מהחברה הערבית נמוך בכ-100 נקודות ממקביליהם היהודים, כשסך הנקודות נע בין 200 ל-800).
2. פערים סוציואקונומיים, חברתיים ותרבותיים.
3. נגישות שפתית – מרבית הלימודים מתקיימים בשפה העברית.
4. נגישות פיזית – לאור מיקום מרבית מרכזי המגורים של החברה הערבית בפריפריה בישראל, לצד מיעוט במוסדות אקדמיים בפריפריה ומחסור בתחבורה ציבורית נגישה וזולה, הגעה ממרכזי המגורים הערביים למוסדות הלימוד מורכבת יותר, בהשוואה למקביליהם היהודים.

הקמת מוסד אקדמי ממומן מטען המדינה ביישוב ערבי תפתור חלק נכבד מתוך הבעיות שהוצגו לעיל, ובעיקר בעיות 3 ו-4: שפה וגיאוגרפיה. חשוב לציין כי לפי המרכז למידע ומחקר של הכנסת, נכון ל-2015, ישנו ביקוש עודף לרכישת השכלה גבוהה בחברה הערבית, ביחס לכמות הסטודנטים הערביים בפועל.

להערכת המציגים, הקמת מוסד אקדמי חדש/ הפיכת מוסד אקדמי ערבי לחינוך למוסד אקדמי כללי / הקמת מוסד בחסות אוניברסיטה (שלוחה), תוביל לעלייה באחוזי הסטודנטים הערביים בחברה הערבית. זאת ועוד, לדידם, אותו מוסד יקדם שני תהליכים חיוביים נוספים:

1. משרות הוראה נוספות לאוכלוסייה ערבית כסגל.
2. פיתוח תחומי מחקר על האוכלוסייה הפלסטינית, כגון ספרות והיסטוריה פלסטינית.

הוצגו יוזמות העבר בנוגע לנידון:

• בשנת 2000 המל"ג קיבלה בחיוב הקמה של מכללה אקדמית מתוקצבת ביישוב ערבי.
• בשנת 2009 ה-OECD התנה את הצטרפותה של מדינת ישראל לארגון בהקמת מכללה ערבית ישראלית בצפון. אכן, הוחלט על הקמת מרכז אקדמי בנצרת אך ללא תקצוב ממשלתי ייעודי.
• בשנת 2010 המרכז בנצרת החל לפעול, על בסיס תרומות. לאחר שלוש שנים, בשנת 2013, המל"ג היה אמור להכיר בתוקפה של מכללה. עם זאת, באותה שנה, המל"ג דחתה את בקשת ההכרה לאור טענותיה כי למכללה אין כוח כלכלי מספק, וכי חוגים מסוימים במרכז אינם עומדים ברף האקדמי הנדרש.
• בשנת 2014 הוצע כי המרכז בנצרת יוכפף לאוניברסיטת חיפה, ויהווה כשלוחה של האוניברסיטה. בסוף אותה שנה הרעיון אושר על ידי המל"ג. עם מינויו של נפתלי בנט כשר החינוך, אוניברסיטת חיפה הודיעו על ביטול רעיון ההכפפה של המוסד בנצרת. בשנת 2015 המל"ג יצאה בקול קורא לאוניברסיטאות במדינה להכפפת המרכז בנצרת כשלוחה. חמש ההצעות שהוגשו למל"ג נדחו. חלק מן ההצעות נמצאות בהליכי ערעור על ההחלטה למול המל"ג עד היום.
• חשוב להוסיף כי בשנת 2005 הוחלט בממשלה כי יש להקים אוניברסיטה בגליל (החלטת ממשלה 3578). לאור ריבוי התושבים הערביים בגליל, אוניברסיטה במרחב, גם ככזאת שאינה מהווה כ"אוניברסיטה ערבית", צפויה למשוך סטודנטים ערבים רבים ובכך לגשר על פער הנגישות הגיאוגרפית. אולם, בשנת 2020 הוחלט על ידי השר להשכלה גבוהה, זאב אלקין ("הליכוד"), כי שמה של אוניברסיטת חיפה ישונה ל"אוניברסיטת חיפה והגליל", וכי תהיה אפשרות למכללות בגליל להיכפף לאוניברסיטת חיפה והגליל. בכך, לא תוקם אוניברסיטה נוספת בצפון הארץ.

נציגי המל"ג היו היחידים אשר הביעו הסתייגות מסוימת מניתוח הנתונים שהוצגו ומהנחות היסוד. נציגת המל"ג, יעל סימן-טוב כהן, ציינה כי המצב אינו עגום כפי שצויר עד כה בדיוק. למשל, כמות הסטודנטים הערביים גדלה בצורה משמעותית גם בתארים מתקדמים – אחוז הסטודנטים הערביים הלומדים לתואר שני מכלל הסטודנטים לתואר שני הוא קרוב ל-15%. זאת ועוד, סימן-טוב כהן הזכירה כי ישנה תוכנית לטובת עידוד רכישת השכלה גבוהה בחברה הערבית. במסגרת התוכנית, 50 רכזים מהמל"ג נמצאים ביישובים ערבים ונותנים מידע לנוער על השכלה גבוהה, תוך סיוע בהכנה למבחני הקבלה לאוניברסיטה ולמבחן הפסיכומטרי. לטענת סימן-טוב כהן, תוכניות כאלה ואחרות מסייעות בהגדלת כמות הסטודנטים הערביים אשר לומדים תחומים נפוצים בחברה הערבית (הוראה וחינוך, מקצועות פרא-רפואיים), לצד הרחבת יריעת תחומי הלימוד.

במהלך הדיון לא הוצגו לעומק טיעוני נגד להקמת אוניברסיטה ערבית. המציגים אשר בחרו להתייחס לחשש מפגיעה בתהליכי אינטגרציה, פטרו את החשש על ידי הכרזה כי האוניברסיטה תהיה דו-לשונית.

ומה הלאה?

סוגיית ההשכלה הגבוהה באוכלוסייה הערבית בישראל היא רכיב חשוב ואף מכריע בעתידו של המיעוט הערבי בישראל, וייתכן שניתן לומר גם בעתידה של החברה הישראלית. סוגייה חשובה זו, מזמנת אותנו לדיון מעמיק על התהליכים שאנחנו מעוניינים לקדם בישראל 2020, כדי לייצר ישראל טובה יותר ב-2030 ו-2040.

ישנן סיבות רבות מדוע הקמת אוניברסיטה ערבית בישראל היא לא נכונה – פגיעה בתהליכי אינטגרציה תוך יצירת בידול באוכלוסייה הצעירה, הערבית והיהודית; כר פורה לתנועות אסלאמיסטיות רדיקליות; חשש מרמת לימוד ומחקר נמוכה לאור מיעוט באנשי סגל מתאימים; וכדומה.

רבים מחברי הכנסת והממשלה האמינו ומאמינים שהקמת אוניברסיטה ערבית היא צעד שגוי, ולכן דה פקטו אוניברסיטה ערבית בישראל טרם הוקמה. על מנת לייצר תהליך לשינוי, הכנסת, וועדות הכנסת בפרט, נדרשות לקיים שיח מעמיק שנע מעבר למעגלי השיח הקיימים על האוכלוסייה הערבית הישראל. רוצה לומר – בהינתן דיון המתנהל כשכל המתדיינים תמימי דעים בדעתם, אך אותה דעה הינה דעת המיעוט שאינה רווחת בקרב הכנסת, הדיון הופך לדיון סרק, חסר כל תכלית.

הואיל ופתרון האוניברסיטה הערבית בישראל הועלה והורד מסדר היום חדשות לבקרים בשני העשורים האחרונים, ולאור הסימון המדויק של גורמי הבעיה כפי שהוצגו בדו"ח המל"ג בנושא מ-2015, ראוי לפתור תחילה סוגיות בעלות נפיצות נמוכה. לדוגמה – הוספת תכני מחקר קדם-אקדמיים בחינוך הממלכתי-ערבי, יצירת קורסי פסיכומטרי חינמיים המותאמים לקשיים של האוכלוסייה הערבית ("הפסיכומטרי של המדינה"), האדרת והעצמת אנשי מחקר ערביים בעשייה המדעית והחברתית בישראל. לצערי, כל עוד השינויים שנציגי החברה הערבית בכנסת מעלים לסדר היום מבקשים לבדל עצמם מן החברה הישראלית, ואף לא מקיימים בנושא דיון מעמיק למול נציגי העם כולו בכנסת, הם מתרחקים מעשיית שינוי משמעותי באופוזיציה. התנהלות מבדלת, כפי שנראתה בדיון הנ"ל, מדביקה את הנציגות הערבית בכנסת לכיסאות האופוזיציה.

– – – – –

שחר בלומנפלד | ועדת החינוך, התרבות והספורט (ועדת משנה להשכלה גבוהה): הקמת אוניברסיטה ערבית בישראל | 20-12-2020