הוועדה לקידום מעמד האישה התכנסה השבוע (ב') לדיון שעסק במצב הנשים בישראל נכון לשנת 2013. בראש הוועדה עומדת חברת הכנסת ד"ר עליזה לביא ממפלגת "יש עתיד". תחושותיי האישיות כמשקיפה בדיון היו מעורבות – לצד הרבה נתונים חיוביים, היו גם לא מעט שליליים אשר מלמדים על מצבים של חוסר אונים וכן חוסר תקווה בנושאים מסוימים בקרב הנשים בישראל למרות התקדמות מזערית שאין לזלזל בה, עבודה רבה עוד לפנינו.
נדמה שקיימת בכנסת הנוכחית מוכנות, יותר מבפעמים קודמות, להתמודד עם מצבן של הנשים בישראל – זאת בזכות מספר גדול יחסית של חברות כנסת (27), לצד שיתוף פעולה גם של חברי כנסת גברים. כיאה לנושא שכזה, מספר חברות כנסת הגיעו לדיון הוועדה – ח"כ מירב מיכאלי, מיכל רוזין, וכן שולי מועלם. ח"כ דב חנין היה גם הוא בתחילת הדיון אולם עזב לאחר זמן קצר. בדיון נכחו גם נציגי ארגונים ומשרדים שונים: שדולת הנשים החרדיות, קולך, שדולת הנשים בישראל, מרכז רקמן, נציגי משרד הכלכלה ונציבות שירות המדינה, ועוד. קהל של כחמישים נשים נכח בדיון.
בפתח דבריה קראה ח"כ לביא לשיתוף של נשים שאינן מיוצגות בכנסת כגון מגזר הנשים החרידיות וכן ציבור הנשים הערביות ובדואיות. דיון הוועדה התמקד בשני נושאים: דו"ח מיוחד של שדולת הנשים בישראל שכלל נתונים סטטיסטיים מגוונים על מצב הנשים בישראל, וכן דו"ח מרכז רקמן לקידום מעמד האישה שעסק במצבן של נשים ומשפחותיהן בישראל. מהנתונים שהוצגו בדיון עולין מספר דברים מעודדים: ראשית, אוכלוסיית הנשים מונה כ-50.6% מהאוכלוסייה אשר חיות יותר שנים מגברים – 83.6 לעומת תוחלת חיים של 80 שנה אצל הגברים. מהנתונים שהוצגו עולה שקיים מספר גדל של נשים בעלות תארים אקדמיים, דבר המתבטא גם בכמות חברות הכנסת במושב ה-19.
נשים בשוק העבודה
נשים בישראל עדיין נחשבות לעניות יותר לעומת הגברים. מהנתונים שהוצגו לא ניכרת ירידה באלימות כנגד נשים. מתוך כלל ראשי הערים בישראל, רק כשני אחוזים מהם הן נשים. המגזר הנשי מהווה 47% מכלל שוק העבודה בארץ – 37% מהן עובדות במשרות חלקיות, ו92% מהן שכירות. 35% אחוז מהעצמאיים בשוק העבודה הן נשים.
ענף ההוראה הוא הנפוץ ביותר בקרב הנשים בישראל – הן מהוות 84.1% מההוראה בחינוך העברי וכן 66.5% מההוראה במגזר הערבי. למרות היתרון המספרי, אחוז המורים הגברים אשר עוברים לתפקידי ניהול בהוראה גדול יותר ממספר הנשים שעוברות הסבה זו. מנתוני הדיון נמצא ששכר המורות בישראל הוא מהנמוכים במערב.
בענף התקשורת, בו נשים יכולות להשפיע על דעת הקההל וסדר היום הציבורי, מהווים הגברים רוב של 60%. הנשים מאיישות את מרבית המשרות בתפקידי זוטר בענף התקשורת, וקיימת באופן כללי השתתפות נמוכה יחסית של נשים בדיווחי חדשות שוטפים.
בריאות
תוחלת החיים של נשים ערביות בישראל נמוכה מזו של היהודיות בשיעור של 2.7 שנים. נשים ישראליות נמצאות בסיכון גבוה יותר ללקות במחלות לב – 19.3% מהן סובלות מלחץ דם גבוה, לעומת 17.9% מכלל הגברים בארץ. נשים גם סובלות יותר מכולסטרול גבוה (22.1%) וכן מהשמנה מסוכנת (15.5%)
הבעיה – מחסור בנתונים סטטיסטיים על פי מין
נתונים סטטיסטיים המתייחסים למין אינם מסופקים על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. לכן חסרים נתונים רבים אותם ויש להרחיב את האיסוף לגביהם. הסיבה העיקרית למידע החלקי הוא מחסור בתקציבים לצורך עיבוד הנתונים על בסיס מין. בדיון הוועדה קראו מספר חברי כנסת להעלות את המודעות בקרב הציבור ומקבלי ההחלטות על הנתונים השוים, וכן לתקן את מצבן המשפטי של נשים בישראל (בתחום דיני הגירושין, לדוגמא). על אף ההתפתחויות החיוביות שהוצגו בוועדה, נשים עדיין נתפסות כמשניות בחברה.
ח"כ מירב מיכאלי: "אכן בתקשורת אין בעלות מדיה, מנהלות, או כאלה שמאיישות תפקידי ביניים. נשים עדיין נתפסות כאובייקט מיני, ולכן לא קיים ייצוג לנשים מבוגרות על המרקע".
ח"כ לביא, יו"ר הוועדה: "מקצוע התקשורת עבר פמיניזציה בישראל, כמו בכל העולם המערבי. רוב הנשים הן בתקפידי שרתות בתקשורת, ואין כמעט נשים שמפרשות שיח או מרואיינות"
גירושין ונישואין בישראל
בחלקו השני של הדיון הוצג דו"ח של מרכז רקמן, שהוכן על ידי עו"ד עדי בלוטנר, ועוסק בנישואין בישראל. בכל שנה נישאות כ50,000 נשים, 10% מתוך הנישואים נערכים מחוץ לישראל. כשלושה אחוזים מכלל תושבי ישראל מקיימים משק בית משותף ללא נישואין. בכל שנה נפתחים במשטרה למעלה מ- 13,000 תיקים בעבירות אלימות בין בני זוג שבהם הקורבן היא אשה. כמו כן, מדי שנה נרשמת מגמת עלייה באלימות כלפי נשים ע"י בני זוגן.
אחת הבעיות שהוצגו בחלק זה של הדיון עסקה בגיל המינימלי לנישואים בישראל שעומד על 17, לעומת החוק הבינלאומי ומרבית מדינות העולם המערבי בהן הגיל המינימלי הוא 18. תיקון לחוק בנושא נמצא בהכנה לקראת קריאה שניה ושלישית, ובשיתוף פעולה של ח"כ גילה גמליאל וכן ח"ג יריב לוין".
כ-17,000 תיקי גירושין נפתחים מדי שנה בבתי הדין הרבניים, מתוכם רק 9,000 בהסכמה. מדי שנה מוגשים כ-8,000 תיקי תביעות, ו-10,000 זוגות יהודיים מסיימים את הליך הגירושין מדי שנה. כמחצית מהליכי הגירושין נפתחים באופן חד צדדיף וצפויים להמשך למעלה משנה. הגורם העיקרי לאי השוויון המובנה בדיני המשפחה הוא סרבני הגט – הגברים הם שקובעים את הגירושים. בישראל קיימים כיום כ-300 תיקים של סרבני גט, ושבעה סרבנים יושבים בכלא בישראל. אחד מהסרבנים ברח לאחרונה מבית הכלא ולא נמצא עד היום.
מנתוני הדו"ח עולה שהליכי גירושין מובילים לעוני – גירושים מובילים להיווצרות של משפחות עניות, ובעיקר חד הוריות כשבראש המשפחה עומדת אמא. בלמעלה מ-50,000 משפחות נמנע אהב מלשלם את מזונות הילדים כפי שנפסקו בארכאה משפטית. רק 30,000 משפחות זוכות לקבל תשלום חלקי של סכום המזונות הללו מהמוסד לביטוח לאומי.
