האם חופש המידע מנציח פערים חברתיים או עוזר להילחם בהם? בעקבות פסיקת בג"צ שחייבה לפרסם את תוצאות מבחני המיצ"ב נידון הנושא בוועדת החינוך. סמנכ"לית האגודה למען עולי אתיופיה: זה הכלי האפקטיבי היחיד להילחם בפערים
ועדת החינוך, התרבות והספורט, השפעות שליליות לפרסום נתוני בחינות המיצ"ב בתקשורת בתי הספר והעמקת פערים חברתיים, 28 במאי 2013
[space height="15"]בשבוע שעבר, יום רביעי 22 במאי, העלתה חברת הכנסת גילה גמליאל הצעה לסדר היום בנושא "תוצאות מבחני המיצ"ב" (=מדדי היעילות והצמיחה הבית ספרית). במסגרת הדיון, נשא דברים שר החינוך שי פירון וביקר בחריפות את ההחלטה לפרסם ברבים את תוצאות המבחנים. לטענתו "ילד שנולד למשפחה מסוימת באזור מסוים, מרמה סוציו-אקונומית מסוימת, לא צריך לראות את עצמו מופיע בפרסומים כילד נחשל. זאת פגיעה אנושה בדימוי העצמי שלו, זאת פגיעה ביכולת שלו לצאת מהמעגל שבתוכו הוא שרוי כרגע. אנחנו צריכים לחזק אותו, אנחנו צריכים לתת לו כוחות, אנחנו צריכים לחבק אותו. אנחנו לא צריכים להנציח את הקשיים שאתם הוא מתמודד". דבריו של שר החינוך היו נחרצים, אך דעתם של שופטי בית המשפט העליון הייתה הפוכה, והם החליטו שיש להטות את הכף לטובת חופש המידע ולאפשר לפרסם את התוצאות. השופטת עדנה ארבל אמרה בדיון (עע"ם 1245/12) כי "במשטר דמוקרטי ביקורת היא חיונית והיא מהווה גורם משמעותי לשיפור וקידום המערכות השונות. כפי שנאמר בזמנו על ידי השופט ברנדייס: 'אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר'".
על רקע דברים אלה של שר החינוך ופסיקת בית המשפט, נקבע דיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט בנושא "ההשפעות השליליות לפרסום נתוני בחינות המיצ"ב והעמקת הפערים החברתיים". שתי שאלות שחייבות להישאל הן: האם בשם חופש המידע מוצדק "להנציח" פערים חברתיים וע"י כך לפגוע בתלמידים? או שמא עדיף לפעול ברוח דבריו של השופט ברנדייס, ולחשוף בפני הציבור את הפערים החברתיים המתקיימים בין מרכז לפריפריה למען תיקון המצב?
נוכחות דלה של חברי הכנסת
למרות שהדיון היה בעל משמעות חברתית הנוגעת בסוגיה של העדפה ערכית מן המעלה הראשונה בתחום החינוך, רק שני חברי ועדה נכחו בו: חה"כ שמעון אוחיון וחה"כ מסעוד גנאי, שכאן המקום לציין לטובה את התמדתם בדיוני הוועדה. חברת הכנסת יפעת קריב נכחה באופן חלקי, ושמונת חברי הועדה הנותרים נעדרו מהדיון: יעקב אשר, גילה גמליאל, יצחק הרצוג, יריב לוין, משולם נהרי, עיסאווי פריג`, רות קלדרון ויוני שטבון. כלל לא ברורה הנוכחות הדלה של חברי הכנסת בדיון מסוג זה.
חופש המידע: מזיק או מועיל?
יו"ר הוועדה, חבר הכנסת עמרם מצנע, פתח את הדיון בהציגו את הדילמה הערכית לעיל וציין שהיא כבר נדונה ע"י ועדת החינוך בכנסת הקודמת. אז יו"ר הוועדה, עינת וילף, תקפה בחריפות את החלטת בית המשפט לפרסם את תוצאות מבחני המיצ"ב, שכן לדעתה עצם הפרסום פוגע יותר מאשר מועיל. יו"ר הוועדה פנה לנוכחים וביקש לראות כיצד פותרים את הבעיה שנוצרה, מבלי לפגוע הן בערך חופש המידע והן ביכולת של משרד החינוך ליצר כלים אובייקטיביים כדי שהוא יוכל לבקר את עצמו בצורה הטובה ביותר. בדבריו לא הוזכרה סוגיית זכותו של התלמיד לכבוד, כפי שהועלה ע"י שר החינוך, אלא רק הפגיעה ביכולת של בית הספר למדוד בצורה טובה את הישגי התלמידים.
ראשונת הדוברים הייתה נציגת משרד החינוך, אשר טענה שהמשרד טרם הצליח לפתור את הבעיה הנדונה בנוגע לפרסום התוצאות ושישנם ניסיונות למציאת חלופות שיסייעו לשמירה על האפקטיביות של מבחני המיצ"ב יחד עם פרסומם. לדבריה יש לבדוק האם הנזק שבפרסום עולה על התועלת שבמבחנים אלה לכל בית ספר. היא הוסיפה שיש צורך חיוני בחשיפה טובה יותר של אוסף המדדים על בית הספר, ויש לכלול בהם לא רק את ההישגים המתבטאים בציונים, אלא גם את רוח הלמידה והאקלים הבית ספרי וכך להעניק תמונה כללית והוגנת יותר.
קו דומה לעמדת משרד החינוך, הציגה מנהלת בית הספר גורדון בהרצליה, בלה בסן. לדבריה, הנתונים שמתפרסמים הם מניפולטיביים ולא מספקים תמונה בהירה ואמתית לגבי המצב בבית הספר. לטענתה כאשר משקללים את הישגי התלמידים בבית הספר עם שנים קודמות, נוצרת תמונת מצב לא נכונה באשר לרמה הנוכחית של התלמידים, דבר שגורם להצבתו של בית הספר במקום נמוך בהשוואה הכלל ארצית.
סמנכ"ל עמותת "הכל חינוך", שרית אורן, אמרה שלפני שמפרסמים את תוצאות מבחני המיצ"ב יש לדאוג למצוא את המודל הנכון והטוב ביותר לבחינה אובייקטיבית של הנתונים. עד אז כל פרסום של המבחנים פוגע במערכת יותר מאשר מועיל. לדבריה, הפרסום הוא גזירת גורל על תלמידי ישראל הנמצאים בחתך סוציו-אקונומי נמוך ואין לאפשר פגיעה בהם. היא הוסיפה שהסכנה היא שמנהלי בתי הספר יהיו מונעים מפופוליזם ולא ע"י מטרות ערכיות חינוכיות – וכבר יש עדויות על כך שמונעים בכוונה תחילה מתלמידים חלשים לגשת למבחנים האלה, וזאת מפני שמנהלי בתי הספר ישימו לנגד עיניהם את גרף ההישגים. כל זה נובע, לטענתה, מהפרסום שצריך להיעשות באחריות ולא בצורה שבה הוא מפורסם.
מנגד, היו שתמכו בכך שהחומר ייחשף ברבים וטענו שחשיפת התוצאות היא זו שיכולה להביא לתיקון המצב החברתי המעוות בין מרכז לפריפריה. עו"ד גיא דיין מהתנועה לחופש המידע, טען שמבחני המיצ"ב הם כלי שפותח במשרד החינוך ובאחריותו, לכן כל הבעיות הטכניות של הכלי הזה קשורות להתנהלות של משרד החינוך ולא לפרסום. לדבריו, השאלה היא לא איך מסתירים את השימוש בכלי הזה אלא מה נעשה איתו, ואין לתנועה לחופש המידע שום התייחסות לגבי טיב המבחנים. עוד הוסיף עו"ד דיין, שאם למנהלות בתי הספר קשה להסביר את הנתונים כי הם מניפולטיביים, יכול להיות שיש כאן תמונה מעוותת של המציאות, אבל תמונה זו לא נוצרה בידי אלה שפרסמו את הנתונים!
אסף רובין, נציג אתר מדלן אשר דרכו פורסמו נתוני המבחנים, אמר בדיון שהאתר היווה את הממשק בין תוצאות המבחנים לבין ההורים. לדבריו בחודשיים האחרונים נכנסו לאתר כחצי מיליון הורים כדי לקבל את המידע הזה. הם לא רק עוברים על ההישגים הציוניים אלא גם על האקלים הבית ספרי. הוא אמר שהוא ער לחששות שיש לבתי הספר ולמערכת החינוך בפרסום הנתונים, אבל זו תופעה שיש לברך עליה אף שחלק מן הנוכחים הציעו "לשים מחיצה בין הנתונים להורים". רובין הוסיף שחשיפת הנתונים עושה צדק עם השכבות החלשות, אשר מהם נמנע בסופו של דבר לראות את התמונה כולה והפערים הגדולים שקיימים. בשלב זה חתך את דבריו יו"ר הוועדה ואמר שכל הרעיון מאחורי המבחנים האלה, לעומת מדדים אחרים, זה שהם נועדו להיות כלי לבית הספר להערכה. כאשר לוקחים את הכלי הזה כדי לעשות כל מיני חתכים וספקולציות, ומעבדים את המידע לצורה יותר ויזואלית ונוחה בסגנון "כוכב נולד" – מחטיאים את המטרה ומגדילים את הנזק. על כך השיב אסף רובין, שהם רק הציגו את הנתונים, ללא עיבוד ועריכה וזו הפעם הראשונה שלהורים ולתלמידים יש נגישות להישגי בית הספר. בפרסום יש פוטנציאל לעורר דעת קהל ולעשות שינוי.
מנכ"ל האגודה הישראלית למען עולי אתיופיה, זיוה מקונן-דגו, אמרה שמבחני המיצ"ב הם הכלי האפקטיבי, ואולי היחיד, שהאוכלוסיות החלשות יכולות לעשות בו שימוש כדי להבין את הפערים הגדולים שקיימים, ומוכרחים שכלי כזה יהיה זמין לכל. לדבריה, ההנגשה של התוצאות לציבור חשובה מאוד למען צמצום הפערים בחברה, אך יש לעשות זאת בצורה נכונה כדי שהנזק לא יעלה על התועלת.
חברי הכנסת שנכחו בדיון לא הביעו את דעתם לכאן או לכאן ולא הציעו רעיונות לפתרונות, מלבד מספר שאלות שהעלו לדוברים השונים. יו"ר הוועדה סיכם את הדיון באמירה שיש לפתור את הדילמה הערכית הנדונה בכך שיש לעשות חשיבה מחדש במשרד החינוך לגבי כל הנושא של מבחני המיצ"ב. לדבריו יש לומר בבהירות מהי מטרת המבחנים, והואיל ומדובר בכלי שנועד למנהל בית הספר, יש להימנע ממניפולציות כאלה ואחרות שלא תורמות למטרה. הוא סיכם שמשרד החינוך ישוב אל הוועדה בעוד שלושה חודשים כדי לעדכן על הנעשה בתחום.
סיכום – בלי חשיפה לא יהיה תיקון
פרסום מבחני המיצ"ב, על פי דברי שר החינוך, מנציח את הקשיים שאיתם מתמודד תלמיד מהפריפריה. דברים אלה מקוממים, שכן מבחני המיצ"ב מספקים תמונת מצב על הפערים החברתיים שקיימים במציאות ואינם מנציחים אותם, כפי שראי אינו מנציח כיעורו של אדם אלא חושף אותו. למעשה מבחני המיצ"ב הם אנטי-תזה להנצחת המצב, בפרסומים יש כדי לעורר דיון ציבורי בשאלה הערכית באשר לחינוך לו זוכים תלמידים ותלמידות שגדלים בפריפריה, ולהביא לשיפור וקידום המערכות השונות, כדברי השופטת עדנה ארבל.
לכן, מצבם של אותם תלמידים מונצח לא בשל פרסום תוצאות המבחנים, אלא בשל מדיניות ממשלתית אשר לא עושה די כדי לצמצם את הפערים בין מרכז לפריפריה. כותרתו של הדיון, שהפרסום הוא זה שגורם להעמקת הפערים היא מניפולטיבית ושגויה, שכן רק ע"י חשיפת האמת, כאובה ככל שתהיה, ניתן יהיה לעורר דעת קהל שתביא בתורה לחשיבה מחדש, שינוי המצב וצמצום הפערים.
