בשנתיים האחרונות הזדמן לי להגיע לכנסת לדיונים שונים. מטבע הדברים הלכתי לנושאים שבהם אני מבין ומתעניין, בעיקר איכות סביבה, וכמעט שלא הזדמנתי לוועדת הכספים. שמעתי, כמובן, את הסיפורים: על סכומי כסף אסטרונומים שעוברים ממשרד למשרד בהינף ידם של נבחרי הציבור. הסיפורים על כך שלאחר ההצבעה על התקציב הוא עובר שינויים כה רבים עד שהוא אינו דומה לזה שהצביעו עליו נבחרינו.
לקריאה נוספת >> מהפכה במשרד האוצר: תקציבי המדינה פורסמו במלואם לעיון הציבור
לאחר שנתיים כמשקיף של המשמר החברתי חשבתי שאני בקיא. חשבתי שכבר ראיתי כמעט כל מה שיש לראות בכנסת. לצערי מסתבר שטעיתי – התנהלת הכנסת, גם לאחר התנדבות של שנתיים במשמר החברתי, מצליחה להפתיע אותי. מדיון ועדת הכספים שנערך אמש (ד') גיליתי העברות של כספים בסכומים אדירים, עוברות כמעט ללא פיקוח או בקרה. העברות אלו, למעשה, הינן בקשות של משרדי ממשלה להעביר כסף "צבוע" מייעוד אחד לייעוד אחר. מעשה שהיה כך היה:
משרד האוצר ואין פקס בו
הדיון התחיל בוויכוח סוער בין סתיו שפיר ליו"ר הוועדה ניסן סלומיאנסקי. הח"כית שאלה מדוע היא לא קיבלה את המידע על העברות הכספים במייל בשבוע שעבר. השאלה עברה לנציג משרד האוצר, אשר הסביר שאין להם את היכולת הטכנולוגית לסרוק ולשלוח את הדברים במייל. "למה לסבך" שאל יו"ר הוועדה, סלומיאנסקי, את ח"כ שפיר – "תשלחי את העוזר שלך שבוע לפני כן שייקח את הקבצים". משם הדברים התדרדרו במהירות לריב קולני. שפיר דרשה שהמידע יפורסם באתר הכנסת בעוד יו"ר הוועדה אינו מבין על מה ההתעקשות המיותרת. הדיון בנושא הסתיים בסירוב של יו"ר הוועדה לסרוק את החומר, ע"י מזכירת הוועדה, ולשלוח אותו לחבריה.
12.5 הם לא "נושא כספי"
לאחר מכן התרחש דיון על העברת 12.5 מיליון ש"ח לתקציב משכורות בחינוך החרדי העצמאי. גפני וליצמן תקפו בצעקות את יו"ר הוועדה. לטענתם הוא הבטיח להם להעביר את הכסף. הוא טען שלא. היו"ר התעצבן ואמר שלא מדובר ב"נושא כספי" אלא בעניין פוליטי ששר האוצר יכריע בו כשיחזור ארצה. למתבונן מהצד נראה שלסלומיאנסקי לא היה חשק או כוח להתעסק בסכום כסף כל כך פעוט וזניח.
כסף לשעת חירום לא ידועה
לאחר מכן ביקש פקיד של משרד הפנים לשחרר כעשרה מיליון מהרזרבה לשעת חירום לצורך ביצוע "פעולות מיוחדות". ח"כ ליצמן הקשה ושאל למה מיועד הכסף. האם, הוא שאל, יכול להיות לו שימוש יותר טוב? בשלב זה התערב יו"ר הוועדה ואמר "מה לא מובן? זה לפעולות מיוחדות?". ליצמן הקשה ושאל למה ,ספציפית, מיועד הכסף? לפקיד לא הייתה שום תשובה. העברת הכסף אושרה בוועדה. גם רובי ריבלין, שתקף את הנושא, הצביע בעד.
משרד הבינוי מציג: ניהול ב 498 מיליון ₪
נציג משרד הבינוי והשיכון ביקש לאשר שימוש ב-150 מיליון ש"ח בכדי לשפץ ולבנות בתי משפט חדשים. עד כאן נשמע סביר. לאחר מכן הוא ביקש את העברתם של 498 מיליון שקל, קצת פחות מחצי מיליארד, לניהול תקציב. ליצמן וגפני, שוב, ירדו לפרטים. מסתבר שסכום הכסף האדיר הזה נועד ל"ניהול בקרה" שנדרשת ממסקנות של "חריש עמק". מעבר לכך לא ניתן שום הסבר על הנושא.
למרות אי הבהירות והשקיפות ההצבעה עברה.
מפרץ וזיהום בו
הנושא הבא היה הקצאת תקציבים לטיפול בקרקע מזוהמות במפרץ חיפה. מסתבר שמפעל של כור נסגר ב-2001 והשאיר אחריו זיהום רב. המדינה הסכימה לשלם חצי מעלות הטיפול כאשר הקונה העתידי ישלם את החצי השני. מאז שנת 2001, מזה 12 שנה, יש למפעל קונה עתידי. ישנה גם החלטה של בית הדין הגבוה לצדק שחייב את המדינה להעביר את הכסף בכדי לשקם את הקרקע. נראה שאף אחד לא התרגש מהעבודה שבמשך 13 שנה הייתה במקום פסולת מסוכנת, בלב אזור מאוכלס, שיכולה לגרום לשלל מחלות וזיהומים. לפחות בישיבה זו,שלוש עשרה שנים לאחר החלטת הממשלה, עבר הכסף לטיפול במפגע.
פנסיות ההורים יפסידו, ושיני בנים תקהינה
הנושא הבא יכול לתת תשובה חלקית, של 50,000 שקל ביום, לשאלה הפופולרית "אפוא הכסף?". בשנת 2001 קרסו הפנסיות שניהלה ההסתדרות. הן קרסו עד כדי כך שהמדינה החליטה לכסות את החוב, של 78 מיליארד שקל, בכדי שהעובדים לא יישארו חסרי כול. ברור שלמדינה אין את היכלות לשלם את כל הסכום ולכן הוחלט לפרוס אותו. המדינה מעבירה אחת לתקופה מסוימת סכומי כסף להסתדרות, הפעם בהיקף של 500 מיליון שקל, עד שכל הסכום ישולם. קרנות הפנסיה הללו אינן בידי ההסתדרות יותר אלא בידיים פרטיות. בתי ההשקעות הללו באו למדינה וביקשו ריבית. על ולמה ריבית? על כך שאם היה להם את הכסף הם היו מרוויחים עליו ריבית. מכיוון שהכסף עובר חלקים חלקים הם מפסידים את הריבית שהיו יכולים להרוויח ולכן יש לפצות אותם על כך. מסתבר שמנגנון הפיצוי הוא נדיב עד מאוד.
הקרנות מקבלות ריבית שנתית של ארבעה אחוזים בנוסף למדד. היום, 12 שנה לאחר קביעת ריבית של כ7 אחוזים בשנה, ברור שמדבור בתנאים טובים בהרבה מאלו של חברי קרנות הפנסיה הרגילות. נוסף על כך ההסכם הזה הוא ללא אפשרות לשינוי. המשמעות היא שגם אם יהיו שינויים דרמטיים הנוסחה של "4%+מדד" תישאר קבועה. אפוא הכסף? חלקו נבלע בריבית של 50,000 ₪ . שלא יהיה בלבול-מדובר ב50,000 ₪ ליום שהם כשמונה עשרה מיליון שקל לשנה. הסכום הזה ירד ככול ששבעים ושמונת המיליארדים יעברו מהמדינה לקרן הפנסיה. עדיין היה מקום,במועד חתימת ההסכם, לקבוע שהוא ייבחן מחדש במהלך השנים לבוא.
סיכום:
ח"כ גפני וליצמן היו בקיאים מאוד בפרטים של העברות הכספים ושאלו שאלות רבות את פקידי המדינה. שפיר רבה קשות עם סלומיאנסקי על שקיפות בוועדה. רובי ריבלין התנגד להעברות רבות אבל, בפועל, הצביע בעדן. היו עוד הצבעות בחדר אותן לא סיקרתי מכיוון שנראו לי חשובות פחות ומסודרות יותר מאלו שתיארתי כאן.
באוטובוס, לאחר הדיון, הייתי לא רגוע . אפשר להגיד שגם מעט המום. סכומי כסף אדירים עברו בחלל האוויר ללא שום הסבר. משרד האוצר נראה כמתעקש, מסיבות שאינן ברורות לי, לשמור את כל הידע התקציבי אצלו. ברור שישנו אי סדר קשה בהעברות סכומי הכסף הללו. נותר רק לתהות מה היה מצב הדברים לפני שמסדרונות הכנסת נפתחו לאזרחים. אלו סכומי כסף חרכו אז את חלל האוויר?
