החברה הישראלית היא מורכבת ורב גונית. לפעמים נדמה שכל סקטור בחברה הישראלית רוצה שכולם יהיו כמותו, שכולם יתנהגו כמוהו, שכולם ייצאו מכור ההיתוך הזה אפויים בדיוק באותה המידה. אין ביטוי טוב יותר ומזוקק יותר טוב לרב גוניות הזאת מאשר כנסת ישראל. הכנסת זה אנחנו.
הכנסת נמצאת בימי השפל שלה. ימי שפל מבחינת מעמדה והדימוי הציבורי שלה, ימי שפל מבחינת כוחה הדל שרשות עצמאית מול הרשות המבצעת שרומסת אותה ורואה בה מטרד, ימי שפל על רקע חולשתה. הכנסת נואשת לחיזוק ותמיכה. חיזוק מעמדה כמוסד המייצג של החברה הישראלית על כך גווניה.
בשביל זה אנחנו כאן. בשביל לחזק את נציגינו. לחזק את המוסד שבו הם פועלים. בשביל לחזור ולהזכיר לחברי הכנסת שלנו שהם השליחים שלנו והנציגים שלנו ועליהם לעבוד עבורנו. עבור כלל החברה הישראלית. הגיוון של החברה הישראלית בא לידי ביטוי גם אצלנו, במשמר החברתי, ואנחנו עושים מאמצים להמשיך ולהתרחב אל קהלי יעד חשובים נוספים.
לאחרונה הצטרפו לצוות המשקיפים שלנו שלושה משקיפים חרדים חדשים. יחד עם משקיף חרדי ותיק ומוערך אצלנו הם מכניסים הסתכלות שונה ומעניינת. תחשבו על זה רגע: משקיף חרדי העוקב אחרי נבחריו בוועדה לשוויון בנטל. האם הוא תופס את "השוויון בנטל" כשוויוני? או איך יתרשם משקיף חרדי אחר מהדיון על העלאת גיל הנישואין?
המפגש הבלתי אמצעי הזה עם אנשים שאכפת להם בדיוק כמוני מהמקום שבו הם חיים הוא מרגש. על אף שגם אני חוטא לפעמים בשאיפה לייצר איזשהו ישות עממית הומוגנית שתחשוב כמוני ותתנהג כמוני, אני מבין כמה חשוב המפגש הזה. מהמפגש הזה, שמתקיים בזעיר אנפין במרחב נורא מוגדר של פעילותי כרכז המשקיפים של המשמר החברתי, מול משקיפים שונים מסקטורים שונים של החברה הישראלית, אני מבין כמה חשובה הכנסת שלנו כמוסד המייצג שלנו. מוסד שייצג באופן אמין וישר כל אחד ואחת כאן כדי שאפשר יהיה לומר שאנחנו מקיימים כאן שלטון דמוקרטי, של עם ששולח את נציגיו למוסד המייצג ויודע שהם עושים עבורו את העבודה.
אנחנו עוד לא שם. אבל אנחנו בדרך.
