זהו פרק שני במסענו אחר הדיונים בוועדת הפנים בחוק פראוור. בפעם האחרונה הכרנו מעט מהרקע העובדתי ולמדנו על טעמי ההתנגדות האידאולוגית העזה לחוק מימין ומשמאל. הפעם, מהדיון שהתקיים אמש (ב'), ננסה להעמיק ולהרחיב את הבנתנו בנושא מתוך התייחסות לדיון הראשון בגוף החוק.
הדיון בשבוע שעבר סיים את סבב התגובות להצעת החוק, ואתמול והחלו לדון בחוק עצמו לפרטיו. דיון זה היה הראשון ועסק בעניינים פרוצדורליים בעיקרם וההתייחסויות העיקריות היו:
- לעצם הגדרת 'הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב' כרשות ממשלתית ולא כרשות עצמאית נבחרת עם ייצוג הולם לבדואים בתוכה
- הממשק בין 'הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב' לבין הרשויות המקומית והיררכיה בניהן.
בשורות הבאות אתייחס לדיון בארבעה מישורים שונים, ומשלימים, שינסו לתת תמונה קצת יותר רחבה ומעמיקה של הנושא והמורכבות שחבויה בו.
נתחיל מהמישור הפשטני והמוכר ביותר לכולנו:
מישור ימין משיחי – שמאל ילידי
זה המישור שמקבל את הבמה הגדולה ביותר במסגרת הדיונים ובמסגרת התקשורת – ובוודאי שגם במסגרת התייחסות הח"כים. זהו גם המישור שמייצר את הזעם הגדול ביותר ומגייס מאות להפגנות ומביא כותרות של "אינתיפאדה בנגב" וכו'. עם זאת (ואולי בגלל?) הוא הפשטני ביותר. נגעתי בו באריכות בפרק הקודם ולכן לא ארחיב במיוחד, אך אביא כמה דוגמאות פיקנטיות: מצד ימין של המפה הפוליטית, הדיון החל עם קריאות נרגשות של ח"כ כלפה מהבית היהודי שטען כי הארגון 'רבנים לזכויות אדם' הוא אנטישמי ואסור לתת לו את רשות הדיבור. ומצד שמאל, ח"כ עפו אגברייה שאל "איך אפשר להוציא אותנו בשביל להכניס יהודים? (..) מה תהיה התגובה שלהם לכך שגונבים להם את האדמה עוד כמה שנים?” כאמור, מדובר על התייחסויות לנרטיב 'האדמה שייכת לנו כי אנחנו יהודים' לעומת נרטיב 'האדמה שייכת לנו כי אנחנו ערבים' עם קריצות למכביר לסוגיות בשטחי יהודה ושומרון וכן ללאומיות פאן ערבית חובקת ישראל-פלסטין. איפה הבדואים במישור הזה? שאלה טובה.
נמשיך עם המישור הענייני ביותר:
מישור ביצועי – שיתופי
פה השאלה היא בעצם איך יתבצעו הדברים? שאלה נוספת שנגררת מהראשונה היא האם תוקם רשות ממשלתית או רשות עצמאית.
הממשלה רוצה ליצור מערך שיהיה כפוף לממשלה עצמה, ולהבטיח ביצוע (וכן לקיחת כוח, אחריות והון פוליטי) בהתאם להעדפותיה. מנגד, הארגונים וח"כ חנין מאמינים שהדבר החשוב ביותר הוא המנהל התקין והשיתופי. קרי, על הרשות להיות נבחרת ולייצג את רצון האוכלוסייה שאותה היא באה לשרת. כאן ראוי לציון מיוחד ח"כ דב חנין, שהביא פירוט מפורט וענייני ושטח אותו בפני הוועדה. הוא אף התעקש פעם אחר פעם שהשר לשעבר ונציג רוה"מ, בני בגין, יקשיב לו בקשב רב. חנין הסביר שהוא אינו בא להתריס או לקנטר ושהדרך שהוא מציע נועדה להביא למהלך תקין וקשוב אשר יבטיח שהדברים יתרחשו ללא מלחמות מיותרות.
תכלס, אני ממזמן גרופי של ח"כ חנין ושוב לא התאכזבתי. ח"כ חנין עשה עבודה פרלמנטרית משובחת שגרמה לממשלה להיראות כחובבנית ודורסנית.
נעבור למישור הבולט ביותר בכל ועדות הכנסת:
מישור ממשלה – כנסת
אפשר לתאר את מציאות הפרדת הרשויות כמצב בו הממשלה היא זו ששולטת בפועל בכל ענייני המדינה והכנסת היא למעשה הגוף הנבחר והמפקח עליה. בפועל, ישנו מתח תמידי בין חברי הכנסת לנציגי הממשלה ומאבק כוחות בלתי פוסק שמתבטא בכל דיון.
תגובת השר לשעבר בגין ונציג רוה"מ בגין לטענותיו של ח"כ חנין בנוגע לרמת שיתוף לא מספקת בין הממשלה לאוכלוסיה הייתה שהרבה מהדברים שח"כ חנין הציע כבר קורים בשטח וכאן, עלי לציין לחיוב את יו"ר הוועדה ח"כ רגב שדרשה ששיתוף הפעולה עם האזרחים יהיה מעוגן בחוק והבהירה ליועץ המשפטי לוועדה שלא תעביר את החוק מבלי שיכלול סעיף שנוגע להדברות עם האוכלוסייה הבדואית (כמו למשל ועדה מייעצת). היא נימקה את החלטתה בכך שלא יכול להיות שרשות שנועדה לשרת את האוכלוסייה הבדואית לא תכלול מנגנון שישתף את האוכלוסייה.
ח"כים שונים אף נזפו בממשלה על כך שההיררכיה בין הרשות להסדרה לרשויות המקומיות אינה ברורה, וכי הרשות המקומית למעשה תהיה כפופה לה ותמצא את עצמה אחראית לתחזוקה של ישובים שנבנו ע"י הרשות להסדרה.
ונעבור למישור המסקרן ביותר:
מישור נציגותי
מי בעצם מייצג את הבדואים? מה היא עמדתם בנושא? האם יש להם בכלל עמדה ברורה?
הדיון הקודם הסתיים בכך שח"כ טלב אבו עראר (הח"כ הבדואי היחיד) דרש מהשר לשעבר ונציג רוה"מ בגין את שמות הבדואים שהסכימו למתווה הנוכחי – ואז עזב את חדר הישיבה בסערה ולאחר שיצא ענה לו בגין שלא בפניו כי עשרות רבות של בדואים אמרו לו שחברי הכנסת והממשלה לא מייצגים אותם.
בשבוע האחרון יצאו כמה מחברי הוועדה לסיור באזורים המדוברים וח"כים משמאל החרימו את הסיור והתרעמו על כך שאין ייצוג בדואי בסיור. ח"כ אבו עראר כעס במיוחד במהלך הדיון אתמול ואמר שיו"ר הוועדה ח"כ רגב מרמה כשהיא אומרת שהיא ישבה עם נציגים בדואים במהלך הסיור – ח"כ רגב טענה מנגד כי הם נפגשו עם כל מי שרצה להיפגש איתם ושגם לה אמרו בדואים רבים ש"אין לנו נציגות בכנסת".
אז מה זה אומר? האם חברי הכנסת הערבים נלחמים את מלחמת הבדואים או אולי הבדואים הם כלי במלחמה אידאולוגית של חברי הכנסת משמאל? ואיך אנחנו יכולים לעזור לבדואים? כולי תקווה לרמזים נוספים בשבוע הבא!
