חוק המסתננים הוא אחד מאותם חוקים שמזקקים את ההוויה הישראלית אל הכנסת ואל אחד התוצרים שהפרלמנט שלנו מנפק – החוקים המכתיבים את חיינו. לאחר שאישרה מליאת הכנסת את הצעת החוק בקריאה ראשונה, וועדת הפנים הציגה את החוק החדש, החלה הוועדה לדון בשיטתיות בסעיפי החוק במטרה להצביע על ההצעה בוועדה כבר ביום רביעי הקרוב.
לפני שניגשים לתוכנם של הצעת החוק ושל דוברי הנוכחים בדיון כדאי לשאול על איזה רקע דחוף לוועדה לדון בחוק זה, תוך דחיקה הצידה של נושאים חשובים אחרים שעל סדר היום של הוועדה העסוקה כמו הרפורמה בתכנון ובנייה. כמו כן יש לשוב ולהזכיר, כפי שכבר נכתב כאן ובמקומות אחרים בעבר, שהמונח מסתננים הוא מטעה. הוא מתייחס אל קבוצת אוכלוסייה לפי קריטריונים גזעיים השופטים את פרטי האוכלוסייה לפי צבע עורם. שימוש במונח "מבקשי מקלט" הוא טוב יותר, מכיוון שהוא מתייחס גם לפליטים שברחו על נפשם. המינוח הוא עניין מהותי בנושא זה מכיוון שהוא מקפל בתוכו את ההתחמקות של המדינה מביצוע תפקידה: הגדרה של מי הוא מהגר עבודה, שניתן להחזיר אותו למולדתו, ומי הוא פליט, שאינו בר גירוש. ברקע הדיון עומדים הימצאותם של 50,000 מבקשי מקלט בתחומי מדינת ישראל, וריכוז מרביתם באזור דרום ת"א.
בשנה שעברה אישרה הכנסת את תיקון מספר 3 לחוק למניעת הסתננות. התיקון קבע כי כל מבקש מקלט בתחומי מדינת ישראל עלול להיעצר ללא משפט לתקופה של עד כשלוש שנים במתקן הסגור סהרונים. קואליציה של ארגונים עתרה לבית המשפט העליון בטענה שהחוק אינו חוקתי וסותר את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
הרכב מורחב של תשעה שופטים קיבל פה אחד את טענת העותרים וקבע שהחוק אינו חוקתי ואינו מידתי. הממשלה שמעה את החלטת בית המשפט, ומיהרה להכין הצעת חוק נוספת, הנבדלת אך במעט מהחוק שנפסל על ידי בג"צ. היועץ המשפטי של הכנסת, עו"ד אייל ינון, קבע בחוות דעת על החוק החדש כי הוא דורש תיקונים רחבים למספר סעיפים שסותרים את החלטת בג"ץ על החוק שנפסל. ביום שני הכנסת אישרה, כאמור, את הצעת החוק הנוכחית שהגיש שר הפנים בשם הממשלה, וביום שלישי החלה ועדת הפנים לדון באינטנסיבות בהצעה במטרה להביאה לקריאה שנייה ושלישית כבר בשבועות הקרובים.
הצעת החוק הנוכחית, כמו אחרות לפניה היא תוצאה של תפיסת עולם סדורה שמציבה מטרה ברורה. שר הפנים, גדעון סער, אמר בדיון אתמול כי יש שתי מטרות לחוק: המטרה האחת היא לגרום לכך שהמסתננים לא יוכלו לעבוד. מטרה זו משרתת את המטרה השנייה, והיא הפעלת לחצים פסיכולוגיים, חברתיים וכלכליים על אוכלוסיית מבקשי המקלט על מנת שאלו יעזבו את שטח ישראל מרצונם.
לאור מטרות החוק שהציג שר הפנים, עולה השאלה האם האמצעים שמבקשת הצעת החוק להקנות עבור מטרות אלה מספיקים להשגת המטרה? האם הם עומדים במבחן החוקתי? האם הם עומדים במבחן המוסרי? וגם אם יש כאלו שיתמכו בהצעה הנוכחית, האם ההצעה תביא לפתרון מקיף של מצב בלתי נסבל עבור מבקשי המקלט ותושבי שכונות דרום ת"א כאחד? אז מי בעצם מרוויח מכל הסיפור הזה?
הצעת החוק באה לתת מענה להסדרת שהותם של המסתננים לאור פסילת בג"ץ את החוק הקודם. שני נימוקים מרכזיים עמדו ביסוד החלטת בית המשפט: האחד הוא משך הכליאה הממושך של שלוש שנים, והשני הוא סוגיית הכליאה והיותו של המתקן מתקן כליאה סגור.
ההצעה הנוכחית מבקשת לקצר את תקופת המשמורת של המסתננים לישראל משלוש שנים לשנה אחת בלבד. כמו כן ההצעה תחול על מסתננים "חדשים" בלבד, שנכנסו לישראל לאחר תחולת החוק. יועמ"ש הכנסת ציין בחוות דעתו כי מדובר בשני שינויים מידתיים יותר, אולם יש עמם שתי בעיות: הראשונה היא שרק שניים מתוך תשעת השופטים בבג"ץ הציעו את קיצור תקופת המשמורת שחלופה מידתית יותר. הבעיה השנייה היא שכיום זרם המסתננים כמעט פסק, ולא ברור את מי הוא ישרת. כך, נשאלת השאלה האם לא מדובר בהפעלת כלי לא מידתי על תופעה שכבר כמעט פסקה.
הסוגיה השנייה היוותה את עיקר הדיון אתמול בוועדה. החוק קובע שמדובר במתקן פתוח, אך ההגבלות הקבועות בו מגדירות מצב אחר לחלוטין. המתקן הפתוח, שאמור לקום בקציעות הוא מקום מרוחק ממקום יישוב אחר. הנהלים המוצעים בחוק קובעים שעל כל שוהה במתקן להתייצב שלוש פעמים ביום כדי לוודא שהוא אכן נוכח. כמו כן, בשעות הלילה, בין 22:00 ל- 6:00 המתקן יהיה סגור לכניסות ויציאות. אם כך, כיצד יהיה המתקן פתוח? האם יש אפשרות כלשהי לקיים אורח חיים סדיר במצב זה?
כמו כן עולות שאלות נוספות על מידת פתיחותו של המתקן: הממונים על הפעלת המתקן יהיו אנשי שב"ס. החוק אמנם מגדיר שעל הסוהרים לעבור הכשרה שתתאים לאופי הפתוח שאמור להיות למתקן, ואולם הסמכויות המוקנות לפי ההצעה לעובדי המתקן, ההסדרים המוצעים להעסקת השוהים במתקן, ואמצעי המשמעת שההצעה מאפשרת להטיל על שוהים שחרגו מההוראות, מציירים תמונה שונה מזו של מתקן שהייה פתוח.
המתקן הפתוח יוכל להכיל כ- 3,500 מבקשי מקלט, זאת בשעה שליותר מחמישים אלף אחרים, מתוכם רבים שאינם ברי גירוש, לא יינתן כל פתרון חוקי לניהול חייהם, והם ימשיכו לסבול מכך יחד עם תושבי השכונות. נוסף על כך לא מוגדר בחוק שום קריטריון האומר מי מבין עשרות האלפים יועבר למתקן השהייה, והדבר מאפשר להחיל את החוק באופן קולקטיבי על כלל אוכלוסיית מבקשי המקלט.
על פניו נראה שההצעה הנוכחית לא יכולה לתת פתרון כולל למצב הקיים, ונראה שפתרון שכזה טמון בכיוון אחר לחלוטין. לאור זאת גם ההשקעה הכלכלית בכסף ובתקנים של כוח אדם מוטלת בספק בנסיבות אלה.
מבין ההצעות לפתרון מצב מבקשי המקלט בארץ יש המציעים לבחון את מבקשי המקלט שנמצאים בישראל באופן פרטני, ולהחיל עליהם מדיניות דיפרנציאלית – את מהגרי העבודה להחזיר לארצותיהם, ואת הפליטים לקלוט כאן, תוך פיזורם באוכלוסייה. נראה שהצעה מסוג זה עשויה לספק פתרון מקיף הרבה יותר, שגם עומדת באמנות וההתחייבויות שישראל חתומה עליהן, ושנוצרו במידה רבה כלקח מהטרגדיה של העם היהודי בשואה.
מה שבטוח הוא שהמרוויחים מהמצב הקיים ומהצעת החוק הנוכחית הם לא תושבי מדינת ישראל מבקשי מקלט ותושבי דרום ת"א כאחד.
מהלך הדיון
לצד התהום האידיאולוגית הפעורה בין הצדדים בדיון יש חשיבות גם לפרטי הפרטים בהצעת החוק, שכן אלה יהוו את הבסיס ליחס למבקשי המקלט אם וכאשר החוק יתקבל. בפתח הדיון דיברו נציגי שב"ס על ההכשרה הדרושה להם ועל השינוי התפיסתי שהם צריכים לעשות על מנת לתפעל את המתקן החדש. הכשרת העובדים תהיה בת יומיים, ויוכשרו קצת פחות מ- 200 אנשי צוות. היועץ המשפטי של הוועדה, תומר להשלים שם משפחה, אמר כי ככל שיש יותר מגבלות, כי האופי הולך ונהיה דומה לזה של מתקן כליאה סגור. כמו כן הוא הפנה את תשומת לב הוועדה לסעיף המאפשר שיקול דעת בלתי מוגבל לממונה על ביקורת הגבולות לבחון מי יוצא ומי נכנס למתקן, ולהיעדרה של ביקורת שיפוטית על החלטת הממונה.
סיעות העבודה, מרצ וחד"ש הגישו את הסתייגויותיהן להצעת החוק באופן מרוכז.בפתח דבריו אמר ח"כ דב חנין כי ההגבלות הקיימות בהצעה על השוהים במתקן ומיקומו הגיאוגרפי מביאים למצב שבו המתקן למעשה סגור. חנין הציג את הסתייגויות הסיעות ובמרכזן מינוי שר הרווחה לשר הממונה לפיקוח על המתקן (במקום שר הפנים), הגברת הפיקוח הפרלמנטרי על הפעילות במתקן באמצעות ועדת העבודה והרווחה של הכנסת והקטנת כוחן של הסמכויות המוקנות בהצעה לממונה על ביקורת הגבולות.
נציבת זכויות הפליטים של האו"ם אמרה בדיון כי היא מודאגת באשר למידת פתיחותו של המתקן, וכי נראה שהוא למעשה סגור. כמו כן היא הוסיפה שזהות השוהים במתקן היא לא תוצאה של בירור פרטני, והדבר יביא להכנסתם של פליטים שלא ניתן לגרשם אל המתקן. כן היא ציינה שאם מטרת החוק היא לעודד חזרה מרצון של מהגרים ארצות מולדתם, אז האמצעים לא צריכים לכלול לחץ פיזי, פסיכולוגי, כלכלי או חברתי.
עודד פלר מהאגודה לזכויות האזרח ציין שמבקשי מקלט שאינם פליטים אפשר להחזיר אותם לארצות מוצאם, וכך ישראל צריכה לעשות. אם מדובר על מהגרי עבודה אז אין כל צורך בחוק. אולם, לא כך המצב. אז מה היא הסיבה העלומה שאנחנו לא מקבלים תשובה לשאלה למה לא מגרשים אותם? כי אינם ברי גירוש, ומשום כך לא ניתן להחזירם.
אלעד כהנא מאוניברסיטת ת"א ציין שיש כאן אינטרסים נוגדים: מצד אחד ליצור מתקן פתוח, מצד שני להפעיל על מבקשי המקלט לחץ ולהביא לעזיבתם. הדברים לא מתיישבים בכפיפה אחת.
פליט מסודאן דיבר בדיון וציין שאין בעצם הבדל בין ההצעה שנפסלה בבג"ץ לבין ההצעה הנוכחית, וכי הצעות אלה אומרות שלישראל לא אכפת מהאמנות עליהן היא חתומה. הוא סיים את דבריו בבקשה שהכנסת תאיר את אורה בחג האורים של חנוכה.
ארנון גלעדי, המשנה לעיריית תל אביב-יפו, וראש סיעת הליכוד ביתנו בעירייה, אמר שהוא דואג לזכויות האדם של התושבים, ושמי שהגיע לכאן הם לא פליטים אלא מהגרי עבודה.
כמו כן הוועדה דנה בסעיפים נוספים המסדירים את תנאי השהייה במרכז. היועץ המשפטי של הוועדה, תומר , אמר בעניין זה כי הוועדה צריכה לוודא שהמגבלות על השוהים לא חריפות מדי גם בהיבט של פעילות היום יום והעסקת השוהים בתוך המתקן, וגם מבחינת הצורך בהתייצבות במתקן שלוש פעמים ביום.
חברי הכנסת עיסאווי פריג' (מרצ) ומירב מיכאלי (העבודה) הציגו את הסתייגויות הקבוצה בסעיפים אלה. פריג' אמר שבמבחן התוצאה החוק הזה לא יעמוד. גם לגבי סעיפים אלו הדגישו חברי הכנסת את חשיבות הפיקוח הפרלמנטרי על הנעשה במתקן, והציעו לאפשר לשוהים לעבוד מחוץ לכותלי הכלא. ח"כ מיכאלי אמרה שחובת ההתייצבות שלוש פעמים ביום הופכת את המקום לכלא לכל דבר ועניין. בשלב זה הציעה יו"ר הוועדה, ח"כ מירי רגב (ליכוד) להפחית את החובה לפעמיים, אך שר הפנים אמר שהדבר לא מקובל על דעתו, וח"כ רגב יישרה קו.
יו"ר הוועדה ביקשה מנציגי האוצר והמשרד לביטחון פנים להגיע מוכנים לדיונים הבאים עם מידע על תקצוב המתקן, ונזפה לפרוטוקול במשרד הבריאות ומשרד הרווחה על כך שנציגיהם לא הגיעו לדיון.
