ואני הקטן שואל: מי שמכם?! למען השם?

 הדיון בוועדה לשוויון בנטל, שהתקיים לפני כשבועיים (19.11), נמשך כשעתיים וחצי (!) בנושא שגרף הסכמה, כפי הנראה מראש, מקיר לקיר. כל הדוברים בוועדה, רובם ככולם, הסכימו שאין להטיל סנקציות פליליות על אי עמידה ביעדי הגיוס שמתווה הצעת החוק החדשה. מדוע? גפני ואטיאס – כי זה יפגע בחבר'ה שלהם, כל השאר – כי זה לא יעיל, רוצה לומר, בכביש תהיה חכם ואל תהיה צודק.

הדגיש זאת ח"כ אטיאס עבור כולם: "יש קבוצה מחמירה יותר בתוך החברה החרדית עצמה, כמו "העדה החרדית" שבירושלים, שבכלל אינה מסכימה להשתתפות ב"כנסת המינים" (כלשונם) לא כחברי כנסת, ולא כחברי ועדה. קבוצה זו מחכה בכיליון עיניים ליום שתצוץ להם ההזדמנות לקדש שם שמים וללכת בראש מורם לכלא בגין צפצוף ארוך על חוק של מדינת הציונים הטמאה בעיניהם".

סיטואציה כזו תוביל, כך בהסכמת רוב המשתתפים, להסתגרות החרדים ב"אי החרדים" או בשמורת הטבע וגן החיות של החרדים כפי שהגדיר זאת ח"כ יוני שטבון. בכך אולי, החילונים ניצחו בקרב אך הפסידו את המלחמה.

לגבי הסנקציות הכלכליות הייתה מחלוקת משולשת. ראשית, יו"ר הוועדה הגב' שקד הציגה זאת כתמריצים כלכליים עבור נושאי הנטל הביטחוני. תמך בדעה זו גם הפרופ' מנחם פרידמן. אבל מנגד, חוץ מגפני שאת התנגדותו לסנקציות אלה לא יכולת לפספס, גם הרבה מאוד מיושבי הוועדה החילונים והדתיים לאומיים התנגדו ל"פדיון שירות בכסף", כפי שכינה זאת עפר שלח.

ח"כ שלח שאל: "וכי למי שלהוריו יש את האפשרות לוותר על משכנתא לזכאים או הנחה בארנונה יינתן פטור מהצבא?". גם גב' מירי בראון, התנגדה נחרצות לסנקציות כלכליות חלף שירות צבאי, והודיעה קבל עם ועולם בזעקות חמס שגם היא תחנך את בנה ותורה לו שלא להתגייס תוך שהיא מממנת לו את הפטור.

כך פחות או יותר הסתיים הדיון.

בין לבין ותוך כדי, התקיים מופע הסטנדאפ של ח"כ גפני, שאכן היווה אטרקציה לחברי הוועדה, למוזמנים ולצופיה. הערותיו השנונות והחדות, והתפרצויותיו השובבות, בהחלט העלו חיוך על פני יושבי האולם.

כל דוברי הוועדה הסכימו שלימוד תורה הוא דבר נעלה וערך חשוב המהווה תרומה למדינת ישראל ולעם היהודי. גפני אמר כמובן כי זו התרומה העיקרית, אלעזר שטרן טען שהחיים והמוות (?) חשובים יותר מהתורה (סלח לי, יהודים בכל הדורות סתם מתו על קידוש השם כאילו כזה?!) מירי בראון ושחר אילן הודו שמכסת 1,800 עילויים עושה זאת נהדר.

מה שהציק לי באמת – ואפילו גפני לא אמר זאת, היא שאלת ה"מי שמכם?".

כל יושבי הוועדה הנכבדה כולל הנציגים החרדים שבתוכה מתפתלים בתוך הגדרות החוק והסנקציות שהוא יטיל או לא. אבל ברור לכולם כי חוק הוא חוק ועקרון שלטון החוק אומר שחוק צריך לקיים. ואני הקטן שואל: מי שמכם?! למען השם?

לעם היהודי לאורך הדורות הייתה חוקה, וגם חוק ומשפט – היא תורת ישראל. אלפי שנים חוק היה חוק, ועקרון שלטון החוק שאמר שחוק צריך לקיים שרר בכל שדרות העם.

קמה לה קבוצה שפרקה עול תורה ומצוות ופנתה לחצוב לה בארות בארות נשברים. כעת, שומרי החוקה נאלצים להתחנן על כבודם ולהצדיק את לומדי ושומרי התורה. במקום שחייל המשרת בצה"ל המהולל אבל רומס את חוק התורה ברגל גסה ינסה להצטדק ולהסביר על מה הוא בכלל שומר, מתקיים מצב פרדוקסאלי – שומר התורה ששומר על זהות ומהות עמנו – הוא המצטדק!

בסליחות שנאמרות לפני ראש השנה יש משפט המבטא היטב את תחושתי: "בראותי כל עיר על תילה בנויה ועיר האלוקים מושפלת עד שאול תחתיה".

מי שקורא את מצב העם בישראל רואה כל עיר על תילה בנויה. רוה"מ מודאג מאירן. בנט הרחיק לצ'יינה לשיתופי פעולה כלכליים. יאיר לפיד זורח מהכלכלה הפורחת שגם אוטוטו תבוא לידי ביטוי בתלוש המשכורת של ריקי כהן מחדרה. גם הופעות, בתי תיאטראות, איצטדיונים וקולנועים פועלים במלוא השאון והמרץ. תכניות טלוויזיה שמגרדות את שחקי הרייטינג נמצאות בכותרות. המעבר התל אביבי למרדף אחר האושר והעושר האינדיבידואלי כמעט כבש כל חלקה בארצנו.

אבל, עיר האלוקים – זהות יהודית, משמעות לחיי תושבי המדינה הזו שעליה יש צורך להגן בשוויון, שאותה יש לפתח לכלכלה מודרנית – מושפלת עד שאול תחתיה.

ספונה היא באהלי שם, (אפרופו "את רוצה שאברך יגור באוהל?!" – גפני במענה לאיילת שקד בדבר הסנקציות הכלכליות) אצל אלו שרואים בכלכלה, בביטחון, במדינה ואפילו בחיים, כלי לשרת מטרה עם משמעות יהודית.

כל עוד החילוני המצוי לא יבין זאת, שיתוף פעולה לא יקרה. האמת היא, שהוא גם לא רוצה להבין. כי זה מחייב.  בן גוריון נפנף בתנ"ך כקושאן על הארץ בפני האו"ם, אבל כשהרב לאו האבא נפנף למולו בתנ"ך ושאל ומה עם חוק השבת שקושאן זה דורש לקיים? בן גוריון שתק.