השבוע (יום ב) התכנסה ועדת הכספים על מנת לאשר העברות תקציביות למשרדים השונים מתוך העודף התקציבי שנשאר בשנת 2013. מכיוון ששנת 2013 עומדת להסתיים יש לאשר את שלל ההצעות בזמן הקרוב, אחרת התקציב הלך. בעקבות כך שעטו בחדר הוועדה מספר רב של בעלי עניין (משרדי ממשלה שונים, ארגונים ורשויות).
התיקונים נקבעו מראש, כאשר כעת נדרש מחבריי הוועדה לאשרם, אחרי העלאתם לקריאה ע"י נציג מוסמך מטעם המשרד. כאמור, ביום הנוכחי היה מדובר בכמעט חמישה מיליארד שקלים. ההצגה החלה בשעה עשר בבוקר, כאשר מתוך שישה עשר חברי הוועדה נכחו תשעה בלבד. כמו כן נכחו עוד ארבעה המשמשים ממלאי מקום, שלא נכחו לעתים קרובות (להוציא את מיכל בירן שנכחה בכל הדיון).
ההעברות עלו לאישור בזו אחר זו, בשווי מיליוני שקלים, ומפעם לפעם מעירים חברי הכנסת הערות ענייניות בנוגע לסעיף המוצע. הסקנדל היומי התרחש כאשר חברי הועדה התבקשו לאשר תוספת נוספת לתקציב הביטחון על חשבון הביטוח הלאומי. ח"כ סתיו שפיר (שהייתה חדה כתער) לא הרפתה בוועדה ושאלה שוב ושוב, למרות התנגדויות רבות וניסיונות השתקה – כיצד יתכן שהאוצר לוקח כסף שאושר לצורכי רווחה בריאות וחינוך, ומעבירו בסוף השנה לתקציב הביטחון.
זאת ועוד, טענה שפיר: "הכסף מיועד לפינוי מחנות צבא ממרכז הארץ. כאשר הקרקע תהיה פנויה מכספי משלם המיסים, קבלנים שמטרתם למקסם רווח יזכו במכרז ויבנו במקום יחידות דיור שאינן ברות השגה לכלל האוכלוסייה. זו שערורייה". אנשי האוצר ניסו להסביר שהעברת הכסף אינה פוגעת באף זכאי מטעם הביטוח הלאומי, שכלל לא קיים קשר בין ההוצאות וההכנסות של הביטוח הלאומי ושזו בעיה אחרת.
אך את ח"כ הכנסת שפיר זה לא שכנע, ואליה הצטרפו ח"כ אראל מרגלית וכן ח"כ ראובן ריבלין. בסופו של דיון הוחלט להעביר את הכסף, אולם ממקורות אחרים. ראובן ריבלין (ליכוד), "אני לא מבין את השיטה, מתברר שלפעמים נודניקים צודקים. למדינה חסר כסף אז לוקחים כסף מהביטוח הלאומי ואז חסר כסף לביטוח הלאומי, יוצרים גירעון".
למרות זאת, לאחר שאמר דברים אלו (ועדיין לא הבין את השיטה), החליט ריבלין להצביע בעד העברה תקציבית זו. כלל ההצבעות התאפיינו בהצבעה אוטומטית מצד חברי הכנסת של הקואליציה (אילטוב, אלהרר, טופורובסקי, לביא, ריבלין, שטרן, שלח וסטרוק) בחסות היו"ר ח"כ ניסן סלומינסקי. על מנת שיישאר הרוב של הקואליציה התבצע בישיבה "משחק כיסאות" בכל פעם שנכנס ח"כ מטעם הקואליציה אחד יצא.
פעולה זו רק ממחישה עד כמה באמת מעניינים אזרחי ישראל את חבריי הכנסת, שאפילו לא מתאמצים להיכנס לעומק הסוגיות התקציביות ולהיות נוכחים בדיונים – בעוד שלעומק הכיס של האזרחים – הם בהחלט מעוניינים להיכנס.
2 comments
Pingback: משבר אמון: איך ולמה איבדו משקיפי המשמר את האמון בבית המחוקקים? | המשמר החברתי
Pingback: שקיפות וחופש המידע: מבט על המאבק בארץ ובעולם בשנת 2013 | המשמר החברתי