התנגדות במשרד הבריאות להוספת תקנים: אין צורך בהצמדת מלווה לבעלי מוגבלויות במקומות קטנים

אתמול (ג') קיימה ועדת המשנה לתקנות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות דיון בחלק מתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירותי בריאות ולמקומות נתינתם), התשע"ג-2013. הדיון צולם וניתן למצוא אותו באתר הוועדה.

 מדובר בתקנות המבוססות על תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות), התשע"ג-2013, שעניינן התאמה של שירותים ובתי עסק לצורכיהם של אנשים עם מוגבלויות, ובשינויים הספציפיים הנדרשים בהן בכל הנוגע לשירותי בריאות (כגון מרפאות, בתי חולים, מכונים שונים וכו'). נוסחים שונים של התקנות שנדונו נמצאים כאן:.

הדיון ארך כשעה, והשתתפו בו, מלבד יו"ר ועדת המשנה ח"כ אילן גילאון, גם היועץ המשפטי של הוועדה, נציגי המשרדים השונים (משרד הבריאות, משרד הרווחה ומשרד התיירות), נציגי קופות החולים, נציגי ארגונים שונים של אנשים עם מוגבלויות (ובהם עיוורים ואנשים עם מוגבלויות נפשיות) ואנשים עם מוגבלויות. הגם שהדיון היה ממוקד ועסק בכמה תקנות ספציפיות (תקנות 48-41), הוא כלל ויכוחים סוערים שבעטיים אף נדחה הדיון בחלק מהתקנות למועד מאוחר יותר. ח"כ גילאון ניהל את הדיון ביד רמה, אך לעתים בחוסר סבלנות ואף בקוצר רוח בשאיפה לקצר ב"התפלפלות של עורכי דין" ולהגיע למהות.

הוויכוח העיקרי נגע לתקנה 43, העוסקת בהסתייעות במלווה בעת קבלת השירות הרפואי. על פי הנוסח הנוכחי של תקנות הנגישות לשירותי בריאות (המפנה לתקנה 30 בתקנות הנגישות הכלליות), במקומות שבהם ניתנים שירותי בריאות והם מעל גודל מסוים (יותר מקומה אחת ולמעלה מעשרה חדרים) על המקום לספק מטעמו מלווה שיוצמד לאדם עם המוגבלות ויסייע לו להתמצא. בהקשר זה טענו נציגי ארגונים שונים של אנשים עם מוגבלויות שאין הצדקה למגבלת הגודל, וכי נדרשת הכוונה בכל מקרה (גם במקומות שיש בהם קומה אחת).

נציגי משרד הבריאות וקופות החולים טענו מנגד כי מדובר בעול כבד מדי, וכי אין מקום להצמיד מלווה (שפירושו תקן לאדם נוסף) במקומות קטנים, אלא ניתן להסתפק בהכוונה כללית (על ידי עובדי המקום) בעת הכניסה למקום שבו נתון השירות הרפואי. ויכוח נוסף נגע למועד שבו על האדם עם המוגבלות לבקש (כך לשון התקנה) את הסיוע. בשלב זה פרץ ויכוח סוער סביב נוסח הסעיף, וח"כ גילאון וכן ואחרים טענו כי הסעיף כולו אינו מתאים לצורך שעליו נועד לענות, והדיון בו נדחה למועד מאוחר יותר, תוך שח"כ גילאון מציין כי אם יתברר שהנוסח המקורי בתקנות הנגישות הכלליות אינו עונה על הצורך הרלוונטי, יהיה מקום לשנות גם אותו.

יצוין כי תקנות 45-44 ו-48 כלל לא נדונו, והדיון בהן נדחה גם הוא להמשך. הנוסח הנוכחי של תקנות 46 (אמצעי עזר לאדם עם מוגבלות) ו-47 (שימוש במיטות נגישות) אושר, תוך שהודגש שנוסח זה נותן מענה למי שיזדקק לסיוע בהלבשה, למשל, וכן הודגש שלא ייתכן שמי שזקוק לסיוע בהתפשטות או הלבשה לצורך בדיקה רפואית לא יקבל אותו, והצוותים הרפואיים יודרכו בהתאם. עוד נטען על ידי משרד הבריאות כי לאחר בחינה מעמיקה של הנושא לא נמצא תקן אחיד למיטות מתכווננות, וכי המיטות הנגישות משתנות בהתאם לסוג השירות ולאופי המוגבלות.

ויכוח טכני בעיקרו שהתעורר בדיון נגע להתייחסות לתקנות הנגישות הכלליות במסגרת תקנות הנגישות לשירותי בריאות, כאשר נציגי קופות החולים טענו שאין מקום להפנות לנוסח התקנות הכלליות אלא שיש להביא את תוכנן במלואו במסגרת תקנות הנגישות לשירותי הבריאות, כדי למנוע את הצורך לעיין בשני דברי החקיקה במקביל. משרד הבריאות טען מנגד כי ההפניה היא הכרחית כדי להבטיח שכל שינוי בתקנות הכלליות ייכנס לתוקף באופן אוטומטי גם בתקנות הנגישות לשירותי הבריאות. משרד הבריאות הדגיש בהקשר זה כי יפרסם חוברות הדרכה מפורטות בדבר יישום התקנות לגורמים הרלוונטיים, כך שהחשש שהועלה אינו מתקיים.