בשבוע שעבר (ג') נערך בוועדה לביקורת המדינה דיון בנוגע לאכיפת חוק הייצוא הביטחוני של ישראל. את מרכז תשומת הלב הציבורית תפסו שתי סוגיות: האחת, זהות המדינות איתן סוחרת ישראל. חלקן, לטענת ח"כ תמר זנדברג (מרצ) ודב חנין (חד"ש), כוללות מדיניות רודניות, ומשרד הביטחון משאיר את הרשימה הזאת חסויה. השנייה, היקף הפרות החוק העדכני לפי דוח מבקר המדינה האחרון שהוצג בוועדה. עיתון "הארץ" בחר להבליט דווקא את הדיווח הזה בשער העיתון ביום רביעי.
אלא שעיתון הארץ, הקוראים שלו ושני הח"כים היחידים שטרחו להגיע לדיון הזה, פספסו בגדול. אין ספק שהמשך הפרות חוק הפיקוח על הייצוא הביטחוני דורש טיפול – בהקשר הזה, מבקר המדינה טוען שהוא מרוצה מהממצאים העדכניים שמצביעים על ירידה בכמות העבירות. גם זהות המדינות איתן סוחרת ישראל בכלל, ובשוק האמל"ח והטכנולוגיות הצבאיות בפרט, חייבת להיות שקופה ולא לכלול מדינות רודניות. החלק הזה לא מחדש דבר לציבור, שכן המדינה כבר מכרה נשק למשטרים מפוקפקים, כמו דרום אפריקה של תקופת האפרטהייד. גם הגילויים על אבטחת מידע לקויה חמורים. גוף מתוקצב ברמה של משרד הביטחון חייב למצוא את הדרך לתקן את הבעיה הזאת ולא לדון בה (לא בפעם הראשונה) אחרי דוח של מבקר המדינה.
את הממצא המפתיע והמטריד באמת של הדיון הח"כים והתקשורת פספסו. בכירי הדרג המקצועי במשרד הביטחון ובמשרד החוץ הגיעו לדיון הזה והשאירו פיל ענק בחדר הוועדה שמטריד לפחות כמו שלוש הבעיות הראשונות. תאמינו או לא – אבל משרד החוץ לא מיוצג בכל הפורומים המכריעים של העסקאות האלו. בדיונים אחרים, טוענים אנשי משרד החוץ, אין לעמדה שלהם משקל. ראש אפ"י (אגף פיקוח יצוא) מודה שבעבר הוצאו רישיונות לעסקאות בלי שיתוף של משרד החוץ – בניגוד לחוק. מנכ"ל משרד הביטחון הדף את הטענות האלו, אבל נראה שזאת לא המציאות בדיוק.
מה הבעיה הגדולה מכולן? שדווקא מעל במה ציבורית, שבאופן אירוני הביאה את הדיון הזה לכותרת הראשית עיתון מרכזי, משרד החוץ בחר לשתוק רוב הזמן. מנכ"ל משרד החוץ מצוטט עוד בדו"ח המבקר מאוקטובר 2012 כך: "לפני כשנה וחצי, במפתיע, החליט משרד הביטחון באורח חד צדדי להפסיק את השתתפות משרד החוץ בתת-הוועדות הללו. בלתי ניתן להפריד בין היבטים טכנולוגיים שונים וביצועים של מערכות האמל"ח לבין השיקולים המדיניים". ובכל זאת, למרות הדברים שלו ושל ראש אפ"י, נציגי משרד החוץ לא מחו על הסיטואציה הנוכחית.
קשה להאמין שהעמדה הזאת מקובלת על אנשי משרד החוץ. המחוקק קבע שמתפקידם להיות שותפים לתהליך קבלת ההחלטות בנושא ייצוא הנשק – וההוראה הזאת לא מיושמת. לא דוחות קודמים של המבקר, ולא עצם הבעיה של מידור הזרוע הדיפלומטית של המדינה הפריעו עד עכשיו למשרד הביטחון. משהו מטריד בשקט שבו בוחר משרד החוץ להתמודד עם הסיטואציה הזאת. מה מונע ממשרד ממשלתי נחשב לעמוד על החובה להשתתף בדיונים רלוונטיים שמעבירים בהם מיליונים? ממי אנשיו צריכים לפחד?
