השבוע הכנסת ציינה את יום הולדתה ה- 65. זו הזדמנות לאחל לכנסת שתהיה בריאה וחזקה, שתהיה עצמאית ושתאריך ימים. יחד עם ציון חגה של הכנסת, עולה הצורך לבדוק האם תפקודה של הכנסת תקין, והאם יש לה את הכוח להיות בית הנבחרים שמייצג את מגוון הזרמים בחברה הישראלית.
זהו הרקע לפרסום של מדד עצמאות הכנסת, המדד החדש של המשמר החברתי, בצמוד ליום ההולדת של הכנסת שלנו. משקיפינו בכנסת חווים לא אחת תחושה של תסכול, לפעמים חוסר אמון או חשים שדיונים בהצעות החוק הם לפעמים תיאטרליים. מדד עצמאות הכנסת נותן לתחושות האלה תוקף במספרים.
המדד בוחן את מידת ההפרדה בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת ואת מידת השפעתם של הממשלה ומוסדות הקואליציה על חופש הפעולה של חברי הכנסת בהליכי החקיקה, ובהצבעותיהם במליאת הכנסת. בחינה זו מתבצעת על בסיס שני רכיבים: החלטות ועדת השרים לענייני חקיקה ביחס להצעות חוק פרטיות וגורלן של הצעות חוק אלה בכנסת.
מניתוח רכיבים אלה עולה שוועדת השרים לענייני חקיקה תמכה בכנס הקיץ האחרון ב- 42% מתוך 135 הצעות החוק הפרטיות שבעניינן גיבשה עמדה, והתנגדה ל 44% מההצעות. כאשר מבחינים בין הצעות חוק שיזמו חברי כנסת מהקואליציה לבין אלו שיזמו חברי כנסת מהאופוזיציה ניכר פער גדול בעמדת ועדת השרים: 74% מהצעות החוק הפרטיות שהוגשו על ידי חברי זכו לתמיכה, לעומת 15% בלבד מההצעות של חברי האופוזיציה.
הנתונים מצביעים רק על עיוות ביכולתה של הכנסת לייצג את כלל הציבור: חברי האופוזיציה מהווים 43% מסך חברי הכנסת ושיעור החקיקה שחבריה מצליחים להעביר בפועל הוא 15% בלבד. בכך בעצם נמנעת מראש יכולתם של חברי האופוזיציה לבצע את שליחותם כנבחרי ציבור.
הנתונים מצביעים על בעיה חמורה נוספת: עבודתה של הכנסת כמוסד המחוקק והייצוגי של מדינת ישראל כבולה ברוב מכריע של המקרים להחלטות וועדת השרים לחקיקה. דוגמא מרשימה ואירונית להשתלטות ועדת השרים על עצמאות חברי הכנסת ויכולתם למלא את תפקידם ניתן למצוא דווקא בחוק המשילות.
הצעת חוק הבחירות לכנסת והצעת חוק יסוד: הממשלה (בקיצור: חוק המשילות) הן הצעות חוק פרטיות שיזמו שלושה חברי כנסת מסיעת ישראל ביתנו, ח"כ דוד רותם, ח"כ רוברט אילטוב וח"כ חמד עמאר, וחבר כנסת מסיעת יש עתיד, ח"כ רונן הופמן. עם הבאת הצעת החוק לקריאה ראשונה, נערך קמפיין ציבורי רחב הקורא לחברי כנסת מהקואליציה שלא לתמוך בהצעה. חברת הכנסת עדי קול (יש עתיד) שמעה את הקריאה הציבורית והחליטה להימנע. התגובה הסיעתית לא איחרה לבוא, וכללה השעיה מפעילות פרלמנטרית למשך מספר חודשים. התגובה לתגובה הגיעה גם היא וכללה דיאט ספרייט, יין אדום ומרפסת במושב אורנית.
חוק המשילות שוב מעלה את הדיון על מערכת היחסים שבין הממשלה לכנסת עם הבאת החוק לקריאה שנייה ושלישית בשבועות הקרובים. בין אוגוסט לדצמבר קיימה ועדת חוקה חוק ומשפט, האכסניה הפרלמנטרית של הדיון בהצעה זו, לא פחות מ- 15 דיונים על סעיפי ההצעה. ועדת השרים כנראה מתעניינת קצת פחות בדיונים בפרלמנט, בטיעונים בעד ונגד ובליבון מעמיק של סעיפי החוק. בכלל אולי הכנסת היא לחלשים. המושלים רוצים למשול, ועל כן שם החוק הוא חוק המשילות.
רק ביום רביעי האחרון חודשו הדיונים על הצעת החוק לאחר יותר משבועיים של הפסקה. במהלך השבועיים הללו, הפלא ופלא, נמצאה הנוסחה לחוק המשילות. אחוז החסימה, למשל, נקבע על 3.25%, לעומת 4% כפי שהוצע בהצעת החוק ו- 2% הנהוגים היום. למה? מי קבע את הנוסחה? האם נזכה לראות מהי הנוסחה שהציעה ועדת השרים? כרגיל, לא, ואפילו בטבלת ההחלטות של ועדת השרים שמופצת לחברי הכנסת נקבע שעמדת ועדת השרים תועבר לוועדת חוקה בנפרד.
בכך הציבור מפסיד לא רק את אותם 15 דיונים שהלכו לשווא – על זמן הוועדה, זמנם של חברי הכנסת ומוזמני הוועדה ועל כל מנגנון הדיונים שעובד. הציבור מפסיד הפסד אמיתי של היכולת של חברי הכנסת בוועדה להשפיע, להשמיע עמדה שתילקח בחשבון ולהיות חלק מתהליך החקיקה – אחד התפקידים שלשמם הציבור בוחר את נבחריו. וההפסד הזה לא ניכר רק בוועדת החוקה אלא בכנסת בכלל.
מדד עצמאות הכנסת הוא עוד דרך לבחון את היחסים בין הממשלה לבין הכנסת, ולא פחות חשוב מכך בין הכנסת לאזרחים. אמנם המצב לא נראה מזהיר, ואמנם חוק המשילות מאיים לנגוס עוד קצת בייצוגיות לטובת המשילות, אבל המצב הוא בר שינוי. עוד מדד, ועוד דעה, ועוד ביקור בכנסת, יכולים ליצור שיח שונה ומודעות רבה יותר לחשיבותה של הכנסת. ועצם זה שמידת עצמאותה של הכנסת היא נושא לדיון ציבורי זה כבר נקודת התחלה חיובית.
תהייה לסיום:
מה יותר גרוע? עלילות השוחד במשטרה, העובדה שראש הממשלה שלנו לא רוצה לשלם את מסיו למדינתו, או הסדר החוב העצום בחברת צים, חברת בת של החברה לישראל שנגזלה מאזרחי המדינה בהפרטה וכעת גוזלת את כספי הפנסיה שלנו בהסדר החוב הגדול ביותר בהיסטוריה הישראלית?
