מחשבה שנייה על "המדד החברתי"

סיפור על פרוייקט שנעשה כולו במסירות ובהתנדבות מוחלטת ע"י אזרחים בעלי אחריות חברתית לעם ולסביבה – וגם כמה מילים של חשבון נפש. אסתי סגל מסכמת, ומגיעה למסקנות לא בהכרח אופטימיות

1. ההבטחה

לפני שנגיע ל"מדד החברתי", בואו נזכר בקיץ. במחאת האוהלים שלרגע זעזעה את המדינה מקצה לקצה. עד שכמה פוליטיקאים הרגישו שכסאותיהם רועדים ולכן ברוב נדיבותם חתמו על האמנה החברתית. או ליתר דיוק הודיעו שהם מחוייבים לנושא החברתי.

ותזכורת קטנה לרשימה המהממת של הפוליטיקאים שמקשיבים לרחשי העם ונזכרים שתפקידם לשרת אותו (התיעוד נעשה בהפגנת הקיץ האחרונה), עוד מעט נבדוק איפה הם נמצאים בסיום מושב החורף. האם קיימו את מה שהבטיחו, ואיך:

(נינו אבסדזה, איתן כבל, שאול מופז, שלי יחימוביץ’, אלי ישי, יואל חסון, חנין זועבי, שלמה מולה, אילן גילאון, משה גפני, ניצן הורוביץ, מרינה סולודקין, בוז’י הרצוג, זהבה גלאון, אבישי ברוורמן, אורית זוארץ, דב חנין)

2. המשמר החברתי

בספטמבר 2011, התכנסנו כמה אנשים בערב קר בגן הורדים. ליה נרגד ודניאל דור הובילו יוזמה שהרבה מכירים אותה היום כ"משמר החברתי". נלך לכנסת – אמרנו, נשב בוועדות ובמליאה, נשגיח על הנעשה, ונביא דיווחים על פעילותם של חברי הכנסת. מי לנו ומי לצרינו.

אחרי עבודת הכנה וארגון מאומצת, התייצבנו חגיגיים ומצוחצחים לתחילת המושב. תוך שבועיים הבנתי שאנחנו צריכים לייצר דו"ח קבוע בו יצויינו חברי הכנסת המצטיינים (עפ"י קידום נושאים חברתיים) וכמובן חברי הכנסת המאכזבים. וזה מה שעשיתי בשבועות הראשונים. המדד לא היה ממש מדוייק והסתמך על כמה וכמה הצבעות על הצעות חוק חברתיות. היה צריך לדייק אותו ולמקד אותו.

3. "המדד החברתי"

בסוף השבוע של תחילת מרץ (9-10.3) התכנסו כמה מאנשי המשמר החברתי במשרדים של תנועת "עורו" כדי לבנות את המדד החברתי אותו היה צריך להציג ביום רביעי האחרון. יום סיום מושב החורף. הכלים בהם השתמשו היו כלי ה"אג’נדה" של "כנסת פתוחה" (פרוייקט פיתוח קוד שעשוי כל כולו על טהרת ההתנדבות).

זה לא היה קל. הויכוחים היו מכאן ועד לשמיים, וכמעט על כל הצעת חוק (היו כ-500, כן?)

אנשי "המשמר" התייחסו לנושא ברצינות עילאית. לא היו מוכנים לעגל פינות בשום מקום. וככה נשאב סוף שבוע שלם מחייהם לצורך המטרה החשובה הזו. וכמובן שלא הספיקו הכל. ההמשך היה במהלך השבוע שלאחריו.

4. התוצאות – ביום רביעי, גן הורדים מול הכנסת

במסיבת עיתונאים שזומנה לשעה 12:30 היו אמורות התוצאות שעד אז נשמרו בסודיות גדולה – להיחשף. יום קודם הודלפה השמועה לעוזרים הפרלמנטרים של חברי הכנסת המצטיינים, שהוזמנו לבוא לקבל את התודות ואת הציון לשבח. הם לא ידעו מה מקומם ברשימה, רק שהם נמצאים בעשיריה העליונה.

אין הפתעות גדולות, אבל זה המקום להשוות בין ההבטחה של משה גפני למשל שחתם על האמנה החברתית והתחייב לה לבין מקומו – שלישי בתחתית הרשימה של חברי הכנסת הלא חברתיים בעליל (כלומר כל אלו שעשו הכל בניגוד לאג’נדה החברתית) וגם לשאול מי ראה את אבישי ברוורמן, זהבה גלאון, שאול מופז, אורית זוארץ, אלי ישי, בוז’י הרצוג, חנין זועבי ונינו אבסדזה?

12:30 בדיוק שוויצרי מגיע ח"כ מגלי והבה. אחריו שלמה מולה (שעקבתי אחרי פעילותו בהערצה במושב החורף. אחת התגליות המרגשות של הכנסת הזו). אח"כ כבר הגיעו אילן גילאון, מרינה סולודקין (גם היא תגלית נהדרת של אחריות ומסירות ועבודה קשה), איתן כבל, יואל חסון, ודב חנין (פרלמנטר מרשים ביותר. לראות אותו בכנסת היה מעורר הערצה כל פעם מחדש. הידע שלו בכל התחומים, המסירות, נועם ההליכות, החריצות…ו- מסירות כבר אמרתי?). הם ישבו ממושמעים וצייתנים, על שורת כתר פלסטיק בשמש הקופחת (כן כן היה חם) ולי נראה שהתרגשו כמעט כמונו.

אחר כך ניתנה להם זכות הדיבור וכל אחד מהם בצניעות, באמת בצניעות, דיבר על תפקידה של הכנסת ותפקידו של חבר הכנסת. אילן גילאון היה כתמיד צבעוני מכולם כשהגדיר את חבר הכנסת כמלצר:

 

6. תוצאות וסיכומים (עפ"י מדד שנסמך על הצבעות, נוכחות בועדות ונוכחות בכנסת, יוזמה לחוקים והובלתם)

חבר הכנסת שבראש רשימת עשרת המצטיינים: דב חנין (ציון 49+).

המפלגה החברתית המובילה – מרצ, השנייה: חד"ש (בעיקר בזכות העבודה של חנין), השלישית: קדימה (עם 5 חברי כנסת בעשיריה הראשונה)

חבר הכנסת המאכזב ביותר: אורי אורבך (-19)

המפלגה הכי לא חברתית: יהדות התורה

המפלגה החברתית ביותר בקואליציה: עצמאות

כאמור, בגדול מאוד לא מפתיע. בקטן, לראות את העבודה של המצטיינים בכנסת, היה מרגש ומעורר הערצה ממש. הפתעה מרגשת היה הגילוי והמעקב אחרי חברי הכנסת: שלמה מולה, מרינה סולודקין, מגלי והבה, יואל חסון. מדהימים, לא פחות.

6. הערת שוליים

כשמרינה סולודקין קיבלה את המיקרופון היא דיברה דווקא על אלו שלא הוזכרו במדד החברתי. אלו שחלקנו אוהבים לשנוא – חברי הכנסת מהקואליציה, וטענה שהיה כדאי לייצר כלי במדד שיעקוב אחרי תרומתם. חוקים רבים שהאופוזיציה הצליחה להעביר (או לחסום לחילופין) לא היו קורים ללא עזרתם. סולודקין ציינה לשבח את חיים כץ ואת אופיר אקוניס (!). כי אל מול משמעת קואליציונית קשוחה ואדוקה, אין לאופוזיציה אפשרות לקדם דבר ללא עזרה מבפנים. נקודה למחשבה.

 

7. ושברו

כשהגינו את רעיון "המשמר החברתי" היו לנו כמה וכמה חלומות ומטרות שנכזבו. זה טבעי. את העובדה שההמונים לא הגיעו לכנסת, ולא היו מגיעים גם אם זה היה עיצומו של הקיץ – אפשר להבין ולייצר שינוי בקונספט, אבל את העובדה שלא הצלחנו להעביר את מסר חשיבות הכנסת לדמוקרטיה הישראלית – מזה צריך להיות מודאגים. מאוד.

כשהממשלה הנוכחית עושה הכל כדי לייתר את הכנסת (מי אמר ועדת שרים לענייני חקיקה?), וחברי כנסת מסויימים עושים הכל כדי לבזות אותה, חייבים לחזור ולהזכיר שתפקיד הכנסת לחוקק ותפקיד הממשלה לבצע. במצב הנוכחי הממשלה מחוקקת (חוקים שהיא מחליטה להפיל לא עוברים, וככה 95% מהצעות החוק שאינן של הממשלה נופלות בועדת שרים לענייני חקיקה) והופכת את הכנסת לזרוע הביצועית שלה.
אנחנו חייבים, חייבים להפוך חזרה את הקערה לפני שנמצא עצמנו ללא דמוקרטיה. חייבים לחזק את הכנסת.

אבל המדאיגה מכל היא התובנה שהמדד החברתי לא מעניין בעצם אף אחד ולא ישפיע על החשיבה של אף אחד (מחוץ למשוכנעים שגם ככה לא התכוונו להצביע למפלגות שהוכיחו עצמן כאנטי חברתיות – ליכוד, ש"ס, הבית היהודי, ישראל ביתנו).
קריאת תגובות  הטוקבקיסטים בכתבה היחידה שהיתה בNRG, וגם בדף הפייסבוק של כנסת פתוחה ובקבוצה של המשמר החברתי – מבהירה ללא צל של ספק שהעם רוצה להמשיך להצביע לאלו שדופקים אותו, וכועס מאוד לגלות שמרצ שנואת נפשו היא המפלגה החברתית ביותר וחברי הכנסת שלה הם המסורים ביותר לרווחת הציבור (בעיקר זה שלא מצביע להם).

 

המאמר פורסם במקור במגזין האינטרנט במחשבה שנייה. המחברת היא עורכת המגזין, עיתונאית וארטדירקטורית, וממקימות המשמר החברתי.