ועדת הפנים התכנסה אתמול (ג') לדיון בנושא התיקונים לחוק התכנון והבנייה משנת 2012 שהוצע ע"י הממשלה, והיה אמור ליצור רפורמה מרחיקת לכת בתהליכי אישור תכנון ובנייה בישראל – בעיקר בכדי לקצר תהליכים ולהביא לתנופת בנייה ולהוזלת דירות לרכישה.
כאחד שלא מבין שום דבר בחוקי תכנון ובנייה, מצאתי את עצמי בדיון עמוס לעייפה, ובנתונים חדשים שלא הכרתי, שנראו לי משמעותיים באופן חשוד. החדר היה מלא באנשים, והייתה תנועה ניכרת והמון רעש רקע שתרמו לו כל הנוכחים בחדר. אין ספק שהדיון במהותו היה חשוב מאוד – לפי כמות הנציגים והלוביסטים, כך שמתחת לפרטים הטכניים הרבים עד יגיעה שנידונו מסתתרות החלטות מרחיקות לכת לגבי הציבור. בעיקר – עד כמה השליטה סביב התכנון והבנייה בישראל תהיה נתונה למרותה של הממשלה (שר הפנים) בצורה ישירה, עם כוח בלתי מוגבל כמעט.
>> לקריאה נוספת על חוק התכנון והבנייה: מורה נבוכים: הצעת החוק שאמורה לשנות את ענף התכנון והבינוי
אני בטוח שרוב הציבור לא יודע בכלל עד כמה חשובות ההחלטות שיתקבלו סביב החוק הזה. יכול להיות שגם חברי הכנסת לא ממש מבינים, או לא רוצים להבין – לפי הנוכחות הדלה במיוחד שלהם בדיון. היו"ר הקבועה ח"כ מירי רגב לא נכחה בדיון משום מה. רק חברי הכנסת תמר זנדברג וזבולון כלפה נכחו כמעט לכל אורך הדיון ברציפות. אחמד טיבי נכנס וישב 5 דקות ללא מילה ויצא. נחמן שי ואורי מקלב נשארו יותר זמן אך גם בהפסקות. מי שהצילו את המצב היו שאר הנציגים, שהקשו ושאלו שאלות מהותיות, ואף קיבלו חלק מההסתייגויות שלהם לסעיפים בחוק.
ציטוט שנתקע בראשי הוא של יו"ר הועדה זבולון כלפה שהיה במקום רגב, אשר אמר בשעת הדיון הראשונה: "לאט לאט הממשלה הופכת להיות בתוך הכנסת". שמתי לב גם שלא היו נציגים מרשויות ערביות. זה הפריע לי כי גם הם יושפעו מהחוק. הישיבה נמשכה יותר משלוש שעות, במסגרתן הוקראו התיקונים שנערכו בהצעת החוק ושמקובלים על הממשלה, ודנו במספר נושאים עיקריים:
1. סמנטיקה של מילים שהופיעו בהצעה. זה היה מאד מייגע, ונשמע כמו עבודה חשובה אך יותר משפטית. למשל מילים שאין להן משמעות ברורה אך מופיעות הרבה וחשובות: "מקום" (האם פיזי או וירטואלי), "חיקוק", "דין", "ימי עבודה" (מושג שאין לו הגדרה חוקית מסתבר). סמנטיקה, אבל חשובה – בכדי לא להעביר יותר מדי כוח לממשלה ולשר הפנים באצטלה של עמימות התוכן.
2. קביעת לוחות זמנים לרשות הרישוי להחליט בעבור קבלת/דחיית היתרים – לגבי הרעיון להמציא לוח זמנים למנהל מקרקעי ישראל לאישור היתרים – כולם צחקו ולא האמינו שזה באמת אפשרי. אם רשות הרישוי לא תיתן תשובה לבקשה להיתר תוך 90 יום, רשאי יהיה שר הפנים להחליט שזה אומר אוטומטית שהתשובה חיובית ולאשר את הבקשה. נציג הרשות הסכים לסעיף הזה. הח"כים קצת הופתעו מכך. ההסתייגויות היו בעיקר של ח"כ זנדברג אך גם של אנשי מרכז השלטון המקומי והתאחדות בוני הארץ. בעיני זה היה חשוב מאד. ציטוטים של ח"כ זנדברג ושל מר נתן מאיר:
"האם אנחנו לוקחים על עצמנו שהרשות לא עמדה בזמנים, אולי יש למישהו אינטרס מתישהו שהיא לא תעמוד בזמנים שלה, כדי לאשר אוטומטית החלטות על ידי שר הפנים במנגנון המוצע. ושזה יהיה בניגוד לאינטרס הציבורי".
"מצב מביך שמטילים חובה על רשות הרישוי שלא תלויה בה אלא במישהו אחר (ועדות מקומיות – שיכולות לעכב העברת מידע לרשות הרישוי כך שהיא לא תעמוד בזמנים שלה – מ.ש). למה לנו להיחלץ ממצב שמראש לא צריך להיכנס אליו?"
אדם יציע בקשה להיתר, לא יקבל תשובה תוך 15 יום, הבקשה תתקבל אוטומטית. ואז זה יהיה הנתיב העיקרי. בקשות שיוגשו ויתקבלו בגלל אי עמידה בזמנים. זה יהפוך לנתיב העיקרי לבקשות להיתרי בנייה.
"יש כאן אינטרס פרטי עם הרבה מוטיבציה ויש אינטרס ציבור שאולי קצת מבוזר ונשמר על ידי רשות הרישוי. לא רוצים שבאופן אוטומטי יופקע הדבר הזה כי אז יהיה ביטול של השלב הזה".
ציטוט התשובה של היו"ר ח"כ כלפה: "לממלכה יש המון אפשרויות…לא חושב שזו בעיה רצינית".
ח"כ זנדברג שאלה האם יש תקדים בחוק למצב כזה, בו אם רשות לא עומדת בזמנים, באופן אוטומטי מקבל מגיש הבקשה את האישור (האם זה יכול לקרות בביטוח לאומי או בדיור ציבורי?). נאמר לה שיש תקדים (משהו שקשור למכס) אבל שהוא עוד לא התבצע בפועל.
תשובת משרד הפנים: "אנחנו רוצים לקדם עבודה יעילה יותר של הרשות גם בשלטון המרכזי וגם במקומי. האינטרס השני זה כמות הזמן שבו הפרט עומד מול הרשות. חיים במציאות שאותה באה הרפורמה לתקן. אדם שעומד בכל תנאי התוכנית למעשה אמור לקבל היתר אלא אם כן קרה משהו חריג והוא לא עומד בתנאים".
בעל תפקיד באחת הרשויות המקומיות לידי ,לחש לי : "זה לא בר ביצוע. מוציאים את הנשמה עד שיתנו היתר. פתאום יביאו לך סעיף שיתקע אותך"
3. מתן סמכות לדון בהיתרים לוועדות מקומיות לעומת מחוזיות, בפריפריה לעומת המרכז – הרעיון של הממשלה הוא לתת סמכות לתכנון בנייה לוועדות מחוזיות באזור המרכז וירושלים, ואילו בפריפריה לתת סמכות זו לוועדות מקומיות או אזוריות.
עמדת משרד הפנים: "בהנחה שביישוב מסוים מותר להגיע לX יחידות דיור גם בפריפריה וגם במרכז. במרכז לא תוכל מועצה מקומית לאשר את יחידות הדיור הללו ובפריפריה – כן. רציונל – יישובים כפריים נתפסים לעיתים כישות שעלולה לפגוע ביישובים העירוניים. הרעיון לתת סמכות לוועדה מחוזית שתסתכל על העיר ועל היישוב שליד. רציונל – לאפשר לוועדה מחוזית לקבל את ההחלטות האלה במקומות שבהם התחרות בין יישובים כפריים לערים היא גדולה שזה מרכז הארץ. בפריפריה האינטרס הכללי של גידול אוכלוסייה ויצירת מגוון גובר על האינטרס הקודם ולכן תינתן שם סמכות למועצה המקומית להחליט".
מוטי דלנג'ו, יו"ר מועצת דרום השרון: "אני מלווה את הדיונים מתחילתם. רואים אותנו כגוף מוקצה שצריך לצמצם זכויותיו.
מבחינה תכנונית אין שום הצדקה. רק מבחינה פוליטית. אנחנו דוחים את זה. למה כל הזמן מצמצמים? כל יחידת דיור במגזר הכפרי לא עולה לממשלה שקל אחד, אלא רק נותנת מיליארדים לקופת המדינה. היום מנהל מקרקעי ישראל גובה על חצי דונם 2 מיליון ש"ח. אז אני לא מבין מדוע צרות העין. מבקשים להשאיר מה שמותר לאבן יהודה שיותר גם למועצות האזוריות. לא יכולנו לקדם שום דבר במגזר הכפרי כשישבתי בוועדה מחוזית מספר שנים. היו 4 נציגים של ערים ורק אחד של יישובים כפריים".
הפגנת תושבים מהישוב הבדואי אל-עראקיב: ועדות מקומיות ואזוריות יחליטו על גורלן של תכניות בנייה בפריפרייה
ח"כ נחמן שי: "הבנתי שהמגמה היא לצופף את האוכלוסייה. אם גוזרים גזירה אחת, צריך להחיל אותה על כולם. העניין הזה לא מובן לי. אני לא אוהב את ההפרדה הזו".
ח"כ זנדברג: "מתנצלת אבל אנחנו הולכים לעידן של ציפוף עירוני ובמיוחד המרחב העירוני הקיים. דנים על זה גם במסגרות אחרות. המרחב הכפרי והחקלאי הוא לגיטימי, תורם, ומחזיק אצלו את מירב הריאות הירוקות של כולנו. בעד שהמרחב העירוני יהיה יותר איכותי עם תחבורה ודיור טובים, ושהמרחב הכפרי יישאר חקלאי וכפרי. האם "נדלניזציה" של המרחב החקלאי תתרום לכך? אתם רוצים לבנות וילות שיהפכו לפרברים ולא ליישובים קהילתיים וחקלאיים. זה ירוקן את הערים. ישראל צריכה לחזק את הערים. ישראל היא שיא עולם למספר יישובים לנפש".
משרד הפנים: "תוכן הדיון הזה נעשה בדיונים אחרים. כאן עוסקים בענייני סמכות. בידי מי מפקידה הועדה את שאלת התוכן – ועדה מחוזית או מקומית (כמו מועצה אזורית). רציונל לאבחנה בין אזורים שונים – איפה המתח בין המרחב הכפרי למרחב העירוני בשאלת ה"פירבור" הוא המשמעותי ביותר. אמירת הממשלה היא שהמתח הזה גדול ביותר במרחב המרכז וירושלים. הסעיף הזה עוסק בסמכות. אנחנו חושבים שבאזור המרכז הועדה המחוזית תחליט, ולא מועצות מקומיות. יש להחלטות האלה השפעה ברמה מחוזית, אבל נחיל אותן רק על המרכז."
יו"ר הוועדה: "בסופו של תהליך, גם לאותה קהילה קטנה יש ציר קיום של קהילה. אני אומר לך שהמסלול הזה מייעד אותם להתנוונות. הרבה פעמים הקהילות לא רוצות את ההרחבה מכל מיני סיבות. פה מה עשית, מנעת את ההחלטה מהם והעברת אותו לרמה מחוזית שמקבלת החלטות על בסיס אחר".
דובר נוסף מטעם המועצות האזוריות במרכז : "שיבדקו כמה אנשים עברו לגור איפה, ולפי זה לקבוע את הסמכויות. ולא רק לפי הגדרה של מועצה מקומית בפריפריה לעומת במרכז. לנו יש בעיה ביישובי המרכז של בנים חוזרים למשל."
ח"כ מקלב: "הפתרון שלכם עושה אי צדק ומסתכל על האינטרסים שלו 0 של החזקים בוועדות המחוזיות. הייתי מצרף נציג של הועדה המחוזית עם זכות וטו בדיונים של ועדות מקומיות. ואז אתה יודע לפחות שהדיון אצלך ולא במחוז. זו רפורמה. "
יו"ר: "לא מסכמים את הסעיף הזה כרגע. הוא יסוכם יותר מאוחר במהלך היום. (אולי צריך את אישור הממשלה או משהו לא יודע למה). עוברים להקראה בלבד כרגע של המשך הסעיפים".
4. השיוך המקצועי של הבקרים במכוני הבקרה שיפקחו על הבנייה – היה ויכוח בעיקר בין נציגי ארגוני ההנדסאים לבין נציגי משרד הפנים לגבי מי יוכל לשמש בתפקיד של בקר – בחוק כתוב מהנדסים ואדריכלים. מנגד, ההסתייגויות קבעו כי במדינות אחרות הנדסאים מחזיקים בתפקידים כאלה, וכי לאדריכלים אין למעשה הכשרה מתאימה לשמש כבקרים, לפי ההגדרות המעשיות של תפקיד הבקר. היה גם ויכוח לגבי תפקיד של פקח – האם עליו להיות מקצועי (מהנדס, הנדסאי) או בלתי מקצועי.
עלו מהדיון שאלות רבות, שגם לי אין דעה מגובשת לגבי חלקן, וברור לי מדוע הדיונים על החוק הזה ממושכים עד כדי כך. כולי תקווה כי אכן יצליחו לנסח חוק ,שמחד באמת יקל על התהליכים הבירוקרטיים שנדרש לעבור האזרח הקטן ומאידך שישמור על האינטרסים הציבוריים הרחבים ככל שניתן.
