השבוע נגמר כנס החורף של הכנסת. קווי היסוד של הכנס הנוכחי ממשיכים מגמה הולכת וגוברת שבה הממשלה הופכת את הכנסת למוסד פצוע, חבול ומוחלש. נוסף על כך, ציון שנה לכהונתה של הממשלה הוא תירוץ טוב כדי להזכיר שהממשלה לא הסתפקה רק בהחלשת כוחה של הכנסת, אלא גם השתלטה על יוזמות החקיקה במשכן. מהלך זה הביא למספר "הצהרות חוק", שבמציאות הלא פשוטה בחברה הישראלית מהוות הישג שהממשלה רוצה לרשום לעצמה, גם אם הצהרות החוק הללו לא ישנו את המציאות בשטח.
חקיקת הבזק הקואליציונית, תוך דריסה של חברי הקואליציה והאופוזיציה גם יחד, הייתה העדות החותכת ביותר לאפסות הכוח של חברי הכנסת אל מול מכבש הקואליציה. אולם הקלות שבה דורסת הממשלה את הכנסת תלויה גם בחברי הכנסת, שעומדים בטור, ומצביעים לפי עמדת ראש המפלגה שלהם. הסטטוס המפורסם של ח"כ עדי קול הוא רק דוגמה אחת מיני רבות לפער בין העמדות של חברי הכנסת לבין העמדה שהם מביעים בהצבעתם בכנסת. (הנה דוגמה אחת, ועוד אחת, ועוד אחת, ועוד אחת, ועוד אחת)
מגמת התשישות של הכנסת ושל נבחרי הציבור בה מותירה חותם על שלושת התפקידים המרכזיים שעל חברי הכנסת לבצע. חברי הכנסת מתקשים לייצג את ציבור בוחריהם: הממשלה דורסת את הכנסת באופן רוחבי, באמצעות החלטות ועדת השרים לענייני חקיקה, וכן דרך הטלת משמעת קואליציונית גורפת שמביאה ליישום של עמדת הממשלה ביחס להצעות חוק פרטיות מהקואליציה ומהאופוזיציה כאחד.
בשל הדורסנות הזאת חברי הכנסת נמנעים מהבעת עמדה בין אם באופן מילולי מעל במת הכנסת ובין אם באופן מעשי כבעלי זכות הצבעה בדיוני הוועדות והמליאה, ואם הם כבר מביעים עמדה עצמאית הם "זוכים" לעונשים מגוונים. עדויות לכך ניתן למצוא כמובן בהצבעתה של ח"כ קול על חוק המשילות והשעייתה כאשר נמנעה ובעונש הפרלמנטרי שהוטל על ח"כ יוני שטבון (הבית היהודי) שהתנגד לחוקי הגיוס (לאחר שעשה בהם חורים). דוגמה נוספת היא תמיכתו מהפה ולחוץ של ח"כ חיים כץ (הליכוד ביתנו) בהצעת החוק להעסקה ישירה בשירות הציבורי. ח"כ כץ לא פעל באופן אקטיבי על מנת ליישם אמירה זו, ואף לא הצביע בעד החוק במליאת הכנסת.
חברי הכנסת לא מצליחים לפקח על עבודת הממשלה: הפיקוח הפרלמנטרי הלקוי על עבודת הממשלה בא לידי ביטוי בעובדה שמזה מספר חודשים וועדת חוץ וביטחון איננה מתפקדת ללא יו"ר. כך, הממשלה עושה בהיבט המדיני והביטחוני ככל העולה על רוחה ללא שום פיקוח בכנסת, כל זאת כאשר מעמדה של ישראל בעולם נמצא בירידה מתמדת. גם הוועדות שכן פועלות לא מפקחות על עבודת הממשלה, אלא מיישרות קו אחד איתה: ועדת הכספים הפכה לחותמת גומי של ההעברות התקציביות שמגיש משרד האוצר. העברות אלו לא רק שמשנות באופן ניכר את סדרי העדיפויות שנקבעו בתקציב, אלא אף אינן מפוקחות כראוי על ידי הוועדה בשל הרכבה הקואליציוני.
גם עבודת החקיקה של חברי הכנסת נפגעת מדורסנות הממשלה: אפילו יוזמות החקיקה שנולדו מתוך מחאה ציבורית נסוגות אחורה בכנסת. המלצות ועדת הריכוזיות הפכו לחוק רפה בוועדת הכספים והחוק לקידום התחרות בענף המזון לא מתמודד לעומק עם יוקר המחיה. נוסף על כך, יוזמות חקיקה שונות נקברות חדשות לבקרים במסגרת הסכמים שונים שנסגרים בתוך הקואליציה. כך היה למשל בעניין הצעת החוק להשוואת תשלומי המס להורים בני אותו המין, שנקברה בשל הסכמה קואליציונית, ובחוק המשילות, שם הסכמה קואליציונית הנחיתה את תוכן החוק ללא קשר לסדרת דיונים ארוכה שערכה בנושא וועדת חוק, חוקה ומשפט. דוגמאות בולטות נוספות הן הכפייה על חברי הכנסת להצביע בוועדות לפי עמדת הממשלה, כפי שחווה על בשרו ח"כ מוטי יוגב (הבית היהודי) בחוק קרן הגז, וכמובן ההסכמה הקואליציונית, שגובתה במסמך הסכמות, בנושא חבילת החקיקה שיזמה הקואליציה בסוף הכנס.
הפגרה באה לקואליציה בזמן, ונראה שראשיה נושמים לרווחה. הסכסוכים והעימותים הפנים קואליציוניים דרשו תשומת לב מוגברת מיו"ר הקואליציה וטכנאי החקיקה הראשי שלה, ח"כ יריב לוין (הליכוד ביתנו). לוין מסיים את תפקידו כיו"ר הקואליציה, ומעניין יהיה לראות מי ימלא את מקומו, והאם ממלא המקום יצליח לעשות זאת באותה מידה של דורסנות וערמומיות פוליטית כמו לוין.
אפשר להבין את העזיבה של לוין. רק השבוע, ביום האחרון של הכנס החרימו חברי הבית היהודי את ההצבעה על תמיכה בנאומו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, במחאה על קידום הצעת חוק הגיור של ח"כ אלעזר שטרן. אמנם הצבעת התמיכה בנאום ראש הממשלה בדיון 40 החתימות שיזמה האופוזיציה היא בעלת ממד סמלי, אבל גם כאן האופוזיציה לא פספסה הזדמנות לעבוד כמו שצריך: רק 44 מחבריה נכחו בהצבעה, לעומת 48 תומכים בנאום ראש הממשלה. עם כל הכבוד להחרמה, המוצדקת, לדעתי, של ההצבעות של חבילת החקיקה הקואליציונית, האופוזיציה צריכה להימדד בעבודה היומיומית. בזה היא לא רושמת הישגים, והתנאים הקשים שעמם האופוזיציה מתמודדת לא צריכים להוות תירוץ, בדיוק כפי שמשמעת קואליציונית או סיעתית לא צריכה להיות תירוץ עבור חברי הקואליציה לביזוי המנדט שניתן להם לייצג את נבחריהם.
כי אין תירוצים לייצוג כושל של הציבור, והציבור צריך לדרוש מנבחריו לממש את עמדותיו. סיום הכנס הוא זמן טוב לשים את התירוצים בצד, ולבחון את העשייה של חברי הכנסת. בתחילת השבוע הבא נפרסם כאן את המדדים העדכניים שלנו, המדד החברתי ומדד עצמאות הכנסת, ביחס לפעילות הכנסת בחמשת החודשים האחרונים. בקצב המסחרר שבו כותרות היום הופכות לחדשות האתמול, אנחנו לא מורידים את הזרקור מחברי הכנסת ומעבודת הכנסת ובוחנים אותם לאורך זמן. אנחנו נוכחים בוועדות ועוקבים אחריהם, ואנחנו נמצאים במליאה וסופרים את הצבעותיהם.