על אף שפגרת הכנסת כבר החלה, התכנסה השבוע (ב') ועדת הכספים לדיון עמוס וסוער בנושא ההעברות התקציביות. בדיון בלטו שני שחקנים עיקריים: הראשונה – סתיו שפיר, הצעירה, הלוחמנית, ששואלת שאלות "טורדניות" ומעכבת כל הצבעה. מטרתה ברורה וחד משמעית – לקיים שקיפות מלאה בכל עניין ההעברות ולוודא שחברי הכנסת ידעו בדיוק על מה הם מצביעים. מולה – יו"ר הוועדה, ניסן סלומינסקי, שמנסה "לתקתק" את ההצבעות, שיעברו חלק וללא הפרעות, ומתלונן על כך ש"פעם העברות תקציביות היו עוברות ב-3 דקות". האיבה ביניהם גלויה ואישית, ולא פעם הגיע השיח לכדי צעקות והטחת האשמות הדדיות. נזכיר גם כי במסגרת המדד החברתי שהתפרסם השבוע ח"כ סלומינסקי זכה לתואר הלא מכובד "חבר הכנסת הכי פחות חברתי" במושב הכנסת האחרון, שמדד את הצבעותיו במליאה.
אפתח בהסבר קצר על ההעברות התקציביות. תקציב המדינה שעולה להצבעה מול מליאת הכנסת הוא רחב, דו שנתי, ובאופן טבעי צפוי להשתנות, ולמטרה זו קיימות העברות התקציב שמאושרות דרך ועדת הכספים. הבעיה המרכזית היא שבניגוד להצבעת התקציב המפורטת והמתוקשרת, דיוני הוועדה מתנהלים בצורה שטחית יחסית ומאפשרים העברות כספים גדולות, לעיתים עד כדי שינוי סדרי העדיפויות, וללא מעורבותו של הציבור. לכך מתווספת טענתה של סתיו שפיר שהוצאות רבות שעוברות דרך הוועדה היו ידועות מראש, וכי האוצר בוחר בכוונה תחילה לא להכניסם לתקציב ולהשתמש באפיק הגמיש הזה.
בצורה זו, עוברים מיליוני שקלים דרך סעיפים כלליים ולא מפורטים. סתיו שפיר טענה שהגישה בקשה לפירוט ההוצאות מכל משרד על המטרות המדויקות שלשמן נעשית ההעברה התקציבית, אולם לא נענתה. הניסיון שלה ושל שאר חברי הוועדה להבין לאן הולכים כספי החינוך, ההתיישבות, הרווחה והשיכון נבלם אל מול תשובות לקוניות וחסרות תוכן של הרפרנטים השונים אשר לא ידעו לפרט ולהסביר.
לדוגמא, סעיף "מיגון הניוד ביהודה בשומרון" שנטען שנועד למיגון אוטובוסים והסעות ילדים ושלשמו הוקצתה תוספת של 20 מיליון שקלים (לסך של 220 מיליון) – לאף ח"כ לא היה ספק בדבר חשיבות הדבר ואחריות המדינה לחיי האזרחים ביהודה ושומרון, אולם הועלתה הטענה שהכספים לא מועברים למטרה שלשמה נקבעו, שמרביתם מגיעים למועצת יש"ע, שלא עוסקת בעניינים ביטחוניים אלא בפעילות פוליטית ובפרסום, ושלפי כמות הכספים שהועברו למטרה זו – "האוטובוסים כבר לא יכולים לנסוע מרוב שהם כבדים". משרד האוצר לא הצליח לספק תשובה או הוכחה שהכספים אכן שימשו למיגון. וח"כ אלעזר שטרן אמר כי "יש כאן בעיה של אמון, אני לא נגד ההתיישבות ביו"ש אבל יש תחושה שכל ביוב שם זה צרכים ביטחוניים". על כך הוסיף ח"כ גפני: "מעבר לקו הירוק הכל מעורפל, מאות מיליונים ולאן הם הולכים?". חברי הכנסת שפיר וגפני פתחו דיון מסוג כמעט בכל נושא: "לאן הכסף הולך? מטעם מי? באיזה אזורים? לטובת איזה ציבור? מי מפקח?". תשובות אמיתיות לא נתקבלו, וסלומינסקי היו"ר מצא פתרון קבוע לעניין – "תשלחו לה את מה שהיא רוצה אחר כך, עכשיו בואו נצביע".
כל ההעברות שהועברו היום נכנסות תחת קטגוריית "העודפים". כלומר כספים שנשארו משנת התקציב הקודמת ועכשיו מופנים למטרות שונות. קשה שלא להרגיש פליאה אל מול המצב האבסורדי הזה, בו מיליארדי שקלים לא מנוצלים לצרכים החשובים ביותר. לדוגמא, משרד השיכון העביר למעלה מ-2 מיליארד שקלים שלא נוצלו בשנת 2013 לצרכי בנייה ודיור ציבורי. זהו המצב גם במשרדי הרווחה, הבריאות, החינוך, כספם של ניצולי השואה ועוד. האם באמת לא היה שימוש ראוי לכספים הללו בשנת 2013?
אל מול כל התהליך הזה, נראה שהדבר המרגיז ביותר הוא היותה של ועדת הכספים "חותמת גומי" בלבד. סעיף אחר סעיף אושר, רוויזיה אחר רוויזיה נדחתה ונראה שחברי הקואליציה אינם מוטרדים די מכך שאין להם את המידע הדרוש כדי להצביע. אפילו אלעזר שטרן, שאמר בקול כי "התשובות שמספק לנו האוצר אינן מאפשרות לנו למלא את תפקידנו", הצביע בעד רוב ההעברות. אולי הפגרה שהחלה תאפשר את הזמן הדרוש למלא אחר בקשתה של שפיר להעברת הפירוט על התקציבים השונים, על מנת שחברי הכנסת ובעיקר הציבור יידעו לאן הולך כל הכסף.
One comment
Pingback: שמים סוף לחוסר השקיפות בתקציב | בלוג איכות השלטון