ברשות המסים לומדים את החומר, למשרד הפנים אין בכלל חוות דעת ומשרד השיכון מדבר שטויות. כך מקדמים בישראל את התכנית הלאומית לאנרגיה מתחדשת
אנרגיה פוסילית, כזו שמופקת ממקורות אורגניים – כמו פחם וגז – שירתה את המין האנושי, ובתוכו את תושבי מדינת ישראל – משחר ההיסטוריה. לצד האספקטים החיוביים שהיא טומנת בחובה (הפקת החשמל שממנו כולנו נהנים) יש בה גם צדדים רעים: היא מזהמת, וגם מתכלה. לכן, בעולם מתפתח – כשהאדם מנסה ללא הרף לשפר את תנאי חייו – עולה לה באופן טבעי האלטרנטיבה: אנרגיה מתחדשת, כזו שמופקת מתהליכי טבע מתמשכים. היא גם ירוקה -כלומר לא מזהמת – וגם אינה מתכלה, היות ותהליכי הטבע ממנה היא מופקת אינם פוסקים בטווח הארוך.
לכן כמתבקש, הציבה לעצמה ממשלת ישראל, על משרדיה הרלוונטיים השונים, יעד: עד 2020, יש לגרום לכך שכ-10% מתצרוכת החשמל בישראל יגיעו מאנרגיה סולארית, כלומר: מקליטת קרני השמש. אולם כמו כל יעד שמציבים משרדי ממשלה, נגזר גם על היעד הזה להתבזות ולהיעלם כלעומת שבא. כיום, רק 1% בקירוב מתצרוכת החשמל בישראל מקורה באנרגיה סולארית. נשאלת השאלה, מדוע לא עמדה ממשלת ישראל ביעד אותו הציבה? האם היעד היה בלתי אפשרי? האם אין זה מחויב המציאות שיעד כזה יושג בפועל?
ובכן, מהדיון הנוכחי שנערך בוועדת המשנה לקידום אנרגיה ירוקה בכנסת, ביום ב' האחרון (בנוכחות יו"ר הוועדה ח"כ חנא סוויד, ח"כ תמר זנדברג ולפרקים גם ח"כ דב חנין), עולה שבגרמניה הקרירה, זו שבעיר הבירה שלה יש בממוצע 81% ימים מעוננים בשנה – 3% מתצרוכת החשמל בשנת 2011 הייתה סולארית. וזה כאמור, לעומת אחוז אחד בלבד במדינה בעלת האקלים המדברי ששמה ישראל.
>>> ברוכים הבאים לוועדה לקידום אנרגיה ירוקה: המצב עד עתה – 1% הצלחה | עדות מהדיון הקודם
יו"ר הוועדה ח"כ סוויד ציין, שהגורמים העיקריים לעיכוב העמידה ביעד הנם מיסוי בעייתי (ארנונה, היטל השבחה), ביורוקרטיה ענפה (הליכי רישוי בנייה) ובעיקר – חוסר מדיניות אחידה של משרדי הממשלה השונים בעניין. כל אלו לא מעודדים אזרחים שהיו עשויים להתעניין בהתקנת מתקן סולארי בשטחם, והתוצאה העגומה – חוסר ניצול של משאבי הטבע. יתרה מכך, לפי סוויד, חברת החשמל ומשרד האנרגיה אינם טורחים כלל ליידע את הציבור הרחב בעצם האפשרות להתקין מתקנים סולאריים. וכאן צצה השאלה הפילוסופית המפורסמת: האם אופציה שאיש אינו שומע עליה, היא באמת אופציה?
האבסורד זועק לשמיים, כשמצד אחד המדינה כביכול מנסה לעודד את הציבור לייצר אנרגיה ירוקה, ומצד שני זוממת לעשות קופה מתושבים שיפלו בפח – כי מי שיתקין מערכת סולארית כזו, בתנאים המחפירים הקיימים כיום, יצא בהפסד ולא ברווח. מובן, שמשרדי הממשלה השונים זיהו את הבעיה מבעוד מועד, ואפילו החלו בבניית תקנונים והצעות חוק שאמורות להסדיר את העניין. היכן הדברים עומדים? ובכן, עומדים! זה שנים שהעניין תקוע באינספור תיקיות, מסמכים ודיונים – ואפס מעשה.
לדברי יו"ר וועדת המשנה לאנרגיה מתחדשת, כשראש עיר כיום רוצה להשקיע בתשתיות של אנרגיה מתחדשת, ההשקעה הכספית היא עצומה, ואילו הרווחים יבואו לידי ביטוי רק כעבור שנים, כשכבר לא יהיה ראש העיר. אתגר יהיה למצוא את ראש העיר שיסכים לעשות זאת…
מה יש למשרד הפנים לומר בנידון? ובכן, הם חסרי חוות דעת מקצועית בשלב זה, אבל באופן כללי הם בעד מתן הקלות כלשהן במגבלות מסוימות. הגיע הזמן לגבש חוות דעת מקצועית, אינכם סבורים?
מה יש לרשות המיסים לומר בנידון? "לומדים את החומר" (נו באמת), ומתלבטים באשר לתקנות "מונה-נטו" – מערכת שמורכבת מפאנלים סולאריים – מה הגודל הראוי ומה המס על כל יחידה.
מה יש למשרד לאיכות הסביבה לומר בנידון? הם בעיקר מתלוננים על מחסור בלוחות זמנים: ליישום מטרות היעד ולחקיקה בנושא. צדיקים בסדום.
מה יש לחברה להגנת הטבע לומר בנידון? לדידם, בעיה נוספת שמעכבת את העמידה ביעד היא בעיית המחסור במכסות – יש להגדיל את מספר הדונמים שיובטחו למען תשתית סולארית, ולעודד ניצול של שטחי הגגות. הם מצטרפים לתסכולו של המשרד לאיכות הסביבה מההתגוששות בבוץ, ומודיעים קבל עם ועדה כי משרדי הממשלה מתמהמהים בבחינת הנושא. כנראה שבכל זאת מה שרואים משם הוא מה שרואים מכאן.
מה יש למשרד הבינוי והשיכון לומר בנידון? בעיקר שטויות. נציג משרד הבינוי והשיכון מעלה תהיות וטיעונים מגוחכים וחברי הוועדה, כמו מוזמניה, מוכיחים אותו על טעויות בדבריו. הוא למשל סבור, שאנרגיה קינטית בדמות רוח חשובה יותר ("כי היא פועלת גם ביום וגם בלילה") – טענה שמעלה גיחוך בפי מוזמני הוועדה שטוענים שבהשוואה לאנרגיה סולארית, תרומת האנרגיה באמצעות רוח היא אפסית. לאחר מכן הוא אף טוען, שלא הוכח שיש בכלל רווח מתחום האנרגיה המתחדשת, ואף מוסיף שיש סיכון בריאותי בעקבות קרינה מהמתקנים הסולאריים. ושוב חברי ומוזמני הוועדה לועגים לו, שאין הוא בקיא בעצם העניין ושחבל שמשרד הבינוי והשיכון לא למד לעומק את החומר. והנה עוד דוגמה לאטימות משרד ממשלתי שגורמת לעיכוב הפרויקט.
מה יש למשרד החינוך לומר בנידון? היות ומבני החינוך בארץ תופסים שטחים נרחבים, יש אפשרות לעשות בהם שימוש למען התקנת מתקנים סולאריים בשטחם. משרד החינוך מודיע שהוא מודע לכך שאין כל סיכון בריאותי, ומבחינתו אין מניעה לעשות כן. ויש לנו זוכה בתחרות "המשרד שהכי פחות תקע את הפרויקט"!
מה יש לפורום הישראלי לאנרגיה לומר בנידון? בעיקר להצטרף לכל התלונות על חוסר רצינותם של משרדי הממשלה השונים שמונע מהם לקדם את הנושא. "מדוע אין פה נציג של משרד האוצר?" שואלת המנכ"לית. באמת למה?
מה יש לגרינפיס לומר בנידון? בעיקר להביע מורת-רוח על האמביוולנטיות של הממשלה: מצד אחד מעודדת להשתמש באנרגיה ירוקה ומצד שני מעודדת דווקא פיתוח שימושים באנרגיה פוסילית. "אז מה הם בעצם רוצים?" מה באמת?
מה יש לח"כ דב חנין לומר בנידון? לפתוח בהתנצלות על כך שנכח רק ב-5 הדקות האחרונות של הדיון, ולבקש את המובן מאליו: יישום מדיניות אחידה לכל הגורמים המשרדיים האחראיים על התכניות – משרדים ממשלתיים ומוניציפליים כאחד.
מה יש לח"כ תמר זנדברג לומר בנידון? כלום. (אז מדוע טרחת בכלל לבוא לדיון?)
היו"ר מסכם: יש להסדיר ולהביא לאישור את התקנים שדנו בהם בוועדה, ולעשות זאת מהר ככל האפשר. על רשות המסים לקבוע מדיניות מסים רלוונטית לפרויקט, שתעודד צרכנים פרטיים לעשות שימוש במתקני אנרגיה סולארית. לבחון הצעה להקמת "גינות סולאריות"- במתכונת של חוות סולאריות, ובעיקר, להביא לידיעת הציבור את העובדה שבהינתן לחץ ציבורי מספיק, משרדי הממשלה אולי יואילו בטובם, בסופו של דבר, לזרז את הליכי הקמת ועידוד השימוש באנרגיה סולארית בישראל – ובסופו של דבר נגיע ליעד של 10% (ואולי יותר), ובאה הישועה על עם ישראל.
אני מסכם: יו"ר הוועדה ח"כ חנא סוויד הוא ההפך הגמור מהתוצאות העגומות של פרויקט האנרגיה הסולארית בישראל: הוא מתנהל ביעילות והתוצאות בשטח טובות. חבל שהנושא החשוב הזה, שהוא בעל פוטנציאל אדיר דווקא במדינת ישראל ברוכת השמש, תקוע במסדרונות הביורוקרטיה הישראלית. ממי חברי הכנסת אפוא צריכים לקחת דוגמה יותר מכל? מעצמם. אם תביטו על משכן הכנסת ממעוף הציפור, תגלו עשרות משטחי "מונה-נטו" על הגג.
כי מה שאנחנו עדיין לא יודעים, הם כבר שכחו.
